Enoch / Idris

Genesis 5:18,21-24

• Wikipedia חנוך & Enoch.

Enoch in Islam:

• Quran 19:56-57.
• Quran 21:85-86.
• Enoch in Islam.
• Prophet Idris - The 2nd Prophet of Islam.

The only man who experienced the "sakaratul maut" (the soul separated from body) and back to life again. He also visited the Heaven, and stays there forever.

Kui Jered oli elanud sada kuuskümmend kaks aastat, siis sündis temale Eenok. (1Ms 5:18)

Enok (Henok i Bibel 2000, Hanok i 1917 års översättning vilket även är det egentliga namnet) var namnet på två personer i bibeln som levde innan syndafloden. Den ene var son till Kain och den andre var en profet som var farfars far till Noa.

Enok, profeten [redigera]

Enok var son till Jered och fader till Methusalem och sägs ha vandrat med Gud i trehundra år efter att han fått sin son vid 65 års ålder, innan han till slut upptogs till himlen, se Henoksböckerna. Namnet Enok har hebreiskt ursprung och kan betyda ’invigd’ eller 'undervisning'. I Koranen går han under namnet Idris.Enoch next married Edna, daughter of Daniel.

חנוך

פירוש נוסף ערך זה עוסק בדמות תנ"כית, בנו של ירד ואבא של מתושלח. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חנוך (פירושונים).

בתנ"ך, חֲנוֹךְ היה דור שביעי לאדם הראשון, בנו של ירד ואבא של מתושלח. בתיאור חייו מופיע הביטוי "ואיננו כי לקח אותו האלוהים", במקום הציון "וימת" המופיע אצל שאר הנמנים באותו פרק. בעקבות זאת נוצרה במשך הדורות ספרות עשירה על דמותו כצדיק שלא מת.

בין היתר, על שמו נקראים הספרים החיצוניים "ספר חנוך א'" ו"ספר חנוך ב'".

תוכן עניינים
1 בתנ"ך
2 חנוך בספרים החיצוניים 2.1 דמיון למסורת המסופוטמית 2.2 דמיון למיתולוגיה היוונית 3 השפעתו של חנוך ביהדות 3.1 עונשו של חנוך-מטטרון בספרות חז"ל 3.2 חנוך באגדת "ספר הישר" 4 השפעתו בנצרות 5 השפעתו בדתות דואליסטיות 6 השפעתו באסלאם 7 ראו גם 8 לקריאה נוספת 9 קישורים חיצוניים 10 הערות שוליים

בתנ"ך חנוך מופיע בספר בראשית ברשימה של דורות בין אדם הראשון לנח. תיאורו ברשימה הוא:

וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מְתוּשֶׁלַח, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. וַיְהִי כָּל יְמֵי חֲנוֹךְ, חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים, וְאֵינֶנּוּ, כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים

— ספר בראשית, פרק ה', פסוקים כ"א-כ"ה .

תיאור זה שונה מהתיאור של שאר הנמנים ברשימה במספר עניינים: הציון "ויתהלך חנוך את האלהים"; הכתוב "ואיננו כי לקח אותו אלהים" במקום "וימת" המופיע אצל שאר האישים ברשימה; שנות חייו הן 365, הרבה פחות משאר האישים ברשימה. הבדלים אלו היו מקור לאגדות ומדרשים, לא רק בקרב היהודים אלא גם בקרב הנוצרים והמוסלמים השיעים.

על פי חישוב של השנים המופיעים בתורה, חנוך נולד בשנת תרכ"ב לבריאת העולם (3139 לפנה"ס) ונלקח אל אלוהים בשנת תתקפ"ז[1] (2774 לפנה"ס).

חנוך בספרים החיצוניים דמותו של חנוך היא דמות מרכזית בספרים החיצוניים. חנוך הוא זה שקיבל ממלאכי האלוהים את הכתב ואת המדע והנחיל אותו לבני האדם. חנוך דן בבריאת העולם עם אלוהים ולאחר מכן, מצווה עליו אלוהים לשוב לכדור הארץ ולהעביר את הידע שצבר לבני האנוש. חנוך מלמד במשך 30 ימים, שלאחריהם הוא נלקח השמיימה והופך למלאך מטטרון.

קיימים חמישה ספרי חנוך:

פרקים א'-ה' פתיחה. ספר ראשון – פרקים ו'-לו', מכונה ספר עירין BW, עניינו מרד המלאכים ומסעות חנוך. ספר שני – פרקים לז'-עא' ,BP עניינו משלי חנוך. מתואר מסעו של חנוך בשבעת הרקיעים ופגישתו עם אלוהים. ספר שלישי - פרקים עב'- פב'- AB כנראה הקדום ביותר, עניינו באסטרונומיה, מראים לחנוך את גרמי השמים. ספר רביעי – פרקים פג'- צ', BD ענייני חזיונות חנוך. ספר חמישי –צא' –קה', EE עניינו ההטפות, חנוך מודיע למתושלח לפני שהוא מת. נספחים – קו'-קז', יש קטע מספר נח'. נח הוא נין של חנוך והוא מתקשר לספר העירין. נח היה יפה ומיד ידע קרוא וכתוב, ולכן למך היה בטוח שאשתו בגדה בו עם מלאך, וחנוך בדק זאת והתברר שהוא ילדו של למך. וזה סיפור לידת נוח. אגרת חנוך - פרק ק"ח: שולח מהשמיים למתושלח בנו. בספר היובלים מצוין שאמו של חנוך הייתה ברכה בת רצוצאל (בת דודתו מצד אביו)[2] ושם אשתו היה עדנה בת דניאל.[3]

דמיון למסורת המסופוטמית מספרת על המלך השביעי בשורת מלכים שמלכו לפני המבול (שבעת מלכי שומר הקדומים), Enmeduranki מלך סיפר (עיר מרכז עבודת אל השמש), והחכם שלו Utuabzu. אנמדוראנכי מצטייר כמי שזכה לשבת על כסא זהב (הניצב בפתח ההיכל השביעי [%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A1 לספרות היכלות §2)] לפני האלים שמש ואדד, שהעניקו לו את חוכמת הניחוש על פי אותות (במיוחד לפי השמן והכבד), שאותה העביר לבני אדם. על החכם שלו, אותואבזו נשתמרו מסורות, שלפיהן "עלה לשמיים". נחשב לאביהם של המנחשים, גם כאבי תורתם וגם כאביהם ממש.

דמיון למיתולוגיה היוונית במיתולוגיה היוונית המקביל לחנוך הוא הרמס אשר הביא לעולם את המדע.[4] דמותו של חנוך המביא לעולם את המדע של תנועת הכוכבים והמאורות נמצאת בספר חנוך א'.[5] הקבלה נוספת ניתן למצוא בסיפורו של פרומתאוס, האדם שגנב את האש מן האלים והביאה לאנושות. פרומתאוס נענש על מעשהו ביסורי נצח.

השפעתו של חנוך ביהדות אצל הפרשנים היהודים מופיעים מדרשים הדורשים את חנוך כצדיק ואחרים המציגים דמות יותר מורכבת.

למשל: "כל השביעין חביבין... בדורות השביעי חביב: אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך – 'ויתהלך חנוך את האלוהים' (בראשית, ה', כ"ב); באבות השביעי חביב: אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה – 'ומשה עלה אל האלוהים' (שמות, י"ט, ג')." (פסיקתא דרב כהנא, פרשה כג)

על פי מדרש אחר, חנוך היה בין הבודדים שנכנסו בחייהם לגן עדן, המדרש המצביע על כך כי חסידי אומות העולם יורשים גן עדן: "תשעה נכנסו בחייהם בגן עדן, ואלו הן: חנוך בן ירד, ואליהו ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, ויש אומרים אף רבי יהושע בן לוי."[6] בהתאם לכך מפרש הרלב"ג: "והנה לזאת הסיבה לא זכר בו מיתה, וזכרה בשאר האנשים שנזכרו עמו, להורות על ההבדל שהיה בינו וביניהם, כי הוא השלים נפשו והגיע בו שלמותו, ושאר האנשים ההם מתו בלא חמדה." כלומר חנוך הגיע לשלמות בחייו הקצרים, ולא נותר לו אלא להלקח אל האלוהים.

לעומת זאת, רבי איבו אומר: "חנוך חנף היה, פעמים צדיק, פעמים רשע. אמר הקב"ה: עד שהוא בצדקו אסלקנו.[7]"

רש"י בחר דווקא לצטט את המדרש המייחס לחנוך דמות מורכבת: "ויתהלך חנוך - צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו, וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב 'ואיננו' בעולם למלאות שנותיו, 'כי לקח אותו' - לפני זמנו."

לפי תרגום יונתן, המבוסס על האגדה, חנוך עלה לשמים עוד בחייו והפך למלאך בשם מטטרון. את הפסוק "כי לקח אותו אלוהים" תרגם יונתן: "והא ליתוהי עם דיירי ארעא ארום אתנגיר וסליק לרקיעא במימר קדם ה' וקרא שמה מטטרון ספרא רבא".

עונשו של חנוך-מטטרון בספרות חז"ל במסכת סנהדרין לח ע"ב[8], וכן במדרש על ארבעה תנאים שנכנסו לשדה (חגיגה יד' :, טו' .)[9], חנוך-מטטרון קיבל את העונש החמור ביותר שניתן אי פעם (בגמרא): שישים פולסא דנורא, מכיוון שאחד מהארבעה (אלישע בן אבויה) כפר בעיקר לאחר שראה את מטטרון יושב וכותב ספרים, כיוון וחשב בטעות כי חלילה "שתי רשויות המה" בשמיים[10], כאשר המנצח, הוא מנהיג הפרושים בתקופה החדשה, בתיאור ולשון השמורה במשנה יומא ז', ד' ובתפילת מוסף של יום כיפור לתיאור הכוהן הגדול ביום הכיפורים היוצא בשלום מן הקודש, ובכך ייתכן ומרומזת הכוונה שהחליף את הנבחר - חנוך לשמש את הקב"ה, המתואר כמי ש'קשר כתרים לראשו" (לקונו), הכתר שהיה שמור עד אז רק למטטרון, ו"כתב באצבעו בעט שלהבת על כתר שבראשו אותיות שנבראו בהן שמים וארץ" (סינופסיס, סעיפים 16–17), הוא שהקדוש ברוך שאהבו וחיבבו יותר מכל בני מרומים.

חטאו של חנוך מספרות זו: לאחר כל התכונות הנוספות הניתנות למטטרון, הוא נעשה דומה במידה רבה לאל עצמו, וזוכה לשבת בכיסא כבוד הניצב בפתח ההיכל השביעי, שם נמצא כיסא כבודו של האל עצמו. הוא לובש לבוש של אור ועל כתרו ה' כותב אותיות שבהם נברא העולם. הוא אף מכונה בשם "ה' הקטן". ייתכן ואלו הביאו את רבי עקיבא והתנאים, להרחיק את חנוך מקרבה לגדולת הקב"ה, ולהרחיק אפשרות שעדיין ניתן להבין כי ייתכנו שתי רשויות בשמיים.

חנוך באגדת "ספר הישר" ב"ספר הישר" מסופר:

"ויתהלך חנוך את האלהים... ויפרד בחכמתו את נפשו מבני האדם ויסתר את נפשו מהם ימים רבים. ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים... ויאמר אליו קום צא מביתך וממקומך אשר נחבאת שמה. ומלכת על כל בני האדם למען אשר תלמדם את הדרך אשר ילכו בה... וילך את בני האדם וילמדם דרך ה'... ויתקבצו כולם, כשלושים ומאת מלכים ושרים, וימליכו את חנוך עליהם ויהיו כולם תחת ידו... וישם שלום בין כולם ויהי שלום בכל הארץ בימי חנוך. "וישם חנוך על לבו להפרד ולהבדל מבני האדם ולהסתר מהם כבראשונה... וייסתר מבני האדם שלושת ימים וייגלה להם יום אחד... וייגלה לעמו יום אחד לשבעה ימים, ואחרי כן יום אחד בחודש, ויום אחד בשנה, עד אשר בקשו פניו כל המלכים וכל השרים וכל בני האדם ויתאוו כולם לראות את פני חנוך ולשמוע את דבריו ולא יכולו... ויתיעצו כל המלכים וכל השרים לאסוף את כל בני האדם יחד ולבוא אל חנוך מלכם... ויצא חנוך אליהם... ויתבהלו מאד כל בני האדם ויתמהו ממנו על חכמתו וישתחוו לפניו כולם ארצה ויאמרו 'יחי המלך!'. "ויקרא מלאך ה' אל חנוך מן השמים בעת ההיא ויאמר להעלותו השמים להמליכו על בני האלהים בשמים כאשר מלך על בני האדם בארץ... כשמוע חנוך את הדבר הזה ויצו ויקבצו לו את כל יושבי הארץ... ויאמר אליהם נשאול נשאלתי לעלות השמים לא ידעתי יום לכתי... וישם להם חוקים ומשפטים לעשותם בארץ וישם להם שלום ויורה אותם חיי עולם... וישאו עיניהם ויראו והנה דמות סוס גדול יורד מן השמים... ויאמר אליהם חנוך בעבורי הסוס ההוא יורד לארץ. כי הגיע העת והיום אשר אלך לי מאתכם... בעת ההיא ויעבירו קול לאמר 'מי האיש אשר יחפוץ לדעת דרכי ה' אלהיו, יבוא ביום הזה אל חנוך טרם הלקחו ממנו'... וישם שלום עוד בין כולם. "ויהי אחרי כן ויקם וירכב על הסוס... וילכו אחריו כל בני האדם, כשמונה מאות אלף איש. וילכו אתו מהלך יום אחד. ויהי ביום השני ויאמר אליהם 'שובו לכם לאהליכם, למה תלכו פן תמותו' וישובו מהם מעליו. והנשארים מהם הלכו אתו מהלך ששת ימים, וחנוך דובר אליהם בכל יום 'שובו לאהליכם פן תמותו' ולא אבו לשוב וילכו אתו". ביום הששי דיבר "עוד חנוך אליהם לאמר 'שובו לכם לאהליכם מאתי כי מחר אעלה לי השמימה והיה כל הנשאר מכם אתי ימות'... ויהי ביום השביעי ויעל חנוך בסערה השמימה בסוסי אש ורכבי אש". ביום השמיני, "וימצאו כל הארץ מלאה שלג במקום ההוא... האנשים אשר היו עם חנוך מתים תחת השלג ויבקשו את חנוך ולא מצאו כי עלה השמימה. ויהו כל ימי חנוך אשר חי בארץ שלש מאות שנה וחמש וששים שנה... ויהי בעלות חנוך השמים ויקומו כל מלכי הארץ ויקחו את מתושלח בנו וימשחו אותו וימליכוהו עליהם תחת אביו".

השפעתו בנצרות ספר חנוך נחשב מחשובי הספרים האפוקאליפטיים מימי בית שני. ראשוני הנוצרים ראו בספר חנוך נבואה אמיתית, ועד המאה ה-3 לסה"נ נחשב הספר כאחד מכתבי הקודש, אבל לאחר מכן הופקע מקדושתו ונעשה אחד מהספרים החיצוניים, ונשמר במלואו רק בכנסייה ובתרגום החבשי.

פתיחת ספר חנוך מובאת באגרת יהודה (פס' יד') שבברית החדשה, ופסוק ו' באגרת מרמז על פרק י' בספר. לפי תיקון חוקרים, האיגרת הראשונה של פטרוס (ג' 19) מרמזת על ספר חנוך. האיגרת החיצונית של בר-נבא (טז' 5;ד' 3) מביאה מספרי חנוך (עט' 56–58).

העובדה שחנוך, על פי המסורת, לא מת, שימשה בידי הנוצרים הראשונים טיעון לאישוש עלייתו של ישו כביכול השמיימה.

השפעתו בדתות דואליסטיות מני, מייסד הדת המניאכיסטית בבבל במאה ה-3 לספירה, חונך בילדותו בקרב כת האלכסאים, כת-נטבלים יהודית נוצרית, ששמה ללעג את עולם השדים הפרסי. כאשר החל מני להתנבא הוא הוריד את מעמדו של משה כנביא והדגיש את מעמדם של הדורות הראשונים לעולם ובהם אדם, חנוך, מתושלח ונח. שימת הדגש על שושלת צאצאי אדם שמה דגש על חשיבותם של אברהם, יצחק ויעקב על פני משה. מני מת בשנת 276. מאמיניו המשיכו לחיות בעיקר בעיר חירה שעל חורבותיה בנה עלי בן אבי טאלב את העיר כופה.[4] הדת המניכאית התפשטה בעיקר למרכז אסיה (טורקמניסטן) ונגזרות דואליסטיות שלה התקיימו בבלקן עד המאה ה-15 (בוגומילים, פאוליקנים).

השפעתו באסלאם Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אדריס (נביא באסלאם) בדומה למניכאיזם, גם האסלאם נותן מקום של כבוד לאבות עולם ובהם חנוך המוזכר בקוראן בשם אדריס. והמסורת מספרת שהוא "הועלה למקום גבוה". חנוך נזכר גם בתיאור המסע הלילי של מוחמד, אם כי בתפקיד משני. השיעים מאמינים כי עלי בן אבי טאלב, מייסד השיעה, הוא צאצא של חנוך ושל אבות עולם, ולפיכך משייכים לאימאמים שלהם רקע ארוך של נבואה הרבה מעבר לעלי ולנביא מוחמד. כמו בקרב הנוצרים, שאבו השיעים מסיפור חנוך את רעיון העלייה השמימה. הם מאמינים כי מותו של עלי או אחד מצאצאיו אינו אמיתי וכי רגע לפני מותם מגיע להם מחליף משמים ואילו הם עולים השמיימה ונמצאים בנבצרות. אלו הם האימאמים. האימאם האחרון צפוי לחזור לארץ כמשיח ונקרא מהדי.[4]

ראו גם מטטרון לקריאה נוספת אברהם כהנא, חנוך א' - מבוא, ירושלים, תש"ל (עמ' יט-כח). יהודית צוויק, "חנוך כדמות איקונית בספרותנו", דפים למחקר בספרות 13, 2001–2002, עמ' 55–77 (המאמר זמין לצפייה

במאגר JSTOR לאחר הרשמה) קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חנוך בוויקישיתוף רחל אליאור, "חנוך בחרתה מבני אדם" - חנוך סופר הצדק והספרייה של "הכוהנים בני צדוק" , ‬על בריאה ועל יצירה במחשבה היהודית (עורכים ר' אליאור וי' דן) טיבינגן: מור-זיבק, 2005, עמ' 15–64 חננאל מאק, סרטונים חנוך בן ירד - דמותו במקרא, בתרגומים הקדומים ובמדרש , סרטון באתר יוטיוב קטע קול פרק 15 – דברי הימים: ימשיך כבודו – על עשרת הצדיקים שנכנסו לגן עדן. חלק א'

בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס הערות שוליים

סדר הדורות שנת תתקפ"ז, וראו שנות תרפ"ז ותתק"ל. ב"דובר שלום" שבסדור "אוצר התפלות" דף תנד כתוב שלוקח אל אלוהים בא' בתשרי.

ספר היובלות, פרק ד, פסוק טז. בתרגום אליה שמואל הרטום: "לקח לו ירד אשה ושמה ברכה בת רסויל בת אחות אביו".

ספר היובלות, פרק ד, פסוק יט. בתרגום הרטום: "אדני בת דנל בת אחות אביו". ראו גם: ספר חנוך א', פרק פה, פסוק ג: "עדנה".

הרצאתו של פרופסור יהורם ארדר, במסגרת הקורס "יהודי בבל בתקופה המוסלמית הראשונה, 26.6.08, סמסטר ב', התשס"ח.

ורמן, כנה. (2003) הספרות האפוקליפטית בימי בית שני. אוניברסיטה משודרת, הוצאת משרד הביטחון. ישראל. עמ' 17–25.

מסכת דרך ארץ זוטא , באתר "דעת"

בראשית רבה, פרשה כ"ה, פסקה א'

"אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב, "ואל משה אמר עלה אל ה'". 'עלה אלי' מיבעי ליה. א"ל, זהו מטטרון ששמו כשם רבו, דכתיב, "כי שמי בקרבו". אי הכי ניפלחו ליה? כתיב, "אל תמר בו", אל תמירני בו (בעברית: אמר אותו המין לרב אידית: כתוב "ואל משה אמר: עלה אל ה'", "עלה אליי" היה צריך לומר? אמר לו: זהו מ"ט ששמו כשם רבו, שכתוב: "כי שמי בקרבו". (שאלו המין:) אם כך יעבדו (עם ישראל) אותו? (השיב לו רב אידית:) "אל תמר בו" - אל תמירני בו).

"חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל. אמר, גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי; שמא חס ושלום ב' רשויות הן? אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא" (בעברית: ראה את מ"ט שניתנה לו רשות לשבת ולכתוב את זכויות ישראל. אמר: קיבלתי מרבותיי שלמעלה אין לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי; שמא חס ושלום ב' רשויות הן?! הוציאוהו למ"ט והיכוהו שישים מכות אש).

"בתחלה הייתי יושב על כיסא כבוד גדול בפתח היכל שביעי ודנתי את כל בני מרומים... וכיון שבא אחד להסתכל בצפיית המרכבה ונתן עיניו בי... כשראה אותי שאני יושב כיסא כמלך ומלאכי השרת היו עומדים כעבדים, באותה שעה פתח את פיו ואמר ודאי שתי רשויות בשמים... באותה שעה בא ענפיאל ה' השר הנכבד... משליחות של הברוך הוא והכני ששים פולסאות של אור והעמידני על רגלי"

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9A

===============================

Genesis 5:18,21-24
Enoch.

Enoch next married Edna, daughter of Daniel.

Enoch is one of the main two focal points for much of the 1st millennium BC Jewish mysticism, notably in the Book of Enoch. In Islam, he is usually referred to as Idris (إدريس), and regarded as a prophet. Additionally, Enoch is important in some Christian denominations: he features in the Latter Day Saint Movement, and is commemorated as one of the Holy Forefathers in the Calendar of Saints of the Armenian Apostolic Church.

The prevailing view regarding Enoch was that of Targum Pseudo-Jonathan, which thought of Enoch as a pious man, taken to Heaven, and receiving the title of Safra rabba (Great scribe).

The Jewish view of Enoch was he was the only pious man of his time and was taken away before he would become corrupted, Rashi, and Ibn Ezra, Enoch was held to frequently lapse in his piety, and thus removed before his time, by a divine plague, in order to avoid further lapses. In the Sefer Hekalot, Rabbi Ishmael is described as having visited the 7th Heaven, where he meets Enoch, who claims that earth had, in his time, been corrupted by the demons Shammazai, and Azael, and so Enoch was taken to Heaven to prove that God was not cruel. Similar traditions are recorded in Ecclesiasticus. Later elaborations of this interpretation treated Enoch as having been a pious ascetic, who, called to remix with others, preached repentance, and gathered (despite the fewness of people on the earth) a vast collection of disciples, to the extent that he was proclaimed king. Under his wisdom, peace is said to have reigned on earth, to the extent that he is summoned to Heaven to rule over the sons of God. In a parallel with Elijah, in sight of a vast crowd begging him to stay, he ascends to Heaven on a horse.

regarding him as a man of truth and a prophet, as well as a model of patience; popular Muslim traditions credit Idris as inventor of astronomy, writing, and arithmetic. Enoch is often described as having been compelled to defend his life with the sword, against the depraved children of earth. Among his lesser inventions, in popular Muslim tradition, were said to be scales, to enable just weights, and tailoring.

Among the Latter Day Saint movement and particularly in The Church of Jesus Christ of Latter-day Saints, Enoch is viewed as having founded an exceptionally righteous city, named Zion, in the midst of an otherwise wicked world.not only Enoch, but the entire peoples of the city of Zion, were taken to Heaven without death, because of their piety. (Zion is defined as "the pure in heart" and this city of Zion will return to the earth at the Second Coming of Jesus Christ.) The Doctrine and Covenants further states that Enoch prophesied that one of his descendants, Noah, and his family, would survive a Great Flood and thus carry on the human race and preserve the Gospel. The book of Moses in the Pearl of Great Price has several chapters that give an account of Enoch's preaching, visions and conversations with God. In these same chapters are details concerning the wars, violence and natural disasters in Enoch's day, and notable miracles performed by Enoch.

These recount how Enoch is taken up to Heaven and is appointed guardian of all the celestial treasures, chief of the archangels, and the immediate attendant on God's throne. He is subsequently taught all secrets and mysteries and, with all the angels at his back, fulfills of his own accord whatever comes out of the mouth of God, executing His decrees. Enoch was also seen as the inventor of writing, and teacher of astronomy and arithmetics, all three reflecting the interpretation of his name as meaning initiated.

Much esoteric literature like the 3rd Book of Enoch identifies Enoch as the Metatron, the angel which communicates God's word. In consequence, Enoch was seen, by this literature, and the ancient kabbala of Jewish mysticism, as having been the one which communicated God's revelation to Moses, in particular, the dictator of the Book of Jubilees.

Enok (Henok i Bibel 2000, Hanok i 1917 års översättning vilket även är det egentliga namnet) var namnet på två personer i bibeln som levde innan syndafloden. Den ene var son till Kain och den andre var en profet som var farfars far till Noa.

Enok, profeten [redigera]

Enok var son till Jered och fader till Methusalem och sägs ha vandrat med Gud i trehundra år efter att han fått sin son vid 65 års ålder, innan han till slut upptogs till himlen, se Henoksböckerna. Namnet Enok har hebreiskt ursprung och kan betyda ’invigd’ eller 'undervisning'. I Koranen går han under namnet Idris.

Verse(s), from the Book of Jubilees, that refer to Enoch:

17. And he 5 was the first among men that are born on earth who learnt writing and knowledge and wisdom 6 and who wrote down the signs of heaven according to the order of their months in a book, 7 that men might know the seasons of the years according to the order of their separate months. 18. And he was the first to write a testimony, and he testified to the sons of men among the generations of the earth, and recounted the weeks of the jubilees, and made known to them the days of the years, 8 and set in order the months and recounted the Sabbaths of the years as we made (them) known to him. 19. And what was and what will be he saw in a vision 1 of his sleep, as it will happen to the children of men throughout their generations until the day of judgment; he 2 saw and understood everything, and wrote his testimony, and placed the testimony on earth for all the children of men and for their generations. 20. And in the twelfth jubilee, in the seventh week thereof, he took to himself a wife, and her name was Ednî, 3 the daughter of Dânêl, the daughter of his father's brother, and in the sixth year in this week she bare him a son and he called his name Methuselah. 4 21. And he was moreover with the angels of God these six jubilees of years, and they showed him everything which is on earth 5 and in the heavens, the rule of the sun, and he wrote down everything. 22. And he testified to the Watchers, who had sinned with the daughters of men; for these had begun to unite themselves, so as to be defiled, with the daughters of men, and Enoch testified against (them) all. 23. And he was taken from amongst the children of men, and we conducted him into the Garden of Eden

'''  aka Hanokh (ENOC Henoc) ADANYA, aka Edres ibn Yared, aka Idris (Profeten af ​​islam), `den Indledt '; poss. aka Iemhotep, 2. profet Seal; poss. 1:e astronom, (ikke dø, men taget af Gud og udnævnt til chef for Ærkeengle)'''

--

Poss. Jullus i Roms 10-oldefar.

HM George I s 84-oldefar.

HRE Ferdinand I s 80-oldefar.

Agnes Harris '84-oldefar.

--

Kone / partner:       Edna 

 Børn:       Methusaleh (Mathusale)   ,   Barakil (Baraki'il Elisha)   ,   Mashamos   ;   poss. Enoch (evt. far Emzara)   ;   osv.

--

 Hans (evt.) oldebørn:       Adataneses   ,   Sedeqetelebab   ,   Ne-elatama   ,   NIR (Nur)   ,   Noah (Nuh Noe) ibn LAMEK   ,   Emzara (Coba) 

--

Fra http://fabpedigree.com/s076/f626567.htm

lived to be 365.

• Quran 19:56-57.
• Quran 21:85-86.

Wikipedia: Prophet Idris - The 2nd Prophet of Islam.

Age 865 years.

The only man who experienced the "sakaratul maut" (the soul separated from body) and back to life again. He also visited the Heaven, and stays there forever.

Enoch was the son of Jared (Gen 5:19-21), the father of Methuselah, and the great-grandfather of Noah. Enoch lived 365 years before he was taken by God, which is a small amount of time compared to his offspring Methuselah, who lived to be 969 years old. The text reads that Enoch "walked with God: and he was no more; for God took him" (Gen 5:22–29). This Enoch is not to be confused with Cain's son Enoch (Gen 4:17). The Christian New Testament has three references to Enoch from the lineage of Seth (Luke 3:37, Hebrews 11:5, Jude 1:14–15).

Enoch appears in the Book of Genesis of the Pentateuch as the seventh of the ten pre-Deluge Patriarchs. Genesis recounts that each of the pre-Flood Patriarchs lived for several centuries, had a son, lived more centuries, and then died. Enoch is considered by many to be the exception, who is said to not "see death" "for God took him." Furthermore, states that Enoch lived 365 years which is extremely short in the context of his peers. The brief account of Enoch in Genesis 5 ends with the note that he "was no more" and that "God took him." Apocryphal Books of Enoch

Three extensive apocryphal works are attributed to Enoch:

   1st Book of Enoch, or simply the Book of Enoch, an apocryphal book in the Ethiopic Bible that is usually dated between the third century BCE and the first century CE.

   2nd Book of Enoch, an apocryphal book in the Old Slavonic Bible usually dated to the first century CE.

   3rd Book of Enoch, a Rabbinic text in Hebrew usually dated to the fifth century CE.

These recount how Enoch was taken up to Heaven and was appointed guardian of all the celestial treasures, chief of the archangels, and the immediate attendant on God's throne. He was subsequently taught all secrets and mysteries and, with all the angels at his back, fulfils of his own accord whatever comes out of the mouth of God, executing His decrees. Much esoteric literature like the 3rd Book of Enoch identifies Enoch as the Metatron, the angel which communicates God's word. In consequence, Enoch was seen, by this literature, and the Rabbinic kabbala of Jewish mysticism, as having been the one which communicated God's revelation to Moses, in particular, the dictator of the Book of Jubilees.

Enoch means 'Initiated, or dedicated'.

Genesis 5:18: 'And Jared lived an hundred sixty and two years, and he begat Enoch:'

Enoch was one of a great cloud of witnesses who were outstanding examples of faith, towards God, in ancient times. The Bible says that Enoch kept walking with the true God. As a prophet of God, he foretold God's coming with thousands upon thousands to execute judgment upon the ungodly. He preached righteousness and cried out against ungodliness and immorality and warned of God's coming judgment as punishment for sin.

Jude verses 14-15 - ' Enoch, the seventh from Adam, prophesied about these men: "See, the Lord is coming with thousands upon thousands of his holy ones to judge everyone, and to convict all the ungodly of all the ungodly acts they have done in the ungodly way, and of all the harsh words ungodly sinners have spoken against him."'

Genesis 5:23: 'And all the days of Enoch were three hundred sixty and five years.'

TRANSLATION

Enoch did not die. Genesis 5:24 - "And Enoch walked with God; and he was not; for God took him." Hebrews 11:5-6 - 'By faith Enoch was taken from this life, so that he did not experience death; he could not be found, because God had taken him away. For before he was taken, he was commended as one who pleased God. And without faith it is impossible to please god, because anyone who comes to him must believe that he exists and that he rewards those who earnestly seek him.'

Hebrews ll:5 - "By faith, Enoch was translated that he should not see death; and was not found, because God had translated him; for before his translation he had this testimony, that he pleased God.

Apocryphal Books of Enoch

Three extensive apocryphal works are attributed to Enoch:

• 1st Book of Enoch, or simply the Book of Enoch, an apocryphal book in the Ethiopic Bible that is usually dated between the third century BC and the first century AD.
• 2nd Book of Enoch, an apocryphal book in the Old Slavonic Bible usually dated to the first century AD.
• 3rd Book of Enoch, a Rabbinic text in Hebrew usually dated to the fifth century AD.

These recount how Enoch was taken up to Heaven and was appointed guardian of all the celestial treasures, chief of the archangels, and the immediate attendant on God's throne. He was subsequently taught all secrets and mysteries and, with all the angels at his back, fulfils of his own accord whatever comes out of the mouth of God, executing His decrees. Much esoteric literature like the 3rd Book of Enoch identifies Enoch as the Metatron, the angel which communicates God's word. In consequence, Enoch was seen, by this literature, and the Rabbinic kabbala of Jewish mysticism, as having been the one which communicated God's revelation to Moses, in particular, the dictator of the Book of Jubilees.

Enoch in Christianity

Septuagint

The third-century BC translators who produced the Greek Septuagint rendered the phrase "God took him" with the Greek verb metatithemi (μετατίθημι)[6] meaning moving from one place to another. Sirach 44:16, from about the same period, states that "Enoch pleased God and was translated into paradise that he may give repentance to the nations." The Greek word used here for paradise, 'paradeisos' (παραδεισος), was derived from an ancient Persian word meaning "enclosed garden", and was used in the Septuagint to describe the garden of Eden. Later, however, the term became synonymous for heaven, as is the case here.

New Testament

The New Testament contains three references to Enoch.

• The first is a brief mention in one of the genealogies of the ancestors of Jesus by Luke (Luke 3:37).
• The second mention is in Hebrews 11: 5 (KJV) it says, " By faith Enoch was translated that he should not see death; and was not found, because God had translated him: for before his translation he had this testimony, that he pleased God." This suggests he did not experience the mortal death ascribed to Adam's other descendants which is consistent with Genesis 5:24(KJV), which says, "And Enoch walked with God: and he [was] not; for God took him."
• The third mention is in the Epistle of Jude (1:14-15) where the author attributes to "Enoch, the Seventh from Adam" a passage unknown in the Old Testament. The quotation is believed by most modern scholars to be taken from 1 Enoch 1:9 which exists in Greek, in Ethiopic, as part of the Ethiopian Orthodox canon, and also in Aramaic among the Dead Sea Scrolls. hough the same scholars recognise that 1 Enoch 1:9 itself is a midrash of the words of Moses "he came from the ten thousands of holy ones" from Deuteronomy 33:2.

The introductory phrase "Enoch, the Seventh from Adam" is also found in 1 Enoch (1 En. 60:8), though not in the Old Testament.[16] In the New Testament this Enoch prophesies "to" ungodly men, that God shall come with His holy ones to judge and convict them (Jude 1:14-15).

Early Christianity

Early Christianity contains various traditions concerning the "translation" of Enoch. Regarding the quotation in Jude, most of early Christianity considered it an independent quotation pre-dating the flood. Regarding the Book of Enoch itself Origen, Jerome and Augustin mention it, but as of no authority. Justin, Athenagoras, Irenaeus, Clemens Alexandrinus, Lactantius, and others borrowed an opinion out of this book of Enoch, that the angels had connection with the daughters of men, of whom they had offspring ('the giants of the past'). Tertullian, in several places, speaks of this book with esteem; and would persuade us, that it was preserved by Noah during the deluge.

Medieval and Reformation

According to the Figurists (a group of Jesuit missionaries mainly led by Joachim Bouvet into China at the end of the seventeenth and the beginning of the eighteenth century and based on ideas of Matteo Ricci 1552 to 1610), Fu Xi in China's ancient history is actually Enoch.

Modern Christianity

Enoch is not counted as a saint in Roman Catholic tradition, though Enoch has a saint's day, July 26, in the Armenian Apostolic Church. The "St. Enoch" in the place name St. Enoch's Square, Glasgow, is a corruption from the site of a medieval chapel to Saint Teneu, the legendary mother of Saint Mungo, and unconnected with Enoch. Enoch is revered in the Ethiopian Orthodox Church, and the Enochic texts Jubilees and 1 Enoch regarded as the 13th and 14th books, respectively, of the Tewahedo Old Testament canon. Most churches, including the Catholic, Greek Orthodox, and Protestant churches, do not accept the books.

Some Church Fathers, like St. John of Damascus, as well as some modern Evangelical commentators consider Enoch to be one of the Two Witnesses in the Book of Revelation due to the fact that he did not die according to Genesis 5:24. Two televangelists holding this view, for example, are Pastor John Hagee of Christians United for Israel and Hebrew Roots Bible teacher Perry Stone.

In LDS theology

Among the Latter Day Saint movement and particularly in The Church of Jesus Christ of Latter-day Saints, Enoch is viewed as having founded an exceptionally righteous city, named Zion, in the midst of an otherwise wicked world. This view is encountered in the Mormon scripture (see Standard Works), the Pearl of Great Price and the Doctrine and Covenants, which states that not only Enoch, but the entire peoples of the city of Zion, were taken off this earth without death, because of their piety. (Zion is defined as "the pure in heart" and this city of Zion will return to the earth at the Second Coming of Jesus Christ.) The Doctrine and Covenants further states that Enoch prophesied that one of his descendants, Noah, and his family, would survive a Great Flood and thus carry on the human race and preserve the Scripture. The Book of Moses in the Pearl of Great Price has several chapters that give an account of Enoch's preaching, visions and conversations with God. In these same chapters are details concerning the wars, violence and natural disasters in Enoch's day, and notable miracles performed by Enoch. The Book of Moses is itself an excerpt from Joseph Smith's translation of the Bible, which is published in full, complete with these chapters concerning Enoch, by Community of Christ, as the Holy Scriptures/Inspired Version of the Bible, where it appears as part of the Book of Genesis. D&C 104:24 (CofC) / 107:48-49 (LDS) states that Adam ordained Enoch to the higher priesthood (now called the Melchizedek, after the great high priest) at age 25, that he was 65 when Adam blessed him, and he lived 365 years after that until he was translated, so making him 430 years old when that occurred.

Additionally in LDS theology, Enoch is implied to be the scribe who recorded Adam's blessings and prophecies at Adam-ondi-Ahman, as recorded in D&C 107:53-57 (LDS) / D&C 104:29b (CofC).

Enoch in Islam

Name

The name "Idris" (Arabic: إدريس‎) has been described as perhaps having the origin of meaning "interpreter."

Traditionally, Islam holds the prophet as having functioned an interpretive and mystical role and therefore this meaning garnered a general acceptance. Later Muslim sources, those of the eighth century, began to hold that Idris had two names, "Idris" and "Enoch," and other sources even stated that "Idris' true name is Enoch and that he is called Idris in Arabic because of his devotion to the study of the sacred books of his ancestors Adam and Seth." Therefore, these later sources also highlighted Idris as either meaning "interpreter" or having some meaning close to that of an interpretive role. Several of the classical commentators on the Qur'an, such as Al-Baizawi, said he was "called Idris from the Arabic dars, meaning "to instruct," from his knowledge of divine mysteries."

Family

Idris's father was Yarid and his mother was Barkanah. Idris's wife was a woman named Aadanah. Idris also had a son whose name was Methuselah; who would eventually be the grandfather of Prophet Nuh (Noah). This means that Idris was the great-grandfather of Noah.

Qur'an

Idris is mentioned twice in the Qur'an, where he is described as a wise man. In chapter 19 of the Qur'an, God says:

Also mention in the Book the case of Idris: He was a man of truth (and sincerity), (and) a prophet: And We aised him to a lofty station. — Qur'an, Chapter 19 (Mary), verses 56-57

Later, in chapter 21, Idris is again praised:

And (remember) Isma'il, Idris, and Dhul-Kifl, all (men) of constancy and patience; We admitted them to Our mercy: for they were of the righteous ones. — Qur'an, Chapter 21 (Prophets), verses 85-86

Life and Prophethood

Idris was born in Babylon, a city in present-day Iraq. Before he received the Revelation, he followed the rules revealed to Prophet Seth, the son of Adam. When Idris grew older, Allah bestowed Prophethood on him. During his lifetime all the people were Muslim; no one associated partners with Allah. Afterwards, Idris left his hometown of Babylon because a great number of his people committed many sins even after he told them not to do so. Some of the Muslims left with Idris. It was hard for them to leave their home.

They asked Prophet Idris: "If we leave Babylon, where will we find a place like it?" Prophet Idris said: "If we immigrate for the sake of Allah, He will provide for us." So the people went with Prophet Idris and they reached the land of Egypt. They saw the Nile River. Idris stood at its bank and mentioned Allah, the Exalted, by saying: "Subhanallah."

Muslim literature

Islamic literature narrates that Idris was made prophet at around 40, which parallels the age when Muhammad began to prophesy, and lived during a time when people had begun to worship fire.

Exegesis embellishes upon the lifetime of Idris, and states that the prophet divided his time into two. For three days of the week, Idris would preach to his people and four days he would devote solely to the worship of God. Many early commentators, such as Tabari, credited Idris with possessing great wisdom and knowledge.

Exegesis narrates that Idris was among "the first men to use the pen as well as being one of the first men to observe the movement of the stars and set out scientific weights and measures." These attributes remain consistent with the identification of Enoch with Idris, as these attributes make it clear that Idris would have most probably lived during the Generations of Adam, the same era during which Enoch lived. Ibn Arabi described Idris as the "prophet of the philosophers" and a number of works were attributed to him. Some scholars wrote commentaries on these supposed works, all while Idris was also credited with several inventions, including the art of making garments.

The commentator Ibn Ishaq narrated that he was the first man to write with a pen and that he was born when Adam still had 308 years of his life to live. In his commentary on the Quranic verses 19:56-57, the commentator Ibn Kathir narrated "During the Night Journey, the Prophet passed by him in fourth heaven. In a hadith, Ibn Abbas asked Ka’b what was meant by the part of the verse which says, ”And We raised him to a high station.” Ka’b explained: Allah revealed to Idris: ‘I would raise for you every day the same amount of the deeds of all Adam’s children’ – perhaps meaning of his time only. So Idris wanted to increase his deeds and devotion. A friend of his from the angels visited and Idris said to him: ‘Allah has revealed to me such and such, so could you please speak to the angel of death, so I could increase my deeds.’ The angel carried him on his wings and went up into the heavens. When they reached the fourth heaven, they met the angel of death, who was descending down towards earth. The angel spoke to him, about what Idris had spoken to him before. The angel of death said: ‘But where is Idris?’ He replied, ‘He is upon my back.’ The angel of death said: ‘How astonishing! I was sent and told to seize his soul in the fourth heaven. I kept thinking how I could seize it in the fourth heaven when he was on the earth?’ Then he took his soul out of his body, and that is what is meant by the verse: ‘And We raised him to a high station.’

Early accounts of Idris' life attributed "thirty portions of revealed scripture" to him. Therefore, Idris was understood by many early commentators to be both a prophet as well as a messenger. Several modern commentators have linked this sentiment with Biblical apocrypha such as the Book of Enoch and the Second Book of Enoch.

Identification

Islam

Idris is generally accepted to be the same as Enoch. Many of the early Qur'anic commentators, such as Tabari and Al-Baizawi identified Idris with Enoch. Al-Baizawi said: "Idris was of the posterity of Seth and a forefather of Noah, and his name was Enoch (ar. Uhnukh)"[14] Classical commentators used to popularly identify Idris with Enoch, the patriarch who lived in the Generations of Adam. An example is İsmail Hakkı Bursevî's commentary on Fusus al-hikam by Muhyiddin ibn ʻArabi.[24] Modern scholars, however, do not concur with this identification because they argue that it lacks definitive proof. As Qur'anic translator Abdullah Yusuf Ali says in note 2508 of his translation:

Idris is mentioned twice in the Quran, viz., here and in Chapter 21, verse 85, where he is mentioned as among those who patiently persevered. His identification with the Biblical Enoch, may or may not be correct. Nor are we justified in interpreting verse 57 here as meaning the same thing as in Genesis, v.24 ("God took him"), that he was taken up without passing through the portals of death. All we are told is he was a man of truth and sincerity, and a prophet, and that he had a high position among his people. — Abdullah Yusuf Ali, The Holy Qur'an: Text, Translation and Commentary

Hermes

Bahá'u'lláh, founder of the Bahá'í Faith, wrote in one of his tablets:

The first person who devoted himself to philosophy was Idris. Thus was he named. Some called him also Hermes. In every tongue he hath a special name. He it is who hath set forth in every branch of philosophy thorough and convincing statements. After him Balínús derived his knowledge and sciences from the Hermetic Tablets and most of the philosophers who followed him made their philosophical and scientific discoveries from his words and statements...

Enoch in Qumran

The Book of Giants resembles the Book of Enoch, a pseudepigraphical Jewish work from the 3rd century BCE. At least six and as many as eleven copies were found among the Dead Sea Scrolls collections.

Enoch in classical Rabbinical literature

In classical Rabbinical literature, there are various views of Enoch. One view regarding Enoch was that found in the Targum Pseudo-Jonathan, which thought of Enoch as a pious man, taken to Heaven, and receiving the title of Safra rabba (Great scribe). After Christendom was completely separated from Judaism, this view became the prevailing rabbinical idea of Enoch's character and exaltation.

According to Rashi [from Genesis Rabba] “Enoch was a righteous man, but he could easily be swayed to return to do evil. Therefore, the Holy One, blessed be He, hastened and took him away and caused him to die before his time. For this reason, Scripture changed [the wording] in [the account of] his demise and wrote, ‘and he was no longer’ in the world to complete his years.”

Among the minor Midrashim, esoteric attributes of Enoch are expanded upon. In the Sefer Hekalot, Rabbi Ishmael is described as having visited the 7th Heaven, where he met Enoch, who claims that earth had, in his time, been corrupted by the demons Shammazai, and Azazel, and so Enoch was taken to Heaven to prove that God was not cruel.

Similar traditions are recorded in Sirach. Later elaborations of this interpretation treated Enoch as having been a pious ascetic, who, called to mix with others, preached repentance, and gathered (despite the small number of people on Earth) a vast collection of disciples, to the extent that he was proclaimed king. Under his wisdom, peace is said to have reigned on earth, to the extent that he is summoned to Heaven to rule over the sons of God. In a parallel with Elijah, in sight of a vast crowd begging him to stay, he ascends to Heaven on a horse.

Source

1. http://freepages.genealogy.rootsweb.com/~royalancestors/biblical/1t...
2. https://en.wikipedia.org/wiki/Enoch_(ancestor_of_Noah)#Enoch_in_Islam
3. https://en.wikipedia.org/wiki/Idris_(prophet)