Channa Maron

חנה מרון - ויקיפדיה

Hanna Maron (Hebrew: חנה מרון)‎; (22 November 1923 - 30 May, 2014) was an Israeli actress and theater personality. israel Prize for Theatre, 1973.

^ Erika Mann und Richard Hallgarten, Jan's Wunderhündchen. ein Kinderstück in sieben Bildern; mit einer Erklärung von Erika Mann; hrsg. und mit einem Nachwort von Dirk Heisserer, München: Peniope; Thomas-Mann-Förderkreis, 2005, p. 73; אריך קסטנר זוכר הופעת חנה מרון – בשנת 1932, מעריב, 15 בפברואר 1970. ראו תמונתה בהצגה לצד האנס-יואכים שאופוּס (אנ') (אנטון) בתוך: Hanns-Georg Rodek, Wie "Pünktchen" in das Attentat von München geriet, Die Welt, 31.05.14.

Hanna Maron From Wikipedia, the free encyclopedia Hanna Maron Hanna Maron.jpg Maron during a rehearsal in 1957 Born Hanna Meierzak 22 November 1923 Berlin, Germany Died 30 May 2014 (aged 90) Tel Aviv, Israel Occupation Actress and theater personality Spouse(s) 1. Yossi Yadin; 2. Yaakov Rechter Children Daphne Rechter Awards 1973 Israel Prize in theatre

Hanna Maron (right) with Yossi Yadin (left) and Sol Hurok (middle), 1954 Hanna Maron (22 November 1923 – 30 May 2014) was an Israeli actress and theater personality. She held the world record for the longest career in theater.[1]

Contents [hide] 1 Biography 2 Awards and honours 3 See also 4 References 5 External links Biography[edit]

Hanna Meron demonstrates against the proprietors of the Mugrabi movie theater in Tel Aviv, 1950 Hanna Meierzak was born in Berlin, Germany on 23 November 1923.[2] As a child, she appeared in several plays, films, and radio plays. In 1931 she appeared uncredited in Fritz Lang's M. She attended a Montessori school where she learned French. In 1932, she spent a year in Paris.[3] In 1933, following the Nazi Party's rise to power, she immigrated with her family to Mandate Palestine.[4]

In 1940, she joined Habimah. During World War II, she volunteered for the Auxiliary Territorial Service of the British army, serving two years before joining the Jewish Brigade’s entertainment troupe. In 1945 she joined the Cameri Theater in Tel Aviv. As a member of the repertory committee, she helped shape the company's repertoire, including new works by Israeli dramatists. Early on, she appeared in supporting roles, but after her success as Mika in He Walked in the Fields by Moshe Shamir, she became one of Israel's leading actresses.[3]

She married a fellow actor, Yossi Yadin (son of the archaeologist Eleazar Sukenik and brother of the Israeli Chief of Staff Yigael Yadin).[5] They were together for six years.[6] Among her better known roles were in Pygmalion, The Glass Menagerie and Hello, Dolly!, as well as several plays by Nathan Alterman.[2]

On 10 February 1970, her El Al flight to London was hijacked to Munich-Riem Airport by Palestinian militants. Sustaining serious injuries in a grenade attack, her leg had to be amputated, but she resumed her acting career a year later.[7][8] She remained a peace activist.[8][9]

She starred in the films Aunt Clara (1977), The Vulture (1981) and Dead End Street (1982). From 1983 to 1986 she starred in the Israeli sitcom Krovim, Krovim ("Near Ones, Dear Ones"). In 2000 she initiated and founded the Herzliya Theater Ensemble.[2] She directed and participated in an evening of Alterman poems, and on an evening of Bertolt Brecht's works.[10] In late 2003, she returned to the Cameri to play in a comedy.[11] In 2004 she starred in a theater event that reenacted an IDF refuseniks' trial.[12]

She was married to architect Yaakov Rechter, with whom she had three children: Amnon, an architect, Ofra, a philosopher, and Dafna, an actress.[13][14] Hanna Maron died in Tel-Aviv, Israel on 30 May 2014, aged 90.

Awards and honours[edit]

Hanna Maron and Orna Porat, 1949 In 1973, Maron was awarded the Israel Prize in theatre.[15] In 1994, she received an honorary doctorate from Tel Aviv University.[2] In 2007, she received an honorary doctorate from Ben-Gurion University.[9] Ynet dubbed her "The first lady of Israeli theater". She was cited as an inspiration by many Israeli actors, including Yehoram Gaon and Gila Almagor.[16] In 2005, she was voted the 98th-greatest Israeli of all time, in a poll by the Israeli news website Ynet to determine whom the general public considered the 200 Greatest Israelis.[17]

See also[edit] List of Israel Prize recipients References[edit] Jump up ^ http://israel21c.org/news/israeli-actress-breaks-world-record/ ^ Jump up to: a b c d "Hanna Maron, heroine". Habama. 23 November 2003. Retrieved 10 May 2008. (Hebrew) ^ Jump up to: a b Jewish Women Encyclopedia Jump up ^ "Timeline". Jewish Agency. Retrieved 10 May 2008. Jump up ^ "Yossi Yadin obituary". New York Times. 21 May 2001. Retrieved 10 May 2008. Jump up ^ Yossi Yadin obituary, New York Times Jump up ^ Almagor, Dan (16 July 1998). "Musical Plays on the Hebrew Stage". The Israel Review of Arts and Letters. 1996/103. Retrieved 10 May 2008. ^ Jump up to: a b Krystal, Meirav (6 February 2007). "Up from the Vale of Tears". Ynet. Retrieved 10 May 2008. (Hebrew) ^ Jump up to: a b Krystal, Meirav (16 May 2007). "Honorary doctorate to Hanna Maron and Aharon Applefeld". Ynet. Retrieved 10 May 2008. (Hebrew) Jump up ^ Yudilevich, Meirav (6 December 2003). "Hanna Maron is our sunshine". Ynet. Retrieved 10 May 2008. (Hebrew) Jump up ^ Oren, Amos (5 November 2003). "Hanna Maron returns to the Camera". Ynet. Retrieved 10 May 2008. (Hebrew) Jump up ^ Yudilevich, Meirav (6 June 2004). "Heuberger and Maron in a play reenacting the Refuseniks' trial". Ynet. Retrieved 10 May 2008. (Hebrew) Jump up ^ Battling the Demons, Haaretz Jump up ^ Tel Aviv University site Jump up ^ "Israel Prize Official Site – Recipients in 1973 (in Hebrew)". Jump up ^ Yudilevich, Meirav (6 December 2003). "All about Hanna". Ynet. Retrieved 10 May 2008. (Hebrew) External links[edit] Wikimedia Commons has media related to Hanna Maron. Hanna Maron at the Internet Movie Database Hanna Maron (second) performs "Hello, Dolly" in Hebrew in 1986. 26 April 2008. Event occurs at 650 seconds. Retrieved 11 May 2008. Authority control WorldCat VIAF: 97585016 LCCN: no96044370 GND: 138557187 BNF: cb16142469j (data) Categories: 1923 births2014 deathsGerman film actressesGerman silent film actressesIsraeli film actressesIsraeli stage actressesIsraeli television actressesIsrael Prize in theatre recipientsIsrael Prize women recipientsSurvivors of terrorist attacksIsraeli JewsGerman JewsGerman emigrants to IsraelActresses from Berlin20th-century German actresses

Hanna Maron Biography Showing all 8 items Jump to: Overview (3) | Mini Bio (1) | Spouse (2) | Trivia (2) Overview (3) Date of Birth 22 November 1923 , Berlin, Germany Date of Death 30 May 2014 , Tel Aviv, Israel Birth Name Hannele Meierzak Mini Bio (1) Hanna Maron was born on November 22, 1923 in Berlin, Germany as Hannele Meierzak. She was an actress, known for Yom Yom (1998), Doda Clara (1977) and Ha-Ayit (1981). She was married to Jacob Rechter and Yossi Yadin. She died on May 30, 2014 in Tel Aviv, Israel. Spouse (2) Yossi Yadin (? - ?) (divorced) Jacob Rechter (? - 2001) (his death) (3 children) Trivia (2) Mother of Dafna Rechter. Norman Jewison considered her for the part of Golda in Fiddler on the Roof (1971) but, after she lost a leg in a terrorist attack on an Israeli airplane in Munich in 1970, had to cast Norma Crane instead.

חנה מרון (22 בנובמבר 1923 - 30 במאי 2014) הייתה שחקנית ישראלית. מהכוכבות הגדולות של התיאטרון הישראלי. כלת פרס ישראל לתירתרון לשנת 1973.

אישיות שחקנית ותיאטרון ישראלית. פרס ישראל, 1973

חנה מרון

חנה מרון במטבח בפרק האיחוד של התוכנית "קרובים קרובים" בשנת 2005

חנה מרון בשנת 1957

חנה מרון (מימין) עם אורנה פורת על במת הקאמרי, 1949

חנה מרון עם הבמאי גרשון פלוטקין בחזרות לערב קריאה מיצירות ג'ורג' ברנרד שו, התיאטרון הקאמרי, 1957 חנה מרון (22 בנובמבר 1923, ברלין – 30 במאי 2014, תל אביב) הייתה שחקנית ישראלית, מהכוכבות הגדולות של התיאטרון הישראלי‏[1] כלת פרס ישראל לשנת 1973.

תוכן עניינים [%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%94] 1 ביוגרפיה 1.1 כילדת פלא בגרמניה 1.2 תחילת הדרך וההצלחה בישראל 1.3 פציעתה 1.4 המשך הקריירה לאחר הפציעה 1.5 חיים פרטיים 2 הצגות בכיכובה (רשימה חלקית) 3 פרסים והכרה 4 לקריאה נוספת 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים ביוגרפיה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] כילדת פלא בגרמניה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] מרון נולדה, גדלה והתחנכה בברלין בירת גרמניה בשם חנה (חנהל'ה) מָאירצָ'ק (Hanne Maierzak), בת למהגרים שהשתקעו במדינה בגיל צעיר: יצחק, ממוצא פולני, וקלרה, ממוצא הונגרי (ילידת בודפשט שהגיעה לעיר עם אחותה הבכורה, זמרת אופרה שהוזמנה לאופרה של ברלין).‏[2] היא גדלה עם אומנת צרפתייה, ומגיל ארבע עד שמונה למדה בברלין בבית ספר פרטי שדגל בשיטת מונטסורי, שבו למדו בני עשירים אריסטוקרטים ודיפלומטים. כבר בגיל ארבע התגלתה כילדת פלא, ובעידודה של אמהּ‏[2]‏[3] והחלה לשחק בתיאטראות לילדים. תפקידה הראשון, "אצבעוני" (Daumesdick, מאת האחים גרים, 1928), הקנה לה פופולריות בברלין. בתוך זמן קצר החלה לגלם גם תפקידי ילדים בהצגות מבוגרים. בגיל שש הופיעה בתיאטרון פוֹלְקְסבִּינֶה עם אמיל יאנינגס בהצגה "הֶנשל העגלון" (אנ') לגרהרט האופטמן. היא שיחקה עוד בתיאטראות כגון הדויטשס תיאטר, בהצגות בבימויו של הבמאי החשוב מקס ריינהרדט,‏[4]‏[5] ובחורף 1931/32 גילמה את דמותה של פצפונת בהצגה "פצפונת ואנטון" על פי ספרו של אריך קסטנר, שהועלתה בבימויו של גוטפריד ריינהרדט (אנ') הצעיר בשאושפילהאוס (אנ') בברלין.‏[6] בנוסף, השתתפה בתסכיתי רדיו רבים, הקליטה שירים עבור חברת HMV וזכתה לפופולריות רבה.‏[2]‏[7]

תפקידה הקולנועי הראשון היה דמותה של ילדה בסרט "שבועת שקר" (1928). ב-1931 הופיעה בסרטו של פריץ לאנג "M", בתפקיד זעיר בפתיחת הסרט, כילדה השרה כשהיא מוקפת במעגל של ילדים.

בפברואר 1933, זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון, התכוננה משפחתה לעזוב את גרמניה. מרון זכרה לימים כי מפקחים נאצים בברלין "היו דופקים לאבא על הכתף והיו אומרים לו 'יהודים כמוך, אדון מאירצ'ק, אהובים עלינו'". אמה התנגדה בתחילה לעזוב את גרמניה, אך הסירה את התנגדותה לאחר שחנה נקראה להקריא שיר ברדיו ליום הולדתו של היטלר בחודש אפריל:‏[2] האם ביקשה לבטל את השתתפותה, ולאור התנגדות הרדיו, שרצה במרון לאור הפופולריות שזכתה לה, נאלצה אמה להתוודות בפני מנהל ברדיו על מוצאם היהודי; לאחר מכן הוסיפה "אני חושבת שאנחנו נעזוב את גרמניה".‏[8] המשפחה נעזרה בשגריר צרפת בברלין, אנדרה פרנסואה-פונסה (אנ') (שהיה אביו של אחד מחבריה לספסל הלימודים), וכעבור יומיים היו האם ובתה מחוץ לגבולות גרמניה, בדרכן לפריז. השתיים שהו שם עד 1934, וחוו תקופה קשה של מחסור; לראשונה בחייה הבינה את המושג "פליטים". מרון הופיעה מעט גם בשהותה בפריז.

תחילת הדרך וההצלחה בישראל[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] בינתיים קיבל אביה, שהיה מהנדס חשמל, אשרת עלייה לארץ ישראל כמומחה עבור חברת החשמל. בשנת 1934, כעבור כשנה בצרפת, עלו מרון ואמה לארץ ישראל והמשפחה התיישבה ברחוב רש"י בתל אביב הקטנה. מרון למדה בבית הספר שנפתח ליוצאי מרכז אירופה, "המכין" ברחוב בן יהודה (לימים גימנסיה בן יהודה). בשנים אלה מיעטה לשחק, והופיעה רק פעמים ספורות: באופרטה "המכשפה" לאברהם גולדפדן בקומדיה הארצישראלית (1935),‏[9] בתיאטרון קצר-הימים "רמפא" (1936) וב"האחים אשכנזי" לי"י זינגר בבימוי הבמאי האורח מוריס שוורץ בתיאטרון "האוהל" (1938).

בשנת 1940, כשהייתה בת 17, הצטרפה לסטודיו למשחק של "הבימה" בניהולו של צבי פרידלנדר. היא למדה בו שנה וחצי, וב-1941 שיחקה בהצגה "בגרות".‏[10]

בשנת 1942, עם תחילת הגיוס לחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, התנדבה מרון לחיל העזר. היא שירתה במשך שנתיים במצרים כפקידה,‏[11] עד שבשנת 1944 הצטרפה ללהקה הצבאית של הבריגדה היהודית, להקת "מעין זה" בפיקודו של אליהו גולדנברג. אחד הדואטים המפורסמים שביצעה במסגרת זו היה "כל הדרכים מובילות לרומא" (יצחק יצחק / צבי בן יוסף), ביחד עם השחקן יוסי ידין (שלאחר מכן היה לבעלה הראשון). לאחר המלחמה היו לה הופעות מרגשות בפני ניצולי השואה.

לאחר שובה ארצה בשנת 1945, נקראה מרון על ידי הבמאי יוסף מילוא לשחק בתיאטרון שעמד להקים, "התיאטרון הקאמרי", וכך נמנתה עם מייסדי התיאטרון, שהיה בזמנו קטן ועני, והייתה לכוכבת בולטת בו. תפקידה הראשון בקאמרי היה בהצגה "משרתם של שני אדונים", כמחליפה. היא זכתה לתפקיד משמעותי כבר בהצגתה השנייה, "העולם בו אנו חיים", אך מה שהזניק אותה לתודעת הקהל היו תפקידיה כאליזבת ב"נערת הפקר" (1947) ומיקה ב"הוא הלך בשדות" (1948).‏[12] לאחר מכן המשיכה בתפקידים ראשיים בהצגות רבות, רובן בתיאטרון הקאמרי, כגון: "פיגמליון", "כולם היו בני", "ביבר הזכוכית", "פונדק הרוחות", "רחם פונדקאי", "הדה גבלר", "מדיאה", "בית הבובות" במחזות השקספיריים "כטוב בעיניכם", "הלילה השנים עשר" ו"מהומה רבה על לא דבר", ובמחזמר "הלו, דולי!".

פציעתה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] בעודה עובדת על המחזה "מדיאה" עם הבמאי יוסי יזרעאלי, החליטה מרון לנסוע ללונדון לאודישן לתפקיד של גולדה במחזמר "כנר על הגג", לאחר שכנועים רבים מצידו של השחקן חיים טופול. בדרך ללונדון היא נפצעה קשה בהתקפת מחבלים על מטוס "אל על" בנמל התעופה של מינכן ב-10 בפברואר 1970 ורגלה השמאלית נקטעה.‏[13] מרון עברה טיפולים בגרמניה במשך שלושה חודשים,‏[14] וכשחזרה ארצה נאלצה לעבור ניתוחים נוספים.

חודשים בודדים לאחר ששבה לישראל, עלתה על במת תיאטרון הבימה בערב התרמה. היא התיישבה על כיסא גדול שהובא במיוחד עבורה והציגה מונולוג מ"מרי סטיוארט", "שיר הפונדקית" של אלתרמן וקטע של ברכט. במהלך הופעתה, היא עמדה על רגליה בעזרת רגל תותבת. לאחר שסיימה את הופעתה, לאור מחיאות הכפיים והתרגשות הקהל, קיבלה זר פרחים ממי שכונתה אז "הגברת הראשונה של התיאטרון" בישראל, חנה רובינא.

המשך הקריירה לאחר הפציעה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] ביוני 1971, לאחר הפסקה של שנה וארבעה חודשים,‏[15] שבה מרון לשחק על במות התיאטרון למרות הפציעה וזכתה לאהדה רבה מהקהל (תפקידה הראשון היה ב"מדיאה", שבוטלה עם פציעתה).

לצד שובה לתיאטרון, היא גם הפכה לפעילה בארגונים הקוראים לשלום ולדו-קיום יהודי-ערבי. בשנת 1993 נמנתה עם המשלחת שהתלוותה ליצחק רבין בטקס חתימת הסכמי אוסלו.

בשנת 1980 פרשה מהתיאטרון הקאמרי, לאחר 35 שנות קביעות בו,‏[16] והייתה לשחקנית עצמאית. עם זאת, המשיכה להופיע על במת הקאמרי, ועד עד יום מותה כיהנה כחברת מועצת הנאמנות של התיאטרון.‏[17]

היא שיחקה בתיאטראות שונים, בהם תיאטרון הבימה ("מרי סטיוארט", 1981; "תשוקה", 1983) ותיאטרון באר שבע ("נהג ציירת", 1988; "רוחות", 1989; "ביבר הזכוכית", 2000).

מרון שיחקה במספר סרטי קולנוע: "דודה קלרה" (1977), "העיט" (1981) ו"כביש ללא מוצא" (1982). בשנים 1983-1986 כיכבה בתפקיד דודה חנה בסדרת הטלוויזיה המצליחה "קרובים קרובים" (מתפקיד זה זכורה קריאתה "פ-ת-ו-ח!", שליוותה אותה מאז). כמו כן, הקליטה סידרה של אלבומים לילדים ("מבחר סיפורי ילדים: מבוימים בלוויית מוסיקה").

בשנת 2000 הייתה מרון ממייסדי תיאטרון אנסמבל הרצליה. היא גם ביימה מספר הצגות, בין היתר כתבה וביימה בשנת 2002 את ההצגה "שירים שיצאו מכסית", שבה שזורים שיריו של נתן אלתרמן (שאותו הכירה באופן אישי ושיחקה בהצגות שכתב ותרגם).

בשנת 2011 שבה מרון לבמת התיאטרון הקאמרי בהצגה "אורזי מזוודות" של חנוך לוין יחד עם אנסמבל גדול של שחקנים, ביניהם רבקה מיכאלי ודרור קרן. באותה שנה הוגדרה כשיאנית גינס על קריירת התיאטרון הארוכה ביותר – 83 שנים.‏[18]

בעשור השני של המאה ה-21 מיעטה מרון להופיע על הבמות, אך המשיכה בפעילות ציבורית, בין היתר בהפגנות נגד תיקון "חוק הנאמנות" (בשנת 2010) ובתמיכה בהקמת מדינה פלסטינית (ב-2011).‏[19]

חיים פרטיים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] מרון הייתה נשואה שלוש פעמים. בפעם הראשונה נישאה באמצע שנות ה-40 לשחקן יוסי ידין (סוקניק); בפעם השנייה נישאה לאדריכל יצחק ישר; ובאמצע שנות ה-50 נישאה בשלישית לאדריכל יעקב רכטר (בנו של האדריכל זאב רכטר, ומאשתו הראשונה אביהם של המאיירת מיכל לויט והמוזיקאי והמלחין יוני רכטר), ממנו התאלמנה ב-2001. למרון ורכטר שלושה ילדים משותפים: האדריכל אמנון רכטר (נולד ב-1958), חוקרת המתמטיקה של קאנט ד"ר עפרה רכטר (נולדה ב-1961), והשחקנית דפנה רכטר (נולדה ב-1965).

מרון הלכה לעולמה ב-30 במאי 2014, בגיל 90. נקברה בבית העלמין האזרחי שבקיבוץ שפיים לצד בעלה יעקב.‏[20]

הצגות בכיכובה (רשימה חלקית)[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה]

חנה מרון ויהורם גאון בתוכנית "קרובים קרובים"

חנה מרון מתוך ההצגה "נערת הפקר" בתיאטרון הקאמרי, 1947 (צילום: רודי ויסנשטין, הצלמניה) אצבעוני (Daumesdick) מאת האחים גרים, ברלין, ינואר 1928. החייט האמיץ (אנ') מאת האחים גרים, התיאטרון הקטן לילדים, ברלין, במאי: ברטולד רייסיג. תפקיד: המלאך המגן. הצגת הבכורה: פברואר 1928. כיפה אדומה, ברלין. תפקיד: כיפה אדומה. הצגת הבכורה: אוגוסט 1930. פצפונת ואנטון מאת אריך קסטנר, במאי: גוטפריד ריינהרדט (אנ'), שאושפילהאוס (אנ'), ברלין. תפקיד: פצפונת. הצגת הבכורה: 1931. בבגרותה:

רק אתמול נולדה מאת גרסון קנין, התיאטרון הקאמרי, במאי: פיטר פריי. תפקיד: בילי דון. הצגת הבכורה: 1.8.1949.‏[21] הצל מאת יבגני שוורץ, התיאטרון הקאמרי, במאי: ליאופולד לינדברג. תפקיד: בת המלך. הצגת הבכורה: 1.11.1949. משרתם של שני אדונים מאת קרלו גולדוני, התיאטרון הקאמרי, במאי: יוסף מילוא. תפקיד: רוזינה. הצגת הבכורה: 30.10.1945. חתונת הדמים מאת פדריקו גרסיה לורקה, התיאטרון הקאמרי, במאי: יוסף מילוא. תפקיד: הכלה. הצגת הבכורה: 28.7.1946. אנטיגונה מאת ז'אן אנווי, התיאטרון הקאמרי, במאי: יוסף מילוא. תפקיד: איסמנה. הצגת הבכורה: 30.12.1946. הוא הלך בשדות מאת משה שמיר, התיאטרון הקאמרי, במאי: יוסף מילוא. תפקיד:מיקה. הצגת הבכורה: 31.5.1948. טרטיף מאת מולייר, התיאטרון הקאמרי, במאי: יוסף מילוא. תפקיד: דורין. הצגת הבכורה: 13.12.1950. ביבר הזכוכית מאת טנסי וויליאמס, התיאטרון הקאמרי, במאי: טוביה גרינבוים. תפקיד: לורה. הצגת הבכורה: 14.1.1952. תשוקה בצל האילנות מאת יוג'ין אוניל, התיאטרון הקאמרי, במאי: פיטר פריי. תפקיד: אֶבי. הצגת הבכורה: 11.3.1953. פיגמליון מאת ג'ורג' ברנרד שו, התיאטרון הקאמרי, במאי: גרשון פלוטקין. תפקיד: לייזה דוליטל. הצגת הבכורה: 10.1.1954. כטוב בעיניכם מאת ויליאם שייקספיר, התיאטרון הקאמרי, במאי: יוסף מילוא. תפקיד: רוזלינד. הצגת הבכורה: 17.2.1955. בעלת הארמון מאת לאה גולדברג, התיאטרון הקאמרי, במאי: גרשון פלוטקין. תפקיד: לנה. הצגת הבכורה: 26.9.1955. בית הבובות מאת הנריק איבסן, התיאטרון הקאמרי, במאי: קורט הירשפלד. תפקיד: נורה. הצגת הבכורה: 15.2.1959. הלילה השנים עשר מאת ויליאם שייקספיר, התיאטרון הקאמרי, במאי: שמואל בונים. תפקיד: מריה. הצגת הבכורה: 26.10.1959. מרי סטיוארט מאת פרידריך שילר, התיאטרון הקאמרי, במאי: גרשון פלוטקין. תפקיד: המלכה אליזבת'. הצגת הבכורה: 30.1.1961. פונדק הרוחות מאת נתן אלתרמן, התיאטרון הקאמרי, במאי: גרשון פלוטקין. תפקיד: פונדקאית. הצגת הבכורה: 29.12.1962. מהומה רבה על לא דבר מאת ויליאם שייקספיר, התיאטרון הקאמרי, במאי: לאונרד שטקל. תפקיד: ביאטריצה. הצגת הבכורה: 1.6.1963. הדה גאבלר מאת הנריק איבסן, התיאטרון הקאמרי, במאי: לאונרד שך. תפקיד: הדה. הצגת הבכורה: 15.5.1966. הלו, דולי! על פי תורנטון ויילדר, תיאטרון גיורא גודיק (אלהמברה), במאי: קרנדל דיל. תפקיד: דולי. הצגת הבכורה: 5.11.1968. מדיאה מאת סנקה, התיאטרון הקאמרי, במאי: יוסי יזרעאלי. תפקיד: מדיאה. הצגת הבכורה: 19.6.1971. השחף מאת אנטון צ'כוב, התיאטרון הקאמרי, במאי: בו לינדברג. תפקיד: אירינה ארקדינה. הצגת הבכורה: אפריל 1974. כולם היו בניי מאת ארתור מילר, התיאטרון הקאמרי, במאי: היי קיילוס. תפקיד: קייט קלר. הצגת הבכורה: 12.1.1976. מרי סטיוארט מאת פרידריך שילר, תיאטרון הבימה, במאי: הולק פרייטג. תפקיד: המלכה אליזבת'. הצגת הבכורה: 19.12.1981.‏[22] תשוקה מאת פיטר ניקולְס, תיאטרון הבימה, במאית: ננסי דוגיד. תפקיד: אלינור. הצגת הבכורה: 30.07.1983.‏[23] נהג, ציירת מאת הלל מיטלפונקט, תיאטרון באר שבע, במאי: הלל מיטלפונקט. תפקיד: מירה. הצגת הבכורה: 9.1.1988. רוחות מאת הנריק איבסן, תיאטרון באר שבע, במאי: מייקל אלפרדס. תפקיד: גב' אלווינג. הצגת הבכורה: 18.10.1989. רחם פונדקאי מאת שולמית לפיד, התיאטרון הקאמרי, במאי: אילן רונן. תפקיד: שרה. הצגת הבכורה: 5.4.1990. חשיבותה של רצינות מאת אוסקר וויילד, תיאטרון הספרייה, רמת גן, במאי: רוג'ר סמית'. תפקיד: ליידי ברנקנל. הצגת הבכורה: 7.8.1993. אורזי המזוודות מאת חנוך לוין, התיאטרון הקאמרי, במאי: אודי בן משה. הצגת הבכורה: ינואר 2011. פרסים והכרה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] 1956 – פרס רמח"ל לאמנות הבמה מטעם עיריית תל אביב, על גילום דמותה של לייזה דוליטל ב"פיגמליון" (1960).‏[24] 1960 – פרס המועדון הלאומי על שם קלאוזנר למשחק הטוב, על גילום דמותה של נורה ב"בית הבובות" (1959).‏[25] 1969 – פרס כינור דוד לשחקנית השנה.‏[26]‏[27] 1970 – "אם השנה", מידי רעיית הנשיא רחל שזר.‏[28] 1971 – פרס הרצל לאמנות.‏[29] 1971 – פרס כינור דוד לשחקנית השנה.‏[30] 1973 – פרס ישראל לאמנות התיאטרון. 1973 – פרס כינור דוד לשחקנית השנה.‏[27] 1977 – פרס לאמנות הבמה מטעם עיריית תל אביב, על גילום דמותה של קייט קלר ב"כולם היו בניי" (1976).‏[31] 1985 – תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים.‏[32] 1994 – תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב.‏[32] 2003 – תואר אזרחית כבוד של העיר הרצליה, על מפעל חייה בתיאטרון (במלאת לה 80).‏[33] 2007 – תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. 2011 – שיא גינס על קריירת התיאטרון הארוכה ביותר – 83 שנים.‏[18] 2014 – תואר עמיתת כבוד מהאוניברסיטה הפתוחה. בשירה של נעמי שמר "חמסינים במשלט" (1961) מופיע בבית האחרון המשפט "בלובן צוארון נדהר לתיאטרון ובלב רגיש פרחים נגיש לחנה'לה מרון".

לקריאה נוספת[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] תפקידה של שחקנית: חנה מרון, תל אביב: הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר – אוניברסיטת תל אביב, 1994. (קטלוג תערוכה ובו מאמרים, בין היתר מאת תום לוי, פרדי רוקם ושמעון לב-ארי) גד קינר, 'חנה מרון: הבמה כממלכה', תיאטרון (רבעון לתיאטרון עכשווי) 25 (2009), 40–46. 'חנה מרון', בתוך: יהושע יפה-נוף, אמנים בישראל, תל אביב: יסוד, 1959. קישורים חיצוניים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: חנה מרון ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חנה מרון חנה מרון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) דן אוריין, חנה מרון, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית) חנה מרון, באתר MOOMA חנה מרון, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב חנה מרון, סרטון באתר YouTube סרטונים, "מונולוגים" (פרק מס' 2), הטלוויזיה החינוכית הישראלית ד. דיוקנאי, ראשים בישראל | חנה מרון, מעריב, 24 במאי 1957 עדינה אלמוג-פרלמן, נשים בישראל | חנה מרון, חרות, 11 באוקטובר 1957 תקוה וינשטוק, היכרות עם אמנון, בנה של חנה מרון, מעריב, 3 באוקטובר 1958 מיכאל אוהד, מפצפונת עד נורה: חנה מרון חוזרת לבמה, דבר, 13 בפברואר 1959, המשך תמר אבידר, חנה'לה שיחקה עם "דוד פטר", מעריב, 2 באפריל 1964 (אמה של מרון מספרת על ילדותה בברלין) רחל אורן, ראיון עם חנה מרון, דבר, "דבר השבוע", 25 במרץ 1966, המשך רפאל בשן, חנה מרון: הבית והבמה, מעריב, "ימים ולילות", 1 באפריל 1966, המשך (ראיון) עפרה אליגון, ארבעה ביקורים אצל חנה מרון, מעריב, "ימים ולילות", 27 במרץ 1970 חוה נובק, מדיאה מחכה לחנה מרון, דבר, 15 במאי 1970, המשך (ראיון בתקופת החלמתה מהפציעה) "אשת השנה" ולא "אם השנה", מעריב, 21 ביולי 1970 טלילה בן זכאי, חנה מרון: "יציאה" ללא מחיאות כפיים, מעריב, 24 בספטמבר 1980 חנה מרון, סרטון באתר YouTube סרטונים, דו"ח אינטימי; בימוי: אורנה בן-דור, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, 2001 חנה מרון לגבורות, "הבמה", 23 בנובמבר 2003 מרב יודילוביץ', הכל אודות חנה, באתר ynet‏, 4 בדצמבר 2003 - שחקנים מספרים על מרון ומברכים אותה ליום הולדתה ה-80 חנה מרון על להקת "מעין זה", סרטון באתר YouTube סרטונים, ראיון מתוך הסדרה ההיסטורית-דוקומנטרית "יורים ושרים" בבימוי ארז לאופר, 2004 חנה מרון, סרטון באתר YouTube סרטונים; ראיון ועריכה: יואב גינאי, "לגעת ברוח", הערוץ הראשון מירב קריסטל, למעלה מעמק הבכא, באתר ynet‏, 6 בפברואר 2007 מרדכי חיימוביץ, "הזיקנה היא באסה. גועל נפש", באתר nrg‏, 5 בפברואר 2010 היו ימים עם חנה מרון, סרטון באתר YouTube סרטונים; ראיון: תום שגב, ערוץ הכנסת, 2010 ציפי שוחט, פועלת במה, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2011 שי גל, חנה מרון - השחקנית הותיקה ביותר, סרטון באתר YouTube סרטונים, חדשות ערוץ 2, 1 באוקטובר 2011 חנה מרון: "מה היית רוצה שיזכרו ממך?", סרטון באתר YouTube סרטונים; ראיון ועריכה: יונתן שוורץ, "טביעות אצבע", אוגוסט 2011 יובל אברמוביץ', ‏ראיון מפוכח על החיים ועל המוות, באתר ישראל היום, 23 באוגוסט 2013 ערב מחווה לשחקנית חנה מרון, סרטון באתר YouTube סרטונים, סרט וידאו מתוך ערב המחווה שערך התיאטרון הקאמרי לשחקנית חנה מרון במלאת לה תשעים, 6 בדצמבר 2013 חנה מרון מתארחת בקורס 'כל העולם במה' של ד"ר יניב גולדברג, סרטון באתר YouTube סרטונים, תוכנית ברוקדייל, אוניברסיטת בר אילן, 30 בדצמבר 2013 חנה מרון מברכת בטקס בוגרים, האוניברסיטה הפתוחה, סרטון באתר YouTube סרטונים (עם קבלת התואר עמית כבוד; ימים ספורים לפני מותה) בעקבות מותה: חנה מרון 1923-2014 - סיקור מיוחד, באתר וואלה!, 30-31 במאי 2014 חנה מרון הלכה לעולמה, באתר ynet‏, 30 במאי 2014 נפרדים מחנה מרון: "חיית במה, כישרון ענק", באתר ynet‏, 30 במאי 2014 יאיר אשכנזי, השחקנית חנה מרון מתה בגיל 90, באתר הארץ, 30 במאי 2014 השחקנית כלת פרס ישראל חנה מרון הלכה לעולמה בגיל 90, באתר גלובס, 30 במאי 2014 חנה מרון: רגעים בלתי נשכחים מקריירה מפוארת, באתר nrg‏, 31 במאי 2014 מרב יודילוביץ', המסך יורד על ההצגה הנצחית של חנה מרון, באתר ynet‏, 31 במאי 2014 רן בוקר, חנה מרון של "קרובים קרובים": "הגיעה ככוכבת, אבל היתה אחת מהחבר'ה", באתר ynet‏, 31 במאי 2014 הגברת הראשונה: הרגעים הגדולים של חנה מרון, באתר ‏mako‏‏, ‏30 במאי 2014‏ קטעי ארכיון ותמונות מהפקות בהן השתתפה חנה מרון, סרטון באתר YouTube סרטונים, התיאטרון הקאמרי, 31 במאי 2014 מיכאל הנדלזלץ, חנה מרון, 1923-2014. "ויוצאים, בלי לחזור, לפעמים", באתר הארץ, 31 במאי 2014 שגיא בן נון, בית ספר למשחק: העצות של חנה מרון לשחקנים צעירים, באתר וואלה!, 3 ביוני 2014 הערות שוליים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] ^ השחקנית חנה מרון הלכה לעולמה בגיל 90, באתר ynet‏, 30 במאי 2014. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 תמר אבידר, חנה'לה שיחקה עם "דוד פטר", מעריב, 2 באפריל 1964. ^ שרית פוקס, ילדת פלא כמוצר ביתי, מעריב, טור 5, 15 באוקטובר 1978. ^ מ. לברי, הדים | בירור-דברים על 'רמפא', דבר, 11 בפברואר 1936. ^ עדינה אלמוג-פרלמן, נשים בישראל | חנה מרון, חרות, 11 באוקטובר 1957. ^ ד. דיוקנאי, ראשים בישראל | חנה מרון, מעריב, 24 במאי 1957. ^ יגאל לוסין, עמוד האש, ירושלים: כתר, תשמ"ב 1982, עמ' 197, 201, 215. ^ בהצגה זו שרה את שירו של מוכר שרוכי הנעליים; הופעתה ברחובות תל אביב בשיר זה (כאן מתוך התוכנית "שרתי לך ארצי") הופיעה ב"יומני כרמל" של נתן אקסלרוד (ולימים אף נכלל בסרט "עץ או פלסטיין") (יוסף לפיד, ימי-הילדות האבודים על בימת התיאטרון, מעריב, טורים 4–5, 19 ביולי 1963). ^ בגרות, באתר הבימה. ^ וראו גם: חנה מרון מספרת זיכרונות מימי שירותה ב-ATS, סרטון באתר YouTube סרטונים, מתוך ערב לכבוד המתנדבים לשורות הצבא הבריטי; מנחה: דן אלמגור, היכל התרבות בתל אביב, 24 במאי 1993. ^ ציפי שוחט, פועלת במה, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2011. ^ דויד מושיוב, ישראלי נהרג ו-5 נפצעו בהתקפת מחבלים בנמל התעופה של מינכן, דבר, 11 בפברואר 1970; ג. שטרסמן, אסי דיין: אמרתי "הנה בני דודינו", פתאום הם קפצו וחסמו את הדרך, מעריב, 12 בפברואר 1970; א. דויטשקרון, דבריה הראשונים של חנה מרון: "ראיתי פחד בעיני הערבי הצעיר", מעריב, 15 בפברואר 1970 ירון דרוקמן, השבוע לפני/הפיגוע במינכן: חנה מרון והקברניט הגיבור, באתר ynet‏, 8 בפברואר 2014. ^ חזרה חנה מרון, דבר, 10 במאי 1970; רחל פרימור, חנה מרון בשובה לישראל: "זה יקח עוד כמה חודשים עד אשר אשוב אל הבמה", מעריב, 10 במאי 1970. ^ חנה מרון שבה לתיאטרון, דבר, 21 ביוני 1971. ^ עליזה ולך, חנה מרון התפטרה מ"הקאמרי" – אך בלי ריב, דבר, 11 במאי 1980; חוה נובק, חנה מרון חוזרת ל"הבימה", דבר, טור 3, 10 בנובמבר 1980. ^ חנה מרון 1923-2014, באתר התיאטרון הקאמרי. ^ 18.0 18.1 שיא גינס לשחקנית חנה מרון: "קריירת התיאטרון הארוכה ביותר", באתר ‏mako‏‏, ‏19 בספטמבר 2011‏; Israeli Theater Actress Sets World Record and Still Going Strong, סרטון באתר YouTube סרטונים,‏ NTDTV,‏ 8 בנובמבר 2011. ^ מרב מיכאלי, "חנה מרון, האם את מצטערת שחתמת על היוזמה להכרה במדינה פלסטינית?", באתר הארץ, 22 באפריל 2011. ^ עידו סולומון, ‏עולם התיאטרון נפרד מחנה מרון, באתר ‏mako‏‏, ‏1 ביוני 2014‏. ^ על משחקה בהצגה כתב מבקר התיאטרון של "על המשמר", דב בר מלכין: "אתה יושב בתיאטרון ואותו רעד קל ונדיר שבעדות-ההתגלות התיאטרלית עובר בך: אכן, שחקנית! ש-ח-ק-נ-י-ת! [...] שחקנית הנותנת משלה לתפקיד, והוא, המסכן והעלוב כשלעצמו, מתעשר ומחזיר לה מיד ליד ומעשירה בתפקיד חדש, עשיר, העשיר שבתפקידיה" (ד. ב. מ., "רק אתמול נולדה" ב"קאמרי", על המשמר, 5 באוגוסט 1949). ^ מרי סטוארט, באתר הבימה. ^ תשוקה, באתר הבימה. ^ פרס רמח"ל של עירית ת"א הוענק לששה אמני התיאטרון העברי, דבר, 8 ביולי 1956. ^ שיחות מעריב | לא מתאימה לתפקיד, מעריב, 19 באפריל 1960. ^ חולקו פרסי "כינור דוד", דבר, 28 באוקטובר 1969. ^ 27.0 27.1 'מבחר פרסים', בתוך: תפקידה של שחקנית: חנה מרון (תל אביב 1994), עמ' 130; חנה מרון, באתר MOOMA. ^ מירית שם-אור, אינני רואה בתואר פרס אישי – אומרת אם-השנה חנה מרון, דבר, 15 ביולי 1970. "אם השנה" היה תואר שהוענק בזמנו מטעם ארגוני הנשים בישראל ובהמלצת בית הנשיא. ^ נקבעו חתני "פרס הרצל", דבר, 9 באפריל 1971. ^ חולקו פרסי "כינור דוד", דבר, 5 בדצמבר 1971. ^ חנה מרון וליאה קניג כלות פרס לאמנות הבמה, דבר, 24 במרץ 1977; פרס אמנות הבמה לחנה מרון וליא קניג, דבר, 30 במרץ 1977. ^ 32.0 32.1 חנה מרון, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב. ^ מרב יודילוביץ', "חנה מרון היא קרן האור שלנו", באתר ynet‏, 6 בדצמבר 2003. קטגוריות: שחקני תיאטרון ישראליםשחקני קולנוע וטלוויזיה ישראליםשחקנים ביישובמחזאים ישראליםבמאי תיאטרון ישראליםזוכי פרס משה הלויזוכי פרס כינור דודזוכי פרס ישראל לתיאטרוןאנשי העלייה החמישיתמתנדבי היישוב לצבא הבריטימשפחת רכטרקרובים קרוביםנכות: ישראליםמחזיקי שיא גינס

Jump up ^ גיא בניוביץ' (20 June 1995). "הישראלי מספר 1: יצחק רבין – תרבות ובידור". Ynet. Retrieved 10 July 2011.