Eleazar ben Yehudah of Worms (Rokeach)

Eleazar of Worms (אלעזר מוורמייזא) (c. 1176–1238), or Eleazar ben Judah ben Kalonymus, also sometimes known today as Eleazar Rokeach ("Eleazar the Perfumer" אלעזר רקח) from the title of his Book of the Perfumer (Sefer ha rokeah ספר הרקח)—where the numerical value of "Perfumer" (in Hebrew) is equal to Eleazar, was a leading Talmudist and Kabbalist, and the last major member of the Hasidei Ashkenaz, a group of German Jewish pietists.

Biography
Eleazar was most likely born in Mainz. He was a descendant of the great Kalonymus family of Mainz, and a disciple of Judah ben Samuel of Regensburg (Judah he-Hasid), who initiated him into the study of the Kabbalah, at that time little known in Germany. According to Zunz, Eleazar was hazzan at Erfurt before he became rabbi at Worms. In 1233 he took part in the Synod of Mainz which enacted the body of regulations known as "Takkanot Shum" (ShUM = "Speyer, Worms, Mainz"), of which he was a signatory.

According to the Jewish Encyclopedia, Eleazar underwent great sufferings during the Crusades. The Jewish Encyclopedia states that on the night of 22 Kislev, 1196, he was engaged on his commentary on Genesis (Eleazar relates that he had reached the parashah Vayeshev), when two Crusaders entered his house and killed his wife Dulca (Dolce), his two daughters Belet(Belette) and Hannah, and wounded him and his son Jacob who did not escape. His wife had conducted a business in parchment scrolls in order to support the family and enable him to devote all his time to study. Many of the piyyutim he authored protest at Israel's suffering and hope for redemption and revenge against her tormentors. He also recorded the deaths of his family in a moving and poetic eulogy.

Eleazar developed a vigorous activity in many directions. On the one hand, he was a Talmudist of vast erudition, a liturgist gifted with a clear and easy style, and an astronomer, and was well versed in the sciences open to the Jews of Germany at that time. At the same time, he was an adventurous mystic who experienced visions, seeing legions of angels and demons. He exerted himself to spread mystical systems which went far beyond the conceptions of the classical authors of Jewish esoterica. In his mystical works he developed and gave a new impulse to the mysticism associated with the letters of the alphabet. By the gematria and notarikon systems of interpretation found in the Talmud, Eleazar invented new combinations by which miracles could be performed. The haggadic anthropomorphism which he had combated in his earlier works (Ha-Roḳeaḥ, Sha'are ha-Sod weha-Yiḥud) occupied later the foremost place in his mystical writings. Eleazar's great merit therefore lies not only in his new mystical system, but also in his ethical works. In these he shows greatness of soul and a piety bordering upon asceticism. Though so severely tried by fate, he inculcates cheerfulness, patience, and love for humanity. He died at Worms in 1238.

Ethical works

• Ha-Roḳeaḥ, ("The Perfumer"), a halachic guide to ethics and Jewish Law for the common reader. The title derives from the numerical value of the word רקח, which corresponds to that of אלעזר. The book is divided into 497 paragraphs containing halachot and ethics; first published at Fano, 1505.
• Adderet ha-Shem, still extant in manuscript in the Vatican Library.
• Moreh Ḥaṭṭa'im, or Seder ha-Kapparot, on penitence and confession of sin, first published at Venice, 1543. This work, which is included in the Hilkot Teshubah of the Ha-Roḳeaḥ, has been reproduced many times under various titles. It appeared under the title Darke Teshubah at the end of the responsa of Meir of Rothenburg in the Prague edition; as Inyane Teshubah, or Seder Teshubah, in the Sephardic ritual of 1584; as Yesod Teshubah, with additions by Isaac ben Moses Elles, first published in 1583; as Yore Ḥaṭṭa'im ba-Derek; and as Sefer ha-Kapparot. The title adopted here is the same as that given in the Kol Bo, in which the work was reproduced.
• Sefer ha-Ḥayyim, treating of the unity of God, of the soul and its attributes, and of the three stages (recognized by the ancients as "plant, animal, and intellectual") in man's life.

Sha'are ha-Sod ha-Yiḥud weha-Emunah, a treatise on the unity and incorporeality of God, combating the anthropomorphism of the Aggadah (published by Adolf Jellinek in the Kokabe Yiẓḥaḳ collection [xxvii.].

• Kether Shem Tov. The Crown Of The Good Name, by Avraham ben Alexander of Cologne, disciple of Eleazar Ben Yehudah of Worms: Ethical-Kabbalist book.

=============================

Eleazar's mystical works are:

(1) "Yir'at El," still extant in manuscript in the Vatican Library, containing mystical commentaries on Psalm lxvii., on the Menorah, and on Sefirat ha-'Omer.

(2) "Sefer ha-Kabod," mystical explanations of various Biblical passages (Neubauer, "Cat. Bodl. Hebr. MSS." No. 1566, 1).

(3) "Yayin ha-Reḳaḥ," mystical commentaries on the five Megillot. Those on Ruth and the Song of Songs were published at Lublin, 1608.

(4) A commentary on Psalm cxlv. (MS. De Rossi No. 1138).

(5) A commentary on the prayers mentioned by Joseph Delmedigo in his "Maẓref la-Ḥokmah" (p. 14b).

(6) "Ta'ame we-Sodot ha-Tefillah" (Neubauer, ib. No.1575.)

(7) "Perush 'al Sefer Yeẓirah," a commentary on the "Yeẓirah," being extracts from Shabbethai Donnolo's commentary. Fragments of this work were first published at Mantua in 1562, later in several other places; a complete edition was printed at Przemysl, 1889.

(8) "Midrash we-Perush 'al ha-Torah," cabalistic commentary on the Pentateuch, mentioned by Azulai.

(9) "Sha'are Binah," in which, interpreting Biblical verses by the system of gemaṭriyyot, he shows the origin of many haggadot of the Talmud. This work is frequently quoted by Solomon al-Ḳabiẓ, in his "Manot ha-Lewi."

(10) "Shi'ur Ḳomah," a commentary on the "Shi'ur Komah," the "Pirḳe de-Rabbi Yishma'el," and the "Merkabah" (MS. Michael).

(11) "Sefer ha-Ḥokmah," cabalistic treatise on the various names of God and of angels, and on the seventy-three "Gates of the Torah" ( ).

(12) "Sefer ha-Shem," mystical dissertations on the names of twenty-two letters, with a table of permutations (Neubauer, ib. No. 1569, 4).

(13) "'Eser Shemot," commentary on the ten names of God (MS. Michael, No. 175).

(14) A commentary on the piyyuṭ "Ha-Oḥez."

(15) Six small cabalistic treatises entitled "Sod ha-Ziwwug," "Sefer ha-Ne'elam," "Sefer Mal'akim," "Sefer Tagim," "Sefer Pesaḳ," and "Sefer ha-Ḳolot," all of which are still extant in manuscript (Neubauer, ib. No. 1566).

(16) "Liḳḳuṭim," cabalistic fragments, mentioned by Recanate.

(17) "Sode Raza," a treatise on the mysteries of Cabala, particularly on the "Merkabah." Part of this work was published at Amsterdam in 1701, under the title "Sefer Razi'el ha-Gadol." In the introduction the editor says that he decided to publish this book after having seen that the greater part of it had been produced in French under the title "Images des Lettres de l'Alphabet."

In addition to these works, Eleazar wrote tosafot to many Talmudical treatises, referred to by Bezalel Ashkenazi in his "Shiṭṭah Meḳubbeẓet"; a commentary on "Sheḳalim" in the Palestinian recension, cited by Asheri in his commentary to that treatise in the Babylonian Talmud; thirty-six chapters on the examination of slaughtered animals (MS. Michael No. 307). Zunz enumerates fifty-five liturgical poems and dirges composed by Eleazar and occurring in the Ashkenazic maḥzorim, ḳinot, and seliḥot.

See http://trees.ancestry.com/tree/25067072/person/12488135648 Managed by Pablo Edronkin

[https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%A2%D7%96%D7%A8_%D7%9E...

רבי אלעזר מגרמייזא

' (גם "וורמייזא"; הכוונה לעיר וורמס) (ד'תתק"כ, 1160 - ה' אלפים, 1240 לערך) היה מקובל ופוסק, מגדולי רבניהם של חסידי אשכנז ותלמידו של רבי יהודה החסיד. בעל ספר הרוקח (רקח בגימטריה - אלעזר), מבעלי התוספות ובעל כתבים קבליים רבים, שמרביתם נותרו בכתבי יד. היה רב ודיין בוורמס. קבע והשפיע על מנהגים שנוהגים עד ימינו בקרב אשכנזים שומרי המסורת היהודית.

רבי אלעזר מגרמייזא כונה "הרוקח" על שם ספרו, וכן כונה בטעות "רבי אֱלִיעֶזֶר מגרמיזא" כינוי זה דבק בו, למרות הבירור המדעי של שמו. בעקבות טעות זו, נוספה טעות על טעות, והוא זוהה גם עם השם אליעזר הגדול.

קורות חייו
רבי אלעזר נולד בערך בשנת ד'תתקכ"ה במגנצא, לאביו ורבו רבי יהודה בן קלונימוס ממגנצא (המכונה הריב"ק), מגדולי החכמים שבדור. נדד בין מרכזי התורה שבגרמניה וצפון צרפת. למד תורה מאביו, ותורת הקבלה מבן משפחתו, רבי יהודה החסיד. נשא לאשה את נכדת ריב"ן (בת בתו). העמיד תלמידים רבים, שהמפורסם שבהם הוא רבי יצחק בן משה מווינה, מחבר ספר אור זרוע. היה חתום על תקנות קהילות שו"ם (שפיירא, וורמייזא ומגנצא). לגבי תאריך פטירתו נחלקו הרבה: 1232, 1234, ד'תתקצ"ח (1238) ויש המאחרים את פטירתו לאחר שנת ה'ב' (1242). מקום קבורתו בוורמס.

סבל סבל רב בפרעות, שבעקבותיהן עבר ממגנצא לוורמס ושם נעשה לרב. בכ"ב בכסלו ד'תתקנ"ז (סוף 1196), בזמן שעסק - על פי תיאורו האירוני במקצת - בפסוק "וישב יעקב לבטח", פרצו שני רוצחים לביתו, פצעו אותו ואת בנו פצעים קשים ורצחו את אשתו דולצא (ששימשה כרבנית הדרשנית בבית הכנסת בוורמס[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור]), את בתו הגדולה בלט בת ה-13 ואת בתו הקטנה חנה בת השש. בזכרונותיו מתאר רבי אלעזר כיצד הרגו לעיניו את בני משפחתו:

... ובתי בלט הגדולה בקעו ראשה, ובתי חנה בקעו בראשה ומתו... ומיד עמדה (אשתי) החסידה ויצאה... וצעקה שהרגו אותנו. ויצאו המתועבים והכוה בראשה עד הגרגרת ובכתף, ומן הכתף עד החגורה וברוחב כל הגב ובפנים, ונפלה הצדקת מתה. ואני סגרתי הפתח וצעקנו עד שבא לנו עזר ממרום

"נשארתי בחוסר כל ובעוני גדול וביסורים גדולים", הוא מעיד על עצמו.

אף על פי כן בסוף הקינה הוא מצדיק עליו את הדין:

"אוי לי על אשתי, אוי לי על בנותיי, אקונן קינה, כמה השיגוני עוונותיי"

וכן כתב:

"נאמן עליי הדיין אשר דנני בחטאתי ובפשעי הכניעני לך אברך בכל מידה שיר אחווה לך אכרע ואשתחווה"

לפי חוקרים ייתכן שחלק זה של הקינה נוסף מאוחר יותר, או שהועתק עם שגיאה, מכיוון שהוא מקונן על בניו שמתו, אף על פי שבתחילת הקינה מעיד שאשתו טיפלה בבן יחיד, ושבן זה שרד יחד איתו (והוא מתפלל לשלומו)[8] לאחר שבוע הרוצח - אחד התוקפים, נתפס, הועמד לדין והוצא להורג. בעקבות הפרעות החליט לחבר את ספרו "רקח", וללמד תורה לתלמידים דרך הכתב, כיון שהדרך הרגילה ללימוד פנים אל פנים לא הייתה בת יישום בזמנו.

רבי אלעזר שלא כמו רבי יהודה החסיד, לא הקפיד לכתוב את חיבוריו בעילום שם, אך צירף תמיד לשמו את הכינוי "הקטן", והיה הראשון שעשה כן.

ספר הרוקח ספרו העיקרי הוא 'ספר רוקח', שביסודו הוא ספר הלכתי הכולל פסקי הלכות ומנהגים וטעמיהם על פי מסורתם של בעלי התוספות. ספר זה מכיל פלפולים בצירוף מסקנות הלכתיות בתמציתיות, ויש בו קטעי מוסר וגימטריאות רבות.

רבי אלעזר הטעים את שנאמר בפרקי אבות ש"אינך יודע מתן שכרן של מצוות", משום שהתשלום הוא לפי היצר. מצווה שקשה לעשותה מתגמלת יותר "ממאה מצוות שאין יצרו מתקיפו". על כן בעתיד לבוא אין גמול שכר על המצוות, שכן יצר הרע לא יפעל אז.

ב"ספר רוקח" מופיע שוב ושוב המוטיב של קידוש השם, והקל וחומר הנגזר ממנו: אם אדם יודע שהיה עליו לוותר על חייו למען אמונתו, כלום אין הוא יכול להתאפק בעבירות קלות?

ספר הלכה נוסף של רבי אלעזר הוא "ל״ו שערים" בדיני שחיטה וטרפות .

עבודת ה' בשמחה יש בכתביו של רבי אלעזר מימרות שבהן הוא מהלל את עבודת השם בשמחה, ( הדבר מופיע כבר בתורה ומובא בכתבי הארי הדרשה לפסוק "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב") האידיאל שלו הוא אהבה מוחלטת לאלוהים, שנותנת אושר עוד בעולם הזה: "ומחשב כל העת איך אעשה רצון הקב"ה ושעשועי ילדיו וטיולי אשתו כאין נגד אהבת בוראו ויותר מבחור שעברו ימים רבים שלא בא אל אישה ומתאווה אליה וליבו בוער לבוא עליה, ומרוב אהבתו ותאוותו כשבא עליה וזרעו יורה כחץ - נהנה מאוד. כל זה כאין נגד עשיית רצון הבורא".

תורת התשובה בכתבי התשובה שלו הוא מתייחס רבות לחטאי תאוות אישה, ומונה בעקבות ספר חסידים בין סוגי התשובה את "תשובת הבאה", כלומר סוג תשובה שבו אדם מביא עצמו לזירת החטא ולנסיבותיו, אך הפעם מצליח מתאפק. מנגד, הוא מונה גם סוגי תשובה אחרים ואף הפוכים, של התרחקות מנסיבות החטא ושל סיגופים חמורים, עד "צער קשה כמיתה" כהענשה עצמית על עבירה שדינה בתורה מוות (למשל ישיבה בינות לדבורים ונמלים או טבילה בשלג בחורף).

במיוחד התפרסמה "תשובת המשקל", שהוא מציע, כלומר אומדן של צער השקול להנאה שהופקה מהחטא, וסיגופים אם תפיק את הצער הזה.

לפי אחת הפרשנויות, שיוסף דן הוא מייצגה הבולט, "תשובת הבאה" היא המעולה ביותר במשנתם של חסידי אשכנז, אולם היא חרב פיפיות ועלולה לגרום לעושה אותה לשוב וליפול בחטא. לכן היא נועדה רק ליחידי סגולה.

הגותו המיסטית רבי אלעזר חיבר חיבורים רבים בתורת הסוד. חלקם נותר בכתב יד, ורבים מהם נדפסו. תורת הסוד שלו מאופיינת בשילוב רב של גימטריאות. ספרים אלו מיוחסים לו, ואין אחד מהם שידוע עליו ללא ספק שהוא אכן מחברו. רבי צבי אלימלך מדינוב בספרו בני יששכר על חודש כסליו מרבה להדגיש שכל דברי הרוקח נאמרו מפי אליהו הנביא.

מנהגים והלכות מספר תקנות והנהגות נתפרסמו בשמו, ונהגות כיום כמעט בכל קהילות ישראל:

תקנת "שלש פסיעות לאחור" בזמן אמירת "ה' שפתי תפתח" לפני תפילת העמידה (ה'שמונה עשרה') - לשם הכנה וכוונה לתפילה. עניית "ברוך הוא וברוך שמו" במקום "אמן" - לאחר הזימון לפני ברכת המזון. המנהג לאמר: "עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה" בשעת בדיקת הציצית לפני לבישת הטלית. תפילות חלופיות לקדיש ו'ברכו' - במקרה שהמתפלל לא שמע אותם בציבור[10]. אי- אמירת תחנון בכל חודש ניסן[11]. המקור המוקדם ביותר לאיסור קטניות בפסח נמצא בדרשה לפסח של רבי אלעזר מוורמס, בה הוא מוזכר כבר כמנהג הרווח במקומו[12]. חיבורים נוספים להלן חיבורים נוספים המיוחסים אל הרוקח, המלוקטים מדבריו, או הכוללים חלק ניכר מדבריו:

תוספות לחלק ממסכתות התלמוד הבבלי.
פירוש רבינו אלעזר מגרמייזא

(באתר ספרים עברים)      על התורה ומגילת אסתר. ליקוט דברים מתוך ספרו הרקח, בידי יצחק אריה הלוי גד, לונדון ה'תרי"ט. פירוש על חומש נדפס מכתב יד על ידי קלוגמן עם הערות מרב חיים קנייבסקי קריית ספר

על חמש מגילות (באתר ספרים עברים). מיוחס לרוקח. חובר בידי רבי בן ציון מקומרנה יין הרוקח

(באתר ספרים עברים) - ביאורים בדרך גימטריאות וקבלה לשיר השירים ומגילת רות. יורה חטאים

(באתר ספרים עברים) - מיוחס לרוקח אף על פי שהודפס בדורות האחרונים בלבד. כולל את צוואת רבי יהודה החסיד וכן דברי נוטריקון וחיבוט קבר. נקרא גם ספר הכפרות או מורה חטאים - סדר התשובה והוידויים כפי שלמד מרבותיו והוא כמו דרכי התשובה שהביא בספרו ה"רקח". מעשה רוקח

(באתר ספרים עברים) - ספר הלכה ששמו ניתן לו על ידי הרב אפרים זלמן מרגליות שמצא את כתב היד. אין להחליפו עם ספר מעשה רוקח של רבי אלעזר רוקח מאמשטרדם, מצאצאיו[16]. ספר החכמה - כולל ס"ה שערים ובו על דרכי הלמוד. שערי בינה

(רישום באוצר הספרים היהודים)- נמצא תחילה בגניזה בדמשק, ולאחר מכן בגניזת קהיר והוכח כחיבור של הרוקח בידי להמן, שאישש את טענת החיד"א. הספר מביא בפסוקי המקרא רמזים לרבים ממדרשי חז"ל בדרך גימטריאות ונוטריקון. פירוש על ההפטרות

(באתר ספרים עברים) - בעריכת נתנאל דוד זיסבערג, מתורגם מגרמנית 1875. פירוש על התפילה

(שני חלקים, באתר ספרים עברים) - מלוקט וערוך בידי משה ויהודה הירשלר ובהוצאת מכון הרשלר. בייחוד מתוך קונטרס 'על טעמי התפילה וסודיה', שבו הסביר הרוקח את מניין התיבות (כלומר מספר המילים) והאותיות של כל התפילות וסוד כל הברכות. חוברות כתבי יד המיוחסים לרוקח, וליקוטים, ערוכים בידי הרב שמריהו יוסף חיים קנייבסקי, יצאו לאור בניו יורק: פירוש על מזמור "תהילה לדוד" בדרך הקבלה. פירוש למסכת שקלים. פירוש על התוספות ברמזים וגימטריאות. פירוש על התפילות ברמזים וגימטריות פירוש על הפיוט "האוחז ביד" מתפילות הימים הנוראים סידורי תפילה שונים - ובהם פירושים והגהות לפי פירושיו של הרוקח לתפילה שנמצאו בחיבוריו האחרים: סידור ר' הירץ ש"ץ - הוצאה מחודשת, קלוגמן, ניו יורק, ה'תשס"ה (2005) סידור רבנו שלמה - מיוחס לרבנו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא. דפוס חמד, ירושלים, ה'תשל"ב. יראת אל - מיוחס לרוקח, אך יש הקוראים לו איגרת הרמב"ן. על מזמור אלוהים יחוננו ושבעת קני המנורה וספירת העומר. הודפס עם הספר דרוש המלבוש המיוחס לרבי ישראל סרוג בהגהת הרבי מקומרנה - הרב שלום סאפרין, בהוצאה עצמית, ירושלים, ה'תשס"ה. חכמת הנפש

- מיוחס "לרבי אליעזר הרוקח", בעריכת הבני יששכר (הרבי מדינוב) מהות הנשמה, פתרון חלומות וחיי העולם הבא. ספר הנפש - על מעלת הנפש, מקורה ופעולתה.[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור] ספר השערים

או שערי תורה - ע"ג שערים כמניין "חכמה" ומעל 300 דפים של גמטריאות ודרשות. ספר החיים[17] - השם ואחדותו, הנשמה ומעלותיה, וענייני החיים שחילקם לשלושה: חיי האדם, חיי הבהמה וחיי האילן, ומסביר ההבדל ביניהם. ספר המלבוש

- הדרכים במאגיה להשגת גילויים רוחניים. מודפס בתחילת ספר רזיאל המלאך. רבים מפקפקים בקשר בין ספר זה לרוקח. שער הסוד והיחוד והאמונה (הקישור אינו פעיל) (או שערי הסוד היחוד והאמונה, כפי שמופיע ברשימת הספרים בספריית אוניברסיטת בן-גוריון). נדפס בתוך טמירין, ירושלים, ה'תשל"ב כרך א, עמ' קמא-קנו. פירוש הר"א מגרמיזא על

ספר יצירה[18] סודי רזיא

- על ענייני קבלה בכלל ומעשה מרכבה בפרט. מחולק להלכות: הלכות המלאכים, הלכות כסא הכבוד, הלכות הדבור, הלכות הנבואה והלכות האמונה. ממנו נלקח ספר "רזיאל המלאך" ("רזיאל" נוטריקון "רזי אלעזר"). יחד עם ספר זה הודפסו הקונטרסים הבאים: ספר השם - פירוש שמות האל[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור]. אדרת השם - מוסר ומדות טובות[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור]. שער קומה או שיעור קומה ופרקי דר' ישמעאל - ענייני קבלה (ספר זה מיוחס גם לרבי ישראל סרוג) ספר הנעלם[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור]. ספר המלאכים[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור]. ספר הקולות[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור]. פיוטים: חבר כמה וכמה פיוטים, כולל מערבית "אמונת אומן לעם זו רם זכרת", הנאמר בנוסח אשכנז המערבי בליל אחרון של פסח. הוא גם חיבר מערבית "אשרי העם יודעי תרועה לפתותו", שהתקבל במנהג ווירמייזא לליל ראש השנה[19]. על יראת הכבוד שחש בלימוד דברים אלו הוא כותב:

"בטרם ילמד הרב את תלמידו ירחצו במים ויטבלו בארבעים סאה, וילבשו בגדים לבנים ויתענו יום שילמדהו, ויעמדו במים עד קרסוליו... ואחר כך ילכו להם אצל מים או בבית הכנסת או בבית המדרש... ויאמר הרב: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו... והביננו לידע שמו הגדול והנורא"[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור] בין שיטותיו הקבליות - מניית מספרן של מילים ואותיות מסוימות בכתבי הקודש (על כך כותב יוסף דן: "אין ספק שהמקרא כולו - על מניין אותיותיו - היה זכור להם לפרטי פרטיו") ושימוש בצופן אתב"ש.

רעיונו המרכזי בתורת הסוד הוא קיומו של "כבוד", גורם אמצעי המואצל מאלוהים ואינו נברא, ושלו ניתן לייחס את ההגשמה במקרא. רעיון זה, שמקורו בכתבי רס"ג, כבר פותח ושוכלל במשנת רבו, רבי יהודה החסיד, ואילו רבי אלעזר דווקא מאופק וזהיר לגביו, ואולי לא חפץ שייעשה שימוש בתורתו בידי מאמיני הגשמת האלוהים.[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור]

מצאצאיו בין צאצאיו נמנה רבי אלעזר רוקח, מחבר הספר "מעשה רוקח", ראש משפחת רוקח המורחבת.

כמו כן הרב אפרים זלמן מרגליות חוקר הגנאלוגיה וכתבי היד, היה אף הוא מצאצאי הרוקח, וקרובו של "המעשה רוקח" שחי דור אחד לפניו. הרב מרגליות שימש כ"עוגן" ברשימות היוחסין, ומשום כך, רבות ממשפחות הרבנים המיוחסות של מרכז ומזרח אירופה מכריזות על עצמן כצאצאיו של הרוקח.

לקריאה נוספת ישראל קאמעלהאר, רבינו אלעזר מגרמיזא ה"רקח", רישא תר"ץ אביגדור אפטוביצר, מבוא לספר ראבי"ה, ירושלם תרצ"ח, עמ' 316–318. האנציקלופדיה העברית, כרך ג, ירושלים - תל אביב תשי"ג, עמ' 722–724 יוסף דן, חסידות אשכנז בתולדות המחשבה היהודית, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה קישורים חיצוניים רבי אלעזר מגרמייזא

באתר דעת יוסף יצחק ליפשיץ, חסיד ואשתו , באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, פורסם במקור במגזין סגולה, ספטמבר 2011 שיר השירים

עם פירוש הרוקח ורמב"ן ספר הרוקח , קרימונה שי"ז 1557, באתר HebrewBooks ספר הרוקח , פאנו רס"ה 1505, באתר HebrewBooks ספר הרוקח

באתר גוגל ספרים (מהדורה מ-1852) מעשה רוקח , סנוק תרע"ב 1912, באתר HebrewBooks אליעזר ליזר לנדסהוט, עמודי העבודה, ‏ר' אלעזר מגרמיזייא בר יהודה , באתר HebrewBooks הניגון בכתביו של רבי אלעזר מגרמייזא (הקישור אינו פעיל) באתר מכון המוזיקה ביהדות ביבליוגרפיה לכתביו (הקישור אינו פעיל) מאת פרופסור יהודה ליבס (ע"פ רשימת אריה סמט) ELEAZAR BEN JUDAH BEN KALONYMUS OF WORMS , במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית) אלעזר מגרמייזא , באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית) הערות שוליים

לדוגמה בספר עץ חיים, הרב חיים ויטאל, שער האהבה פרק י"א (עמוד ק"י) "כמו שכתב הרוקח"... "וכתב הרוקח". במקומות רבים גם בימינו מכונה כך. לדוגמה באתר כיפה בדיון על מקור המדורות בל"ג בעומר, ובעוד מקומות רבים - מודפסים או מקוונים.

טעות זו מופיעה כבר בשער ספרו המודפס

משנת ה'שי"ז עם השם רבי אליעזר מגרמיזא. (י' אחת בגרמיזא בגלל הימנעות הכותבים מכתיבת השם המפורש) המילים של שער זה (במהדורת לבוב ה'תרי"ט)

הועתקו במדויק, (במהדורת ורשה ה'תר"מ)

עם הדגשת השם המוטעה, ונוסח זה שוכפל בכל המהדורות של הספר עד ימינו (ספר הרוקח הגדול מהדורה מוארת) . אף חוקרים טעו בשמו (דוגמת שלמה בלוך שהביא את הקדימון לאסון שאחז את הרוקח, "ואני, אליעזר הקטן..."). ייתכן שלבלבול תרמה הקדמתו של רבי אלעזר לספרו, בו בנוסף ל'אלעזר' שבגימטריה עולה 'רקח' (308) הוא מביא 'סימן': ר'קח מרקחת מעשה ר'קח - שמו א'לעזר בן י'הודה. שתי האותיות ריש מסומנות, שערכן בגימטריה 400. זוהי הגימטריה של אליעזר בן יהודה.

היו שאף חיברו בין כל הכינויים וקראו לו רבי אליעזר הגדול מגרמיזא (הרוקח). לדוגמה מופיע כך בספר 'שמות הצדיקים' הנאמר כתפילה בידי חסידים, ובחלק מהסידורים "תפילת כל פה" נוסח ספרד, בהוצאת אשכול.

טעות זו גרמה לשגיאות בזיהוי כתבי יד ובזיהוי אירועים שונים בידי חוקרים. ור' להלן על הספר "מעשה רוקח" בהוצאתו של הרב אפרים זלמן מרגליות.

ראו: יוסף שלמה דלמדיגו, מצרף לחכמה, בסיליאה שפ"ט, דף י"ד עמוד ב'

ספר הנייר סימן מד.

בעניין השנה בה אירע המאורע, המקום, ואם היה זה קשור במסעות הצלב, הרי שתאריך זה (1196) נרשם על פי תיקון שעשה צונץ בהשוותו את הקדימון לקינה, עם התיאור שכתב יוזפא השמש בספר הפופולרי "מעשה נסים". הדעות נחלקו בין החוקרים לגבי שני ה"מסומים (מסומנים)" אשר תקפו אותו. לפי יוזפא היו אלו סטודנטים. קאמלר ובלוך סבורים שזו טעות של יוזפא, אשר התבלבל בין התוקפים לבין הנאמר על תלמידי הרב. יש המניחים כי המילה "מסומים" קשורה בשיכורים. צונץ וקודמיו הניחו שה"מסומנים" הם צלבנים - ובעקבות זאת שינו את מקום התקיפה והשנה על מנת שתתאים לכך. אך קמלהר ובלוך מדגישים את תפקידה של אשתו דולצא כחלק אפשרי בסיבת התקיפה: הרצון לגנוב ממנו כסף או להתכחש לחוב. בנוסף הם מצביעים על הבאת הרוצח לדין שבוע אחר כך, כמו גם אי מציאת צלבנים במקומות הנזכרים בתאריכים המצוינים. משום כך מסקנתם היא שאירוע לא היה קשור במסעי הצלב.

רבי אלעזר מגרמיזא

ספרו של ישראל קמלהר (קאמעלהאר) ריישא ה'תר"ץ. ומקורותיו: הספר 'בנין שלמה'

מאת שלמה בלוך (גרמנית ועברית) בעמודים האחרונים. המקור הקדום של שניהם הוא עיתונו של יעקב אטלינגר "שומר ציון הנאמן" (תמוז ה'תר"ט גיליון (קונטרס) ע"ט. ר' במהדורה המקוונת של עיתון זה ). שם רשומה הקינה במלואה ללא חלוקה. בהערה כתב עטלינגר שמקורה בספר מנהגים של וורמיזא שהמלקט העתיק מכתב יד של הרוקח. מסופה זו של הקינה עולה שלא נותרו לו צאצאים ("על מות בניי ובנותיי"). אך לפי המסורות של משפחות מצאצאיו (כפי שעולה למשל מן ההקדמה של הספר "מעשה רוקח" לרבי אלעזר מאמסטרדם, ומהספר 'מעלות היוחסין' של הרב אפרים זלמן מרגליות) או שנולדו לו בנים נוספים מאוחר יותר, או שכוונתו הייתה לתלמידיו, והכתוב הוא מליצי, או שטעות ביד מוסרי המסורות בדבר היותם מצאצאיו, או שסיומת הקינה הועתקה עם שגיאה. בכל מקרה בספרו של שלמה בלוך מובאים דברי הרוקח שבסופו של דבר אחד הרוצחים נתפס, הובא לדין והוצא להורג. באופן שהדברים כתובים ניתן לטעות ולהבין שהבן נהרג: "ואני העלוב סגרתי הפתח וצעקתי עד שבא לי עזר ממרום, וצעקתי על חחסידה לבקש נקמה וכן עשו. וגם לאחר שבוע תפסו הרוצח שהרגה והרג שתי בנותי ופצעוני ובני והרגהו, ונשארתי בחסר כל ובעוני גדול וביסורים גדולים". הכוונה שפצעו אותו ואת בנו, ואילו את הרוצח הרגו לאחר שתפסו אותו.

על החיבור ועל טיבה של ההוצאה הניו יורקית, עיינו: שמחה עמנואל, חיבוריו ההלכתיים של ר' אלעזר מוורמייזא, תעודה, טז-יז, תשס"א, עמ' 243-231.

תפילות אלו מודפסות בסידורי "תפילת כל פה" (הוצאת אשכול) נוסח אשכנז ונוסח ספרד

סימן רמ"ה בהלכות פסח

דרשה לפסח, מהדורת שמחה עמנואל, מקיצי נרדמים, ירושלים תשס"ו.

אף על פי שאין בנמצא מי שיכול להצביע על חידוש מסוים שלו, בתוך הקונטרסים של בעלי התוספות

"חיברו איש אלוקים וקדוש מורנו הרב אליעזר מגרמייזא שחיבר ספר הרוקח. הוא היה באלף החמישי בין בעלי התוספות, מנוחתו כבוד בעיר הקודש צפת תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן. זה הספר היה טמון וגנוז לא שזפתו עין רואה. והימצא ה' אותו ליד הרב החסיד, בן ציון נרו יאיר, מעיר קאמארנא, בעל המחבר הספר חוקת הפסח, הארוך וקצר וש"ס (כלומר: וספר על התלמוד הבבלי). והספר הזה כספר חתום ועשה הרב הנ"ל אזנים להספר הזה, ופירש כל מקום סתום באשר חננו ה', וקרא שמו זה מציון - והוא מספר שמו...

ראו ש' אשכנזי, הערות ותקונים לפירוש הרוקח על שיר השירים, קובץ שפתי ישנים, ד, שבט תשנ"ב, עמ' קה-קטו.

הדפסת הספר במקור הופסקה, ובשנת 1911 הובא לדפוס מחדש כולל המבוא של הרב מרגליות, שהסיק שהספר הוא של רבי אליעזר מגרמיזא בעיקר על סמך מספר מקומות בהם כתב "אני הקטן אליעזר" וכן רשם שאביו היה ריב"ק, ומהשוואת חלק מן הפסקים והסוגיות.

קובץ בקבלה קובץ בקבלה , web.nli.org.il

ספר זה המיוחס לרוקח, נמצא על ידי בנו של הרבי מדינוב בין כתבי אביו

מערבות יוצרות וזולתות וסליחות עם הפסוקים ומנהגים דק״ק ווירמיישא, דף א ע"ב .https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%A2%D7%96%D7%A8_%D7%9E...