Friar Pablo Christiani

Friar Pablo Christiani

A letter written by Rabbi Jacob ben Elijah to his apostate relative Friar Pablo Christiani in Spain (who later engaged in a religious dispute with Naḥmanides, 1194–ca. 1270), relates much about Jewish life in Bulgaria at this time.

Bibliography

Hazzan, Baruch. “The Jewish Community of Bulgaria,” in The Balkan Jewish Communities: Yugoslavia, Bulgaria, Greece, and Turkey, ed. Daniel Elazar et al. (Lanham, Md.: University Press of America, 1984), pp. 59–63.

———. Qorot Yehude Bulgarya, vol. 1 (Tel Aviv: Davar, 1971) [Hebrew].

Kechales, Ḥayyim. “Dorot Rishonim,” in Enṣiqlopedya shel Galuyyot: Yahadut Bulgarya, vol. 10 (Jerusalem: Ḥevrat Enṣiqlopedya shel Galuyyot, 1967), vol. 10, pp. 25–62 [Hebrew].

D Gershon Lewental. "Bulgaria." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2013. <http://referenceworks.brillonline.com/entries/encyclopedia-of-jews-...>

Pablo Christiani From Wikipedia, the free encyclopedia

Pablo Christiani (or Paul Christian; né "Saúl" or "?שאול בן" ) was a controversial Sephardic Jew who, having converted to Christianity, used his position as a Dominican friar to endeavor to convert other Jews in Europe to Roman Catholicism.

Contents 1 Early Life and Conversion 2 The Disputation of Barcelona and Aftermath 3 Campaign Against the Talmud and Immigration To France 4 See also 5 References

Early Life and Conversion Saúl (Shaul ben ?) was born in 13th-Century Spain to a pious Jewish family,[1] and he is believed to have been a student of Rabbi Eliezer of Tarascon.[2] Having married a Jewish woman and fathered children with her, he took his children from his wife when he left her after he converted himself and the children to Roman Catholicism.[3] He then joined the Dominican Order as a friar.[1]

The Disputation of Barcelona and Aftermath Prior to the 1263 Disputation of Barcelona, he followed Nicholas Donin's lead in attempting to ban the Talmud, which he argued had "irrational" textual material.[4] As for his participation in the Disputation, it was his attempt to convert Nahmanides and other fellow Jews to Christianity. The failure to convert anybody during the Disputation did not, however, discourage Christiani. Through the agency of Raymond de Penyafort and with letters of protection from King James I of Aragon, he went on missionary journeys and compelled Jews everywhere to listen to his speeches and answer his questions, both in synagogues and at wherever else he pleased. He even required his audiences to defray the expenses of his missions.

Campaign Against the Talmud and Immigration To France In spite of the protection granted him by the king, Christiani did not meet with the success that he had expected on his missions. He therefore, in 1264, went to Pope Clement IV and denounced the Talmud, making assertions that it contained passages that were derogatory in regards to Jesus and Mary. He thus affected the pope to issue a bill that commanded the Bishop of Tarragona to submit all copies of the Talmud to the examination of the Dominicans and Franciscans.

The Bishop of Tarragona then ordered King James to appoint a commission that consisted of Christiani and others whom would act as censors of the Talmud. Christiani and the rest of the commission hence redacted all of the passages which they deemed were hostile to Christianity.

Five years later, Christiani interceded with King Louis IX of France and obtained from him the permission to enforcement of the canonical edict that required Jews to wear badges which would single them out as Jews.

See also Criticism of Judaism (Rabbinic Judaism) Criticism of the Talmud References

Kobak, Joseph Jeschurun p. 21

Lattes, Isaac "Kiryat Sefer" in Medieval Hebrew Chronicles II p. 238

Kobak, Joseph Jeschurun pp. 21–22

Kobak, Joseph Jeschurun, pp. 1–15 https://en.wikipedia.org/wiki/Pablo_Christiani

פבלו כריסטיאני

פבלו כריסטיאני (Pablo Christiani או בפי הרמב"ן: פראי פול) היה יהודי בן המאה ה-13 בשם שאול, שהמיר את דתו לנצרות והפך לנזיר דומיניקני.

כריסטיאני קיבל חינוך יהודי הלכתי, כמקובל, ונשא לו אישה יהודייה, שממנה נולדו לו מספר ילדים. בהמשך, כאשר החליט להמיר את דתו לנצרות, לקח את ילדיו מאשתו והמיר גם את דתם. הוא הצטרף למסדר הדומיניקני, והיה מתומכיו של היהודי המומר ניקולס דונין במלחמתו נגד התלמוד.

תוכן עניינים
1 ויכוח ברצלונה
2 לאחר הוויכוח 3 ראו גם 4 לקריאה נוספת 5 קישורים חיצוניים

ויכוח ברצלונה ב-1263 ייצג את העמדה הנוצרית בוויכוח ברצלונה – ויכוח שאירגן המלך יעקב הראשון, אשר נועד לקבוע את האמונה "האמיתית" ובכך לגרום לכל יהודי הממלכה להמיר את דתם. יריבו בוויכוח היה הרמב"ן.

כריסטיאני קבע ארבע הנחות יסוד בטיעוניו: המשיח שהיהודים מחכים לו כבר בא, המשיח על פי הנבואות במקרא הוא אדם ואל, המשיח סבל עינויים למען גאולת האנושות, ועם בואו של המשיח כל חוקי התורה והמצוות בטלים ומבוטלים. כריסטיאני הביא ציטטות מהתלמוד כדי להוכיח את טיעוניו. הציטטה המרכזית הייתה שבתלמוד נאמר שהמשיח נולד ביום שחרב בית המקדש. הרמב"ן סתר אחת לאחת את הנחות היסוד של כריסטיאני, והביא פרשנות שונה לחלוטין לפסוקים מהתנ"ך והתלמוד שעליהם הסתמך כריסטיאני. הרמב"ן טען שבזמן שחרב בית המקדש ישו כבר היה מת. ישו נצלב, ככל הנראה בין השנים 29 ל-33 לספירת הנוצרים. בית המקדש נחרב בשנת 70 לספירה הנוצרית. כמו כן, הוא ביטל את האפשרות שבורא עולם עיבר אשה יהודיה והבן שנולד היה בן אלוהים – טענה המנוגדת לטבע ולשכל הישר. הרמב"ן גבר למעשה על כריסטיאני, אולם הכנסייה פרסמה הודעה שידו של כריסטיאני הייתה על העליונה, ואילצה את הרמב"ן לפרסם הודעה המאשרת זאת. חייו של הרמב"ן היו בסכנה לאחר הוויכוח, והוא נאלץ לברוח מספרד ב-1267 כדי להימלט ממאסר ולגלות לארץ ישראל.

לאחר הוויכוח למרות שנכשל בוויכוח מפורסם זה, לא פסק כריסטיאני מלפעול למען המרת דתם של היהודים. הוא נעזר במכתבי הגנה מאת המלך, ויצא למסעות מיסיונריים, תוך כדי אילוץ היהודים להקשיב לנאומיו ולשלם עבור מסעותיו.

למרות זאת, לא זכה כריסטיאני להצלחה רבה בהמרת הדת. הוא פנה אל האפיפיור קלמנס הרביעי, בטענה כי התלמוד היהודי מכיל כינויי גנאי על ישו ומריה. בשל כך קרא האפיפיור לבישוף טרגונה בדרישה להחרים את כל ספרי התלמוד לשם בדיקה מדוקדקת של הדומיניקנים הפרנציסקנים. כריסטיאני היה חבר בקבוצה זו שדאגה לצנזר את התלמוד, והם ביצעו מחיקה של כל הקטעים שלתפיסתם ביטאו יחס עוין כלפי הנצרות.

בשנת 1269 פעל עם לואי ה-9 מלך צרפת וקיבל את הסמכות להוציא לפועל את אכיפת הצו המחייב את כל היהודים לענוד סימן מזהה.

ראו גם רמב"ן אוצר ויכוחים ויכוח ברצלונה

לקריאה נוספת יצחק בער, לביקורת הוויכוחים של ר' יחיאל מפאריש ושל ר' משה בן נחמן, תרביץ 2(2), תרצ"א, עמ' 172–187. לימור אורה, בארמון בברצלונה ובשוק במיורקה, לקראת טיפולוגיה חדשה של ויכוחי הדת בימי הביניים, פעמים 94–95 [%D7%AA%D7%A9%D7%A1"%D7%92], עמ' 105–134. ירמיהו מלחי, היבטיו ההיסטוריים והתאולוגיים של ויכוח הרמב"ן בברצלונה והיחס המשתקף ממנו על תוקפם של מדרשי חז"ל, שאנן: שנתון המכללה הדתית לחינוך, חיפה, 13, 2008, עמ' 127–135. שלם יהלום, ויכוח ברצלונה ומעמד האגדה במשנת הרמב"ן, ציון 69 (1), תשס"ד, 2004, עמ' 25–43. Robert Chazan, Barcelona and Beyond, The Disputation of 1263 and Its Aftermath , Berkeley, Los Angeles, Oxford: University of California Press, 1992 Jeremy Cohen, 'The Mentality of the Medieval Jewish Apostate: Peter Alfonsi, Hermann of Cologne, and Pablo Christiani',” in Jewish Apostasy in the Modern World, ed. T.M. Endelman, New York, Holmes & Meier Publishers, 1987, pp. 20-47. Robert Chazan, 'The Barcelona "Disputation" of 1263: Christian Missionizing and Jewish Response', Speculum, Vol. 52, No. 4 (Oct., 1977), pp. 824–842 Martin Cohen, 'Reflections on the Text and Context of the Disputation of Barcelona', Hebrew Union College Annual 35, (1964), 157-192. Cecil Roth, 'The Disputation of Barcelona' (1263), Harvard Theological Review 48 (1950), pp. 117–144; D. Berger, 'The Barcelona Disputation', AJS Review 20 (1995), pp. 379–388. קישורים חיצוניים ריצ'רד גוטהייל, יצחק ברוידה, פאבלו כריסטיאני , במהדורת 1901–1906 של ה-Jewish Encyclopedia (באנגלית) רבקה שפק ליסק, "מהרסיך ומחריביך ממך ייצאו": יהודים מומרים בשירות הכנסייה הקתולית בספרד, ויכוח ברצלונה וטורטוזה

- אתר e-mago הרב ארי יצחק שבט, תוקפם המחייב של מדרשי חז"ל - גישתו של הרמב"ן לאור הוויכוח בברצלונה , צוהר יא (קיץ, תשס"ב), עמ' 49–68 ספר הוויכוח באתר "דעת" https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%91%D7%9C%D7%95_%D7%9B%D7%A8...

---------------------------------------

Friar Pablo Christiani

A letter written by Rabbi Jacob ben Elijah to his apostate relative Friar Pablo Christiani (Jacob ben Eli of Carcassonne) in Spain (who later engaged in a religious dispute with Naḥmanides, 1194–ca. 1270), relates much about Jewish life in Bulgaria at this time.

Bibliography

Hazzan, Baruch. “The Jewish Community of Bulgaria,” in The Balkan Jewish Communities: Yugoslavia, Bulgaria, Greece, and Turkey, ed. Daniel Elazar et al. (Lanham, Md.: University Press of America, 1984), pp. 59–63.

———. Qorot Yehude Bulgarya, vol. 1 (Tel Aviv: Davar, 1971) [Hebrew].

Kechales, Ḥayyim. “Dorot Rishonim,” in Enṣiqlopedya shel Galuyyot: Yahadut Bulgarya, vol. 10 (Jerusalem: Ḥevrat Enṣiqlopedya shel Galuyyot, 1967), vol. 10, pp. 25–62 [Hebrew].

D Gershon Lewental. "Bulgaria." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2013. <http://referenceworks.brillonline.com/entries/encyclopedia-of-jews-...>