Baba Sali

Rabbi Yisrael Abuhatzeira, ישראל אבוחצירא, known as the Baba Sali (Arabic: بابا صلى‎, Hebrew: באבא סאלי‎, lit. "Praying Father") (1890–1984) was a leading Moroccan Sephardic rabbi and kabbalist who was renowned for his alleged ability to work miracles through his prayers. He was one of the leaders of the Aliyah of Moroccan Jewry to Israel, which saw the transfer of nearly the entire population of that community to the Holy Land. His burial place in Netivot, Israel has become a shrine for prayers and petitioners.

רבי ישראל אבוחצירא

http://www.zadikim.org/index.asp?catID=16999&siteLang=3

http://www.yoel-ab.com/katava.asp?id=44

Rabbi Yisrael was the scion of a distinguished family of Sephardic Torah scholars and tzadikkim who were also known as baalei mofet (miracle workers). He is the grandson of Rabbi Yaakov Abu Hasira. The patriarch of this family was Rabbi Shmuel Abuhatzeira. Born in the land of Israel, Rabbi Shmuel lived in Damascus for a while, where he studied Torah together with Rabbi Chaim Vital. In Shem Hagedolim, the Chida described Rabbi Shmuel as "an ish Elokim kadosh (a holy man of God). Wise people speak of his might and wonders in saving the Jewish community from many difficulties."

Rabbi Shmuel and his family eventually moved to the city of Tafilalt, Morocco, where Rabbi Shmuel's son Mas'ud (Moshe in Hebrew) became the rav of the city. Rabbi Mas'ud's son, Yaakov, known as the Avir Yaakov, succeeded his father as rabbi of Tafilalt. Rabbi Yaakov's eldest son, Mas'ud, became an av beit din in the same city, and it was here that his son, Yisrael, the Baba Sali, was born.

Yisrael was born on Rosh Hashanah 5650 (1889) and grew up in a home permeated with Torah study and holy behavior. His family lived on a large estate which included a yeshiva where young scholars studied night and day. The beit din (rabbinical court) of his father, Rabbi Mas'ud, was also located on the premises. His older brother, Rabbi David, studied by himself in an attic. On the rare times that Rabbi Mas'ud traveled, he would cover his eyes with his cape to avoid seeing inappropriate sights.

As a child, Yisrael was a diligent Torah scholar, studying day and night. At the age of 12, he began to fast during the six weeks of Shovavim. Knowing his parents would not let him continue, he hid his fasting from them, but his brother, David, noticed how weak and pale he was. Though David urged him to stop, Yisrael continued his fasting.

After his bar mitzvah, he entered his family's yeshiva, where the students rose at midnight for Tikkun Chatzot and then studied Kabbalistic works until dawn, when they would go to the mikveh, pray the morning service, and eat breakfast. This was followed by in-depth Gemara study, the afternoon prayers, and a shiur in Shulchan Aruch

At the age of 16, he married Freha Amsalem.

During World War I, after France had taken over many parts of North Africa, Mulai Muhammad led a rebellion against the French in the region near Tafilalt and drove out the occupying army. Three years later, the French came back to shell the rebel's strongholds, which were located near the Jewish districts.

As the conflict increased, Mulai Muhammed placed a ban on anyone entering or leaving Tafilalt. His campaign against the French extended to the Jews as well; he accused several Jews of being French collaborators and had them executed. Shortly after Hanukkah 1920, Mulai Muhammed issued a decree to massacre the Jews of Tafilalt.

Rabbi David, Rabbi Yisrael's brother and now rav of Tafilalt, was trying to calm his frightened townsmen when Mulai Muhammed's soldiers came to arrest him. He was strapped to a cannon and shot to death. The Jews of Tafilalt had to bribe the rebel leader to release his body for burial.

After this incident, the Jewish population of Tafilalt fled to the nearby city of Arfoud, and then to the city of Boudnib. In Bodniv, Rabbi Yisrael was asked to succeed his brother as rav, but he refused. He wanted to travel to Palestine to print his brother's sefarim.

In 1922, Rabbi Israel journeyed through Algeria, Tunisia and Egypt (where he visited the grave of his grandfather, the Abir Yaakov), then boarded a ship to Jaffa port and set out for Jerusalem.

He stayed in Jerusalem for a year, living at the home of Rabbi Yosef Yitzchak Shloush, who helped him publish his brother's writings. Then he returned to Bodniv, where he accepted the position of Rav and av beit din of the Jewish community there.

He died in 1984 (4 Shevat 5744). His funeral was attended by an estimated 100,000 people. His gravesite in Netivot has become a popular pilgrimage site in Israel. On the anniversary of his death, many thousands come to visit his tomb. Two other people are buried nearby. His second wife, Miriam Abuhatzeira, is buried in an adjoining wing of the Baba Sali Tomb as well as David Bouskila, the builder and founder of the tomb complex. The Baba Sali's third wife, Rabanit Simi Abuhatzeira, who married Baba Sali when she was 15, is still living in Netivot.

References

• ^ a b c d e "The Baba Sali, Rav Yisrael Abuhatzeira, zt"l". Yated Ne'eman.
• ^ http://www.themedialine.org/news/news_detail.asp?NewsID=30952 Israeli Pilgrims to Egyptian Grave Met With Hostility, David E. Miller, December 28, 2010.
• Baba Sali Foundation

רבי ישראל אבוחצירא (א' בתשרי ה'תר"ן, 26 בספטמבר 1889 – ד' בשבט ה'תשמ"ד, 8 בינואר 1984) היה רב ומקובל, מוכר בכינוי הבאבא סאלי.

תולדות חייו

נולד בעיר ריסאני שבמחוז תפילאלת שבמרוקו. משפחת אבוחצירא נודעה כשושלת רבנים, מקובלים ובעלי מופתים. אביו היה רבי מסעוד אבוחצירא, בכורו של רבי יעקב אבוחצירא בעל ה'אביר יעקב', מגדולי חכמי מרוקו בדורות האחרונים. הרב ישראל עצמו היה אחיהם של הרב דוד אבוחצירא ושל הרב יצחק אביחצירא המכונה בבא חאקי. מגיל צעיר הנהיג עצמו בסיגופים: נדר נדר שלא לאכול בשר והיה צם בימי החול. למד שחיטה, מילה וכתיבת סת"ם. בהגיעו למצוות נשא את פרחה בת אחותו, שילדה את בנו רבי מאיר ובנותיו שרה ומחצ'י. לאחר שנפטרה נשא בגיל 16 את מרים אמסלם, ממנה נולדו בנו הרב ברוך ובנותיו אביגיל, פנינה ועליזה. לאחר מכן נפטרה אף היא. בגיל 65 נשא לאשה את הרבנית סימי החיה עד היום בנתיבות, ממנה נולדה בתם אסתר אדרעי.

כשהיה בן 18 אביו נפטר והוא התבקש למלא את מקומו ולשמש כראש ישיבה. החל מגיל שלושים שימש כרב מחוז. בשנות ה-50 עלה לארץ וגר ביבנה ובאשקלון. כעבור 3 שנים חזר למרוקו בשל המצב הרוחני הקשה ששרר בקהילות היהודיות שם. בשנת תש"ל (1970) חזר לארץ והשתקע בנתיבות.

התפרסם בציבור כעושה מופתים. רבים נהרו אליו כדי לזכות בברכה, בבקבוק מים שזכה לברכתו או בקמע. הבבא סאלי עצמו כמעט ולא כתב קמעות, אולם בחצרו הסתופפו רבנים כותבי קמעות שקיבלו את הסכמתו. האהבה אליו בלטה במיוחד בקרב יוצאי יהדות מרוקו. אגודת ישראל קיבלה את תמיכתו. היה לו יחס חם לתנועת החסידות ובפרט עמד בקשר עם הרבי מלובביץ' והאדמו"ר מבעלז. בשנותיו האחרונות הידרדרה בריאותו והוא נאלץ להתיר את נדרו שלא לאכול בשר.

בשנותיו האחרונות העניק שני שעונים לתלמידו המובהק הרב מרדכי אליהו ואמר לו שכאשר הם יורו על השעה שתים עשרה יבוא המשיח.

רבי ישראל נפטר בנתיבות בד' בשבט ה'תשמ"ד (8 בינואר 1984).

בבתים ובחנויות רבות תולים את תמונתו בתקווה שתביא לברכה ולהצלחה.

צאצאיו

בנו רבי מאיר אבוחצירא, שאותו ראה רבי ישראל כממשיך דרכו, נפטר בי"ז בניסן ה'תשמ"ג (1983) והוא בן 66 באשדוד. את מקומו של רבי מאיר מילאו בניו, רבי אלעזר אבוחצירא בבאר שבע, רבי דוד חי אבוחצירא בנהריה, רבי רפאל אבוחצירא בטבריה ורבי יקותיאל אבוחצירא באשדוד.

בנו של הבאבא סאלי, רבי ברוך אבוחצירא המכונה "באבא ברוך", הקים לאחר מותו מוסדות בנתיבות.

חתנו הצעיר של הבאבא סאלי הוא הרב ישר אדרעי, מנהל מוסדות בית חב"ד בנתיבות.

קבר הבאבא סאלי

קברו נמצא בנתיבות. עליו בניין גדול, אשר בדומה לשאר המוסדות על שם הבאבא סאלי תוכנן בשילוב סגנון בנייה מרוקאי, על ידי האדריכל אבי צרפתי. סביב לקבר נבנה פארק בצורת חמסה. סביב הקבר התפתחה תעשיית מופתים וסגולות. אבנים שנלקחו מחצר הקבר נמכרות כסגולות‏.

ביום השנה לפטירתו (ד' בשבט) מתקיימת בקבר הילולה המונית, המושכת רבבות מבקרים, בהם רבנים, אישי ציבור ופוליטיקאים. מדי שנה פוקדים את הקבר כרבע מיליון איש‏

בסמוך לקברו של רבי ישראל אבוחצירא נמצא קברו של רבי שלום איפרגן ("הבאבא שלום"). הקירבה בין שני הקברים המהווים מוקד עלייה לרגל, הפכה ליריבות בין שתי החצרות – חצר ה"באבא ברוך" וחצרו של רבי יעקב איפרגן ("הרנטגן"), בנו של הבאבא שלום. היריבות הובילה את נציגי החצרות לבתי משפט בסכסוך מתוקשר על נושאי קרקעות והתנגשויות אינטרסים.