There is some doubt as to the actual date of birth - July 14 or July 21, 1902

https://www.findagrave.com/memorial/5780/isaac-bashevis-singer

Isaac Bashevis Singer (Yiddish: יצחק באַשעװיס זינגער; November 21, 1902 (see notes below) – July 24, 1991) was a Polish Jewish American author noted for his short stories. He was one of the leading figures in the Yiddish literary movement, and received the Nobel Prize in Literature in 1978.

Biography

Early life

Isaac Bashevis Singer was born in 1902 in Leoncin village near Warsaw, Poland, then part of the Russian Empire. A few years later, the family moved to a nearby Polish town of Radzymin, which is often and erroneously given as his birthplace. The exact date of his birth is uncertain, but most probably it was November 21, 1902, a date that Singer gave both to his official biographer Paul Kresh, and his secretary Dvorah Telushkin. It is also consistent with the historical events he and his brother refer to in their childhood memoirs. The often quoted birth date, July 14, 1904 was made up by the author in his youth, most probably to make himself younger to avoid the draft.

His father was a Hasidic rabbi and his mother, Bathsheba, was the daughter of the rabbi of Biłgoraj. Singer later used her name in his pen name "Bashevis" (Bathsheba's). His elder siblings—brother Israel Joshua Singer (1893–1944) and sister Esther Kreitman (1891–1954)--were also writers. Esther was the first in the family to write stories.

The family moved to the court of the Rabbi of Radzymin in 1907, where his father became head of the Yeshiva. After the Yeshiva building burned down in 1908, the family moved to Krochmalna Street in the Yiddish-speaking poor Jewish quarter of Warsaw, where Singer grew up. There his father acted as a rabbi — i.e., judge, arbitrator, religious authority and spiritual leader.

World War I

In 1917, because of the hardships of World War I, the family split up. Singer moved with his mother and younger brother Moshe to his mother's hometown of Biłgoraj, a traditional Jewish town or shtetl, where his mother's brothers had followed his grandfather as rabbis. When his father became a village rabbi again in 1921, Singer went back to Warsaw, where he entered the Tachkemoni Rabbinical Seminary and soon decided that neither the school nor the profession suited him. He returned to Biłgoraj, where he tried to support himself by giving Hebrew lessons, but soon gave up and joined his parents, considering himself a failure. In 1923 his older brother Israel Joshua arranged for him to move to Warsaw to work as a proofreader for the Literarische Bleter, of which he was an editor.

United States

In 1935, four years before the German invasion and the Holocaust, Singer emigrated from Poland to the United States due to the growing Nazi threat in neighboring Germany. The move separated the author from his common-law first wife Runia Pontsch and son Israel Zamir (b.1929), who instead went to Moscow and then Palestine (they would meet in 1955). Singer settled in New York, where he took up work as a journalist and columnist for The Forward (פֿאָרװערטס), a Yiddish-language newspaper. After a promising start, he became despondent and felt for some years "Lost in America" (title of a Singer novel, in Yiddish from 1974 onward, in English 1981). In 1938, he met Alma Wassermann (born Haimann) {b.1907-d.1996}, a German-Jewish refugee from Munich whom he married in 1940. After the marriage he returned to prolific writing and to contributing to the Forward, using, besides "Bashevis," the pen names "Varshavsky" and "D. Segal." They lived for many years in the Belnord on Manhattan's Upper West Side. In 1981, Singer delivered a commencement address at the University at Albany, and was presented with an honorary doctorate.

Singer died on July 24, 1991 in Surfside, Florida, after suffering a series of strokes. He was buried in Cedar Park Cemetery, Emerson. A street in Surfside, Florida is named Isaac Bashevis Singer Boulevard in his honor. The full academic scholarship for undergraduate students at the University of Miami is named in his honor.

Writing

Singer's first published story won the literary competition of the "literarishe bletter" and garnered him a reputation as a promising talent. A reflection of his formative years in "the kitchen of literature" can be found in many of his later works. I. B. Singer published his first novel Satan in Goray in installments in the literary magazine Globus, which he cofounded with his life-long friend, the Yiddish poet Aaron Zeitlin in 1935. It tells the story of events in 1648 in the village of Goraj (close to Biłgoraj), where the Jews of Poland lost a third of their population in a cruel uprising by Cossacks, and details the effects of the seventeenth-century faraway false messiah Shabbatai Zvi on the local population. Its last chapter imitates the style of medieval Yiddish chronicle. With a stark depiction of innocence crushed by circumstance, the novel appears to foreshadow coming danger. In his later work The Slave (1962), Singer returns to the aftermath of 1648, in a love story between a Jewish man and a Gentile woman, where he depicts the traumatized and desperate survivors of the historic catastrophe with even deeper understanding.

The Family Moskat

Singer became an actual literary contributor to the Forward only following his older brother's death in 1945, when he published The Family Moskat in his honor. But his own style showed in the daring turns of his action and characters, with (and this in the Jewish family-newspaper in 1945) double adultery in the holiest of nights of Judaism, the evening of Yom Kippur. He was almost forced to stop writing the novel by his legendary editor-in-chief, Abraham Cahan, but was saved by readers who wanted the story to go on. After this, his stories—which he had published in Yiddish literary newspapers before—were printed in the Forward as well. Throughout the 1940s, Singer's reputation grew. After World War II and the near destruction of the Yiddish-speaking peoples, Yiddish seemed to be a dead language. Though Singer had moved to the United States, he believed in the power of his native language and maintained that there was still a large audience that longed to read in Yiddish. In an interview in Encounter (Feb. 1979), he claimed that although the Jews of Poland had died, "something—call it spirit or whatever—is still somewhere in the universe. This is a mystical kind of feeling, but I feel there is truth in it."

Some of his colleagues and readers were shocked by this all-encompassing view of human nature. He wrote about female homosexuality ("Zeitl and Rickel" ("Tseytl un Rikl") in "The Seance and Other Stories"), transvestitism ("Yentl the Yeshiva Boy" in "Short Friday"), and of rabbis corrupted by demons ("Zeidlus the Pope" in "Short Friday"). In those novels and stories which seem to recount his own life, he portrays himself unflatteringly (with some degree of accuracy) as an artist who is self-centered yet has a keen eye for the sufferings and tribulations of others.

Literary influences

Singer had many literary influences; besides the religious texts he studied there were the folktales he grew up with and worldly Yiddish detective-stories about "Max Spitzkopf" and his assistant "Fuchs"; there was Dostoyevsky, whose Crime and Punishment he read when he was fourteen; and he writes about the importance of the Yiddish translations donated in book-crates from America, which he studied as a teenager in Bilgoraj: "I read everything: Stories, novels, plays, essays...I read Rajsen, Strindberg, Don Kaplanowitsch, Turgenev, Tolstoy, Maupassant and Chekhov." He studied many philosophers, among them Spinoza, Arthur Schopenhauer, and Otto Weininger. Among his Yiddish contemporaries Singer himself considered his older brother to be his greatest artistic example; he was a life-long friend and admirer of the author and poet Aaron Zeitlin. Of his non-Yiddish-contemporaries he was strongly influenced by the writings of Knut Hamsun, many of whose works he later translated, while he had more critical attitude towards Thomas Mann, whose approach to writing he considered opposed to his own. Contrary to Hamsun's approach, Singer shaped his world not only with the egos of his characters, but also using the moral commitments of the Jewish tradition that he grew up with and that his father embodies in the stories about his youth. This led to the dichotomy between the life his heroes lead and the life they feel they should lead - which gives his art a modernity his predecessors do not evince. His themes of witchcraft, mystery and legend draw on traditional sources, but they are contrasted with a modern and ironic consciousness. They are also concerned with the bizarre and the grotesque.

Another important strand of his art is intra-familial strife - which he experienced firsthand when taking refuge with his mother and younger brother at his uncles home in Biłgoraj. This is the central theme in Singer's big family chronicles - like The Family Moskat (1950), The Manor (1967), and The Estate (1969). Some are reminded by them of Thomas Mann's novel Buddenbrooks; Singer had translated Mann's Der Zauberberg (The Magic Mountain) into Yiddish as a young writer.

Language

Singer always wrote and published in Yiddish – almost all of it in newspapers – and then edited his novels and stories for their American versions, which became the basis for all other translations; he referred to the English version as his "second original". This has led to an ongoing controversy whereby the "real Singer" can be found in the Yiddish original, with its finely tuned language and sometimes rambling construction, or in the more tightly edited American version, where the language is usually simpler and more direct. Many of Singer's stories and novels have not yet been translated.

In the short story form, in which many critics feel he made his most lasting contributions, his greatest influences were Chekhov and Maupassant. From Maupassant, Singer developed a finely grained sense of drama. Like the French master, Singer's stories can pack enormous visceral excitement in the space of a few pages. From Chekhov, Singer developed his ability to draw characters of enormous complexity and dignity in the briefest of spaces. In the foreword to his personally selected volume of his finest short stories he describes the two aforementioned writers as the greatest masters of the short story form,

Illustrators

Several respected artists have illustrated Singer’s novels, short stories, and children’s books including Raphael Soyer, Maurice Sendak, Larry Rivers, and Irene Lieblich. Singer personally selected Lieblich to illustrate some of his books for children, including A Tale of Three Wishes and The Power of Light: Eight Stories for Hanukkah after seeing her work in an exhibition at an Artists Equity exhibit in New York. A Holocaust survivor, Lieblich was from Zamosc, Poland, a town adjacent to the area where Singer grew up. As their memories of shtetl life were so similar, Singer found Lieblich’s images ideally suited to illustrate his texts. Of her style, Singer wrote that “her works are rooted in Jewish folklore and are faithful to Jewish life and the Jewish spirit.”

Summary

Singer published at least 18 novels, 14 children's books, a number of memoirs, essays and articles, but is best known as a writer of short stories, which have appeared in over a dozen collections. The first collection of Singer's short stories in English, Gimpel the Fool, was published in 1957. The title story was translated by Saul Bellow and published in May 1953 in the Partisan Review. Selections from Singer's "Varshavsky-stories" in the Daily Forward were later published in anthologies such as My Father's Court (1966). Later collections include A Crown of Feathers (1973), with notable masterpieces in between, such as The Spinoza of Market Street (1961) and A Friend of Kafka (1970). His stories and novels reflect the world of the East European Jewry he grew up in. And, after his many years in America, his stories concerned the world of the immigrants and how their American dream proves elusive, sometimes even after they seemed to obtain it.

Prior to winning the Nobel Prize, translations of dozens of his stories were frequently published in popular magazines such as Playboy and Esquire, which attempted to raise their literary reputation by publishing Singer, and he in turn found them to be appropriate outlets for his work.

Throughout the 1960s, Singer continued to write on questions of personal morality, and was the target of scathing criticism from many quarters, some of it for not being "moral" enough, some for writing stories that no one wanted to hear. To his critics he replied, "Literature must spring from the past, from the love of the uniform force that wrote it, and not from the uncertainty of the future."

Singer was awarded the Nobel Prize in 1978.

One of his most famous novels, due to a popular movie adaptation, was Enemies, a Love Story, in which a Holocaust survivor deals with his own desires, complex family relationships, and a loss of faith. Singer's feminist story "Yentl" has had a wide impact on culture since its conversion into popular movie starring Barbra Streisand. Perhaps the most fascinating Singer-inspired film is 1974's Mr. Singer's Nightmare or Mrs. Pupkos Beard by Bruce Davidson, a renowned photographer who became Singer's neighbor. This unique film is a half-hour mixture of documentary and fantasy for which Singer not only wrote the script but played the leading role.

The 2007 film Love Comes Lately, starring Otto Tausig, was adapted from Singer's stories.

Beliefs

Judaism

Singer's relationship to Judaism was complex and unconventional. He regarded himself as a skeptic and a loner, though he felt a connection to his orthodox roots. Ultimately, he developed a view of religion and philosophy, which he called "private mysticism: Since God was completely unknown and eternally silent, He could be endowed with whatever traits one elected to hang upon Him."

Singer was raised Orthodox and learned all the Jewish prayers, studied Hebrew, and learned Torah and Talmud. As he recounted in the autobiographical "In My Father's Court", he broke away from his parents in his early twenties and, influenced by his older brother, who had done the same, began spending time with non-religious Bohemian artists in Warsaw. Although he clearly believed in a monotheistic God, as in traditional Judaism, he stopped attending Jewish religious services of any kind, even on the High Holy Days. He struggled throughout his life with the feeling that a kind and compassionate God would never support the great suffering he saw around him, especially the Holocaust deaths of the Polish Jews he grew up with. In one interview with the photographer Richard Kaplan, he said, "I am angry at God because of what happened to my brother": Singer's older brother died suddenly in February 1944, in New York, of a thrombosis, his younger brother perished in Soviet Russia around 1945, after being deported with his mother and wife to Southern Kazakhstan. But his anger did not appear to become atheism. In one story his narrator tells a woman, "If you believe in God, then he exists."

Despite all the complexities of his religious outlook, Singer lived in the midst of the Jewish community throughout his life. He did not seem to be comfortable unless he was surrounded by Jews; particularly Jews born in Europe. Although he spoke English, Hebrew, and Polish quite fluently, he always considered Yiddish his natural tongue, he always wrote in Yiddish and he was the last famous American author writing in this language. After he had achieved success as a writer in New York, Singer and his wife began spending time during the winters with the Jewish community in Miami. Eventually, as senior citizens, they moved to Miami and identified closely with the European Jewish community: a street was named after him long before he died. Singer was buried in a traditional Jewish ceremony in a Jewish cemetery.

Especially in his short fiction, he often wrote about various Jews having religious struggles; sometimes these struggles became violent, bringing death or mental illness. In one story he meets a young woman in New York whom he knew from an Orthodox family in Poland. She has become a kind of hippie, sings American folk music with a guitar, and rejects Judaism, although the narrator comments that in many ways she seems typically Jewish. The narrator says that he often meets Jews who think they are anything but Jewish, and yet still are.

In the end, Singer remains an unquestionably Jewish writer, yet his precise views about Jews, Judaism, and the Jewish God are open to interpretation. Whatever they were, they lay at the center of his literary art. [edit] Vegetarianism

Singer was a prominent vegetarian for the last 35 years of his life and often included vegetarian themes in his works. In his short story, The Slaughterer, he described the anguish of an appointed slaughterer trying to reconcile his compassion for animals with his job of killing them. He felt that the ingestion of meat was a denial of all ideals and all religions: "How can we speak of right and justice if we take an innocent creature and shed its blood?" When asked if he had become a vegetarian for health reasons, he replied: "I did it for the health of the chickens."

In The Letter Writer, he wrote "In relation to [animals], all people are Nazis; for the animals, it is an eternal Treblinka." which became a classical reference in the discussions about the legitimacy of the compararison of animal exploitation with the holocaust.

In the preface to Steven Rosen's "Food for Spirit: Vegetarianism and the World Religions" (1986), Singer wrote, "When a human kills an animal for food, he is neglecting his own hunger for justice. Man prays for mercy, but is unwilling to extend it to others. Why should man then expect mercy from God? It's unfair to expect something that you are not willing to give. It is inconsistent. I can never accept inconsistency or injustice. Even if it comes from God. If there would come a voice from God saying, "I'm against vegetarianism!" I would say, "Well, I am for it!" This is how strongly I feel in this regard."

Politics

Singer described himself as "conservative," adding that "I don't believe by flattering the masses all the time we really achieve much." His conservative side was most apparent in his Yiddish writing and journalism, where he was openly hostile to Marxist sociopolitical agendas. In Forverts he once wrote, "It may seem like terrible apikorses [heresy], but conservative governments in America, England, France, have handled Jews no worse than liberal governments...The Jew's worst enemies were always those elements that the modern Jew convinced himself (really hypnotized himself) were his friends."

Published works

Note: Publication dates here refer to English translations, not the Yiddish originals, which often predate their translations by ten or twenty years.

   * Eulogy to a Shoelace

   * The Family Moskat (1950)

   * Satan in Goray (1955)

   * The Magician of Lublin (Novel) (1960)

   * The Slave (1962)

   * Zlateh the Goat (1966)

   * The Fearsome Inn (1967)

   * Mazel and Shlimazel (1967)

   * The Manor (1967)

   * Zeitl and Rickel (1968) [13]

   * Utzel and his Daughter, Poverty (1968)

   * The Estate (1969)

   * The Golem (1969)

   * A Day of Pleasure, Stories of a Boy Growing Up In Warsaw (1969)

   * A Friend of Kafka, and Other Stories (1970)

   * Elijah The Slave (1970)

   * Joseph and Koza: or the Sacrifice to the Vistula (1970)

   * The Topsy-Turvy Emperor of China (1971)

   * Enemies, a Love Story (1972)

   * The Wicked City (1972)

   * The Hasidim (1973)

   * The Fools of Chelm and Their History (1973)

   * A Crown of Feathers, and Other Stories (1974)

   * Naftali and the Storyteller and His Horse, Sus (1976)

   * A Little Boy in Search of God (1976)

   * Shosha (1978)

   * A Young Man in Search of Love (1978)

   * Old Love (1979)

   * Reaches of Heaven. A Story Of The Baal Shem Tov (1980)

   * The Collected Stories of Isaac Bashevis Singer (1982) (stories selected by Singer)

   * The Penitent (1983)

   * Teibele and Her Demon (1983)

   * Yentl the Yeshiva Boy (1983) (basis for the movie Yentl)

   * Why Noah Chose the Dove (1984)

   * The King of the Fields (1988)

   * Scum (1991)

   * The Certificate (1992)

   * Meshugah (1994)

   * Shadows on the Hudson (1997)

   * In My Father's Court

Short stories

• Gimpel the Fool and Other Stories,trans.Saul Bellow,Martha Glicklich,E.Gottilieb,Nancy Gross,etc.,New York,The Noonday Press,1957.
• The Spinoza of Market Street,trans.Joel Bloker,M.Glicklich,Mirra Ginsburg,C.Hemley,E.Pollet,J.Singer,Ruth Witman,etc.,New York Farrar,1963.
• Short Friday and Other Stories,trans.J.Blocker,M.Glinsburg,M.Gliklich,C.Hemley,E.Pollet,J.Singer,Ruth Whitman,etc.,New York,Farrar,1963.
• The Séance and Other Stories,trans.M.Ginsburg,E.Pollet,Alma Singer,R.Whitman,etc.,New York,Farrar,1968.
• "The Mistake" The New Yorker 60/51 (4 February 1985) : 36-40. Translated from the Yiddish by Rina Borrow and Lester Goran.

Posthumous editions

• Stavans, Ilan, ed. Isaac Bashevis Singer, Stories Vol. 1 (Library of America, 2004) ISBN 978-1-93108261-7
• Stavans, Ilan, ed. Isaac Bashevis Singer, Stories Vol. 2 (Library of America, 2004) ISBN 978-1-93108262-4
• Stavans, Ilan, ed. Isaac Bashevis Singer, Stories Vol. 3 (Library of America, 2004) ISBN 978-1-93108263-1
• Burgin, Richard, and Isaac Bashevis Singer Conversations with Isaac Bashevis Singer (1985) ISBN 0-385-17999-5
• Rencontre au Sommet (86-page transcript in book form of conversations between Singer and Anthony Burgess) (1998)

Films Based on Singer's work

• Enemies, a Love Story (film)
• Love Comes Lately
• The Magician of Lublin (film)
• Yentl (film)
• "Mr. Singer's Nightmare or Mrs. Pupkos Beard"[26]

  ---

  
  

Isaac Bashevis Singer (Yiddish: יצחק באַשעװיס זינגער; November 21, 1902 – July 24, 1991) was a Polish-born Jewish-American author. The Polish form of his birth name was Izaak Zynger and he used his mother's first name in an initial pseudonym, Izaak Baszewis, which he later expanded to the form under which he is now known. He was a leading figure in the Yiddish literary movement, writing and publishing only in Yiddish, and was awarded the Nobel Prize in Literature in 1978. He also was awarded two U.S. National Book Awards, one in Children's Literature for his memoir A Day of Pleasure: Stories of a Boy Growing Up in Warsaw (1970) and one in Fiction for his collection, A Crown of Feathers and Other Stories (1974).

________________________________________________________

Early Years

Born to a family of religious Jews in Radzymin, Poland, on July 14, 1904, Isaac Bashevis Singer was raised in an overcrowded, poor Jewish quarter of Warsaw. Singer's father was a Hasidic rabbi, while his mother came from a long line of Mitnagdic rabbis. His older brother, Israel Joshua (also known as I.J.), grew up to become a novelist, and his sister, Esther Kreitman, also became a known writer.

As a youngster, Singer was a voracious reader. Benedict de Spinoza, Nikolai Gogol and Fyodor Dostoyevsky all ranked among his earliest influences.

Beginning in 1921, Singer attended the Warsaw Rabbinical Seminary, where he was provided a traditional Jewish education. Although he was being groomed to become a Hasidic rabbi like his father, Singer followed in his older brother's footsteps instead—expressing a preference to become a writer rather than a religious leader.

Journalist

Two years after enrolling at the seminary, Singer left to pursue a job in journalism. After a year spent working as a journalist, proofreader and translator in Warsaw, Singer emigrated from Poland to the United States, where his brother, I.J., awaited him. Isaac took a job in New York, writing for The Jewish Daily Forward, a Yiddish newspaper with an immigrant readership. The paper published his articles in serial format. Singer's journalistic pieces were also published in numerous journals.

Author

Despite his success in journalism, Singer's passion for literature would not be suppressed. Soon, he started writing short stories on the side. In 1925, he debuted as a fiction writer with the short story "In Old Age." In 1935, Singer's first novel, Satan in Goray, was published.

1950 marked the publication of his first major work, a novel about a family of Jews living in the ghettos of pre–World War II Poland, entitled The Family Moskat. Following its publication, Singer wrote a string of acclaimed short stories. Among them was one of his best-known works, "Gimpel The Fool."

During the 1960s, Singer's work continued to touch on questions of morality. One of his most recognized works from the time was Enemies: A Love Story, about the emotional struggle of a Holocaust survivor. His other important novels during that era included The Manor, The Estate and his memoir, In My Father's Court. His beloved story "The Spinoza of Market Street" also stemmed from this period.

By then a major writer known worldwide, Singer turned toward more contemporary topics in the 1970s. In addition to writing memoirs and his first children's books, he produced the novels The Penitent and Shosha. In 1978, he was awarded the Nobel Prize in Literature.

In the 1980s, Singer published The King of the Fields and Scum. He continued writing until he suffered a series of strokes, dying on July 24, 1991, in Surfside, Florida.

________________________________________________________

________________________________________________________

יצחק בשביס-זינגר

לידה 21 בנובמבר 1902 או 14 ביולי 1904
לאונצ'ין, Q24930673, האימפריה הרוסית
פטירה 24 ביולי 1991 מיאמי, ארצות הברית שם לידה יצחק זינגר עיסוק סופר לאום יהודי שפות היצירה אנגלית, אספרנטו, יידיש, פולנית יצירות בולטות העבד, עושה הנפלאות מלובלין, שושה, מלך השדות הושפע מ היהדות; ארתור שופנהאואר, ברוך שפינוזה, עמנואל קאנט, הנרי מילר ופרידריך ניטשה פרסים והוקרה פרס נובל לספרות (1978)

יצחק בשביס-זינגר (בכתיב יידי: יצחק באַשעוויס[1]-זינגער; באנגלית: Isaac Bashevis-Singer‏ 21 בנובמבר 1902 או 14 ביולי 1904, ורשה – 24 ביולי 1991, מיאמי) היה מגדולי סופרי היידיש; סופר יהודי פולני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1978. חי בפולין ולאחר מכן בארצות הברית.

תוכן עניינים 1 תולדות חייו 2 יצירתו 3 חיים פרטיים 4 צמחונות וטבעונות 5 מדבריו בנאום פרס נובל, 1978 6 מספריו שתורגמו לעברית 7 מחזות לפי יצירותיו שהוצגו בארץ 8 לקריאה נוספת 9 קישורים חיצוניים 10 הערות שוליים

תולדות חייו

רחוב קרוכמלנה בורשה, 2012 יצחק זינגר נולד בתחילת המאה ה-20 בכפר לאונצין שבפולין וגדל ברחוב קְרוֹכְמַלְנָה 10, ברובע יהודים עני בוורשה הבירה. הציג את 14 ביולי 1904 כתאריך הולדתו, אך ההערכה היא שהוא נולד מוקדם יותר, ב-21 בנובמבר 1902. הוריו היו חרדים: אביו ר' פנחס מנדל היה רב וראש ישיבה ואמו בת שבע הייתה בתו של הרב מבילגוריי, רבי יעקב מרדכי זילברמן; אך אֶחָיו, ישראל יהושע זינגר ואסתר קרייטמן, עזבו את הדת והיו סופרים יידישאים בזכות עצמם. לוורשה עבר זינגר עם הוריו בגיל שש, אך בשל מצוקת הרעב עזב בגיל 16 עם אמו לבילגוריי, עיר הולדתה של האם, בה שימש אבי האם ברבנות. עד גיל 12 לא קרא כלל ספרות חול, אך בשנותיו הראשונות בוורשה גברה ספקנותו הדתית והחלה התעניינותו במדעים, בפילוסופיה ובספרות העולמית.

בגיל 20 שב זינגר לוורשה בהזמנת אחיו, הסופר ישראל יהושע זינגר, שהציע לו לגזוז את פאותיו ולהחליף את הקפוטה בלבוש מודרני. את סיפוריו הראשונים כתב בעברית, אך עד מהרה עבר ליידיש - השפה שרוב העם היהודי במזרח אירופה ובארצות הברית הבין וקרא באותה תקופה. לאחר מכן החל זינגר לעבוד בהגהות בעיתון ספרותי ובתרגום ספרים מגרמנית ליידיש.

בזכות אחיו הסופר, בשנת 1923, נכנס זינגר לסביבת איגוד הסופרים והעיתונאים היהודיים ברחוב טְלוֹמֵצְקְיֶה 13 שכונה בפי חבריו "המלונה" ("די בודע"). על רקע המחסור והרעב שידע בוורשה, מצא באיגוד מעין "בית שני" באותה עת התקבצו שם מגוון סופרים ועסקנים "יידישיסטים והבראיסטים, רוויזיוניסטים וטריטוריאליסטים".[2] איגוד הסופרים נותר מרכזי כל כך בחיי זינגר, עד ששני רומאנים קרא על שמו, ואת ידידיו הקרובים הכיר ממנו, בהם אהרן צייטלין וי"י טרונק, זינגר חבר לצייטלין בשנת 1932 לעריכת כתב העת היידי "גלובוס", והיה מושפע מהאפיקורסיות של טרונק.

כותבת הביוגרפיה של בשביס-זינגר, ג'נט האדה, מוסיפה שרצה גם להתרועע עם הנשים המנוסות שפגש במועדון, בעיקר מפני ששכנע את עצמו שהמגע הזה נחוץ לו כסופר יידיש מודרני; עם זאת, חש מגושם ומתוח, והחשש כי הן מביטות בו "בצחוק כבוש" ריפה את ידיו.[3]

בוורשה היה זינגר מגיה של מוסף ספרותי וכן עסק בתרגום ספרים מגרמנית לשפת היידיש. בשנת 1935 החליט אחיו להגר לאמריקה ויצחק הצטרף אליו, שם עבד עם אחיו בעיתון היידי "פארווערטס".

את השם "בשביס" אימץ לעצמו כדי להנציח את שם אמו בת-שבע שנספתה בשואה. כן השתמש בשמות עט בנוסף לבשביס-זינגר – ורשבסקי וד. סגל. ספריו תורגמו לעשרות שפות וכמה מהם הפכו למחזות וסרטים, כמו "העבד", "שונאים סיפור אהבה" ו"ינטל" על פי סיפורו "ינטל בחור ישיבה". שנים רבות הוא גר באפר איסט סייד (הצד המזרחי העליון) – שכונה ברובע מנהטן שבעיר ניו יורק.

נפטר במיאמי שבפלורידה ב-24 ביולי 1991, ונקבר בבית קברות קטן בצפון ניו ג'רזי. במיאמי נקראה שדרה על שמו לאחר מותו. בחודש ינואר 2008, כסלו תשס"ח, לאחר מאבק רב שנים של בנו, ישראל זמיר, במטרה להנצחת שם אביו,[4] נחנך רחוב על שם בשביס זינגר בשכונת הגוש הגדול בתל אביב.

ישראל זמיר, בנו של יצחק בשביס-זינגר, חי בקיבוץ בית אלפא, והיה עורך המוסף השבועי של העיתון "על המשמר".

יצירתו בשביס-זינגר הכריז שהמטרה שלו הייתה, ותמיד תהיה, לספר סיפור. לדבריו בשיחה עם ריצ'רד בורגין "הסיפור הוא המסר".[5] הוא חזר ואישר כי הוא יכול לאהוב ספרות בלי לחפש מסרים וסמלים בכל ספר שהוא קורא, ומודה שחייו-שלו נמצאים בכל ספריו בדרך זו או אחרת.[6] "הצרה היחידה במחצית השנייה של המאה העשרים היא שאין בה די סיפורים, ובאין סיפור, המילים נעשות קלישאות חסרות משמעות".[7]

בכתיבתו באה לידי ביטוי דמותו כאיש מאמין אף על פי שעוד מילדות לא הקפיד על שמירת מצוות. אחד המוטיבים החוזרים הנפוצים בכתביו הוא התהייה של הדמויות על קיום האלוהים וכן שאלות על מהות הבריאה והקיום האנושי.

"יחסי עם האל הם יחסי מחאה. איני מסוגל להתקומם שכן כדי להתקומם צריך כוח כלשהו, ואילו כדי למחות אינך זקוק לכוח כלל".[8]

בספריו, לעיתים קרובות הגורם לתהיות הוא השטן ממש, שמנסה לפתות בדרכים שונות יהודים שומרי-תורה לחטוא, להאמין כי "אין דין ואין דיין" או להתנצר. התהיות האלה גורמות לדמויות לפתח סטיות ושיגעונות. בשביס-זינגר הירבה לתבל את כתיבתו בתערובת של אמונות יהודיות, כשפים ומושגים מהקבלה, כולל גלגולי נשמות ושמות של מלאכים ושדים כגון קטב מרירי, כל זאת על רקע חיים יהודיים פשוטים. תיאור של קיום מצוות יומיומיות כגון תפילות, תפילין, כשרות ושבת תופס לרוב חלק מהעלילה.

השכלתו הרחבה של בשביס-זינגר שבסיסה ספרות קלאסית שקרא בילדותו "תחת השולחן", כגון ספריהם של טולסטוי ודוסטויבסקי, יחד עם ספרי פילוסופיה, ניכרת בכתיבתו שמצטיינת בעומק מחשבה השזורה בעלילה. הוא הושפע רבות משופנהאואר, מברוך שפינוזה, מעמנואל קאנט ומפרידריך ניטשה, והדבר ניכר ביצירותיו הספרותיות.

בכתיבתו מתקיים מוטיב מרכזי של מאבק אידאולוגי בין אמונה ודת לרציונליות, והתייחסותו לדת היהודית היא מזווית של אדם מודרני, אך עם קורטוב של געגוע לחיים יהודיים ישנים על-פי התורה. כך הוא מוצא את עצמו מתריס נגד אלוהים על חוסר הצדק בעולם ועל האכזריות השלטת בו. הוא מגדיר את עצמו כיהודי מרצון ולא מכורח גורל, והתשובה לשאלה "מיהו יהודי?" קשורה למה שכל אינדיבידום חש ולאיזו לאומיות ברצונו להשתייך.

בכתיבתו של בשביס-זינגר יש מקום נרחב לתאורים ארציים מאד של תשוקות מיניות עזות. דוגמה מייצגת מאד לכך, היא הסיפור "המכשפה", בתוך ספרו "תאוות". בשיחתו עם בורגין על כתיבתו הוא אומר: "הייתי אומר כי הקשר הטוב ביותר עם האנושות הוא דרך המין. כאן אתה לומד דברים רבים על החיים, כיוון שביחסי מין ובאהבה נחשף האופי האנושי, יותר מאשר בכל דרך אחרת".[9] בשביס-זינגר משכיל לשלב את פרטי היומיום הטריוויאליים ביותר עם הדרמטי והגורלי; לעיתים מסיים בשביס-זינגר את עלילת סיפוריו באבדון, כשלגיבוריו אין מוצא מהגורל שנכפה עליהם (כגון "יום שישי הקצר" ו"יארמה וקיילה") או מהחטאים שלהם ומכניעתם ליצר הרע (כגון "זיידלוס האפיפיור"), אך יש גם סיפורים שבסופם הגיבור מוצא מנוחה ונחלה (כגון "הסנדלרים הקטנים").

חלק מספריו של בשביס-זינגר אויירו על ידי אמנים ידועים, ביניהם רפאל סויר, מוריס סנדק, אריק קרל ורות צרפתי.

חיים פרטיים ב-1935 נפרד בשביס-זינגר מאשתו ללא-נישואין רוניה פונטץ', אם בנו ישראל זמיר. הוא היגר מפולניה לארצות הברית, ואילו פונטץ' עזבה עם בנם (1929–2014) למוסקבה ומשם לישראל. השלושה נפגשו שוב רק עשרים שנה מאוחר יותר.

בשביס-זינגר היה נשוי במשך יותר מחמישים שנה לאלמה היימן וסרמן, פליטה ילידת גרמניה. כותבת הביוגרפיה אודותיו, ג'נט האדה, מציינת: "בשביס לא היה יכול למצוא לו אישה שיהיו לו עמה פחות במשותף... היא לא ידעה מילה ביידיש, היא נולדה בבית מתבולל במינכן - בקיצור, לא היה לה שום מושג על הסוגיות והקונפליקטים שהטרידו והלהיבו אותו".[10]

הם נפגשו לראשונה בשנת 1937 כאשר הייתה אלמה נשואה לאחר. בשנת 1939 התגרשה; אף על פי כן לא מיהר בשביס-זינגר להתחתן עמה, ומצב זה גרם לקטטות ופרידות ביניהם.[11] בסופו של דבר נישאו ב-1940. חייהם היו רוויי מתחים. בין השאר, לא ייחס בשביס-זינגר שום חשיבות לנאמנות כלפי אשתו: "רווק אני, רווק בנשמתי. אף אם אשא הרמון מלא נשים - אתנהג כרווק".[12]

בשיחתו עם ריצ'רד בורגין הוא אומר: "לא נשאתי אישה עד גיל שלושים וחמש. במשך שנים התנגדתי לנישואין. הייתי מושפע מן הסופר היהודי הדגול אוטו ויינינגר שהיה סבור כי הנשים ומוסד הנישואין עומדים בדרכו של איש הרוח. אך את ההחלטות של אנשים צעירים מפרים החיים. במועד מסוים בחיי, חשתי שבלי בית אין עתיד לקריירה הספרותית שלי. אז פגשתי את אשתי אלמה, וידעתי שהיא האדם שהועיד לי הגורל. אנו נשואים יותר מארבעים שנה ומימי לא התחרטתי. הרשה לי לצטט סופר אשר נשאל אם חשב אי פעם להתגרש מאשתו והשיב: 'פעמים רבות חשבתי להרוג אותה - אך לא להתגרש ממנה'".[13]

בשביס-זינגר הקיף את עצמו בנשים כמתרגמות, מעריצות ומקורות השראה. שתי הנשים שהצליחו למשוך את ליבו היו דובה גרבר, ניצולת שואה ודוברת יידיש מהבית, ועליזה שבריין, אחת המתרגמות של בשביס-זינגר. לדעתה של כותבת הביוגרפיה שלו, "המכנה המשותף בין דובה דבורה ואלמה היה נכונותן לטפל בבשביס, לראות בו מאהב וילד גם יחד. בתקופות שונות שימשה כל אחת מהן מזכירה, וכל אחת הצטרפה אליו לנסיעותיו".[14]

קשה שלא לראות באורח חייו הדהוד של יצירתו הנפלאה "שונאים סיפור אהבה". בהקשר של דמותו של הרמן ברודר בספר זה הוא אומר: "אני סביל במידת מה, מעולם לא חיזרתי אחרי נשים. הן נאלצו לבוא אלי, כיוון שהייתי ביישן".[15]

על יחסיו עם אחיו ישראל יהושע, בשביס-זינגר אמר: "אף שכל תוכניותי היו קשורות באחי יהושע, שישלח לי 'אפידוויוט' לבוא לאמריקה באשרת תייר ויעזור לי להישאר שם, עניתי על מכתביו לעיתים רחוקות",[16] ובשיחתו עם רוצ'רד בורגין אמר: "למעשה אחי היה המורה שלי לספרות... לעיתים רבנו, כדרך אחים, אך הסברה שאחי עמד בדרכי ועיכב את התפתחותי היא שגויה לחלוטין. ההפך הוא הנכון. הוא סייע לי להתפתח".[17]

צמחונות וטבעונות המעבר לצמחונות ממשית התרחש בתקופה מאוחרת יחסית בחייו, כאשר היה כמעט בן שישים.[18] הצמחונות גם קיבלה ביטוי בספריו. בסיפורו "כותב המכתבים", מספיד גיבור הסיפור, הרמן, את העכברה שחלקה עמו פרק מחייה ומתה בגללו: "מה הם יודעים - כל המלומדים הללו, כל הפילוסופים הללו - על שכמותך? הם שכנעו את עצמם כי האדם, הנפשע שבכל המינים, הוא נזר הבריאה. כל היצורים האחרים נבראו רק כדי לספק לו מזון, עור, ולסבול ייסורים והשמדה. מבחינתם, כל בני האדם נאצים; עבור בעלי החיים כל יום הוא טרבלינקה."[19] כך בספרו הידוע, "העבד", כותב בשביס: "היהודים נהגו ביצורים כפי שנהגו הגויים עם היהודים. המילים ראש, גרגרת, כבד, כרעיים, קורקבן, עוררו בו חלחלה. כל פעם שנטל בשר לפיו, דומה היה עליו כאילו אוכל מבשר ילדיו... אף קרה שלאחר סעודת-שבת יצא החוצה והקיא הכל..."[20]

מדבריו בנאום פרס נובל, 1978 בשנת 1978 זכה בשביס-זינגר בפרס נובל לספרות. בנימוקי חבר השופטים נכתב, בין השאר, כך: "בסיפוריו מעוררי הרגש הנעוצים בשורשיו בתרבות היהודית-פולנית, בשביס-זינגר מעורר לחיים את מצביו של האדם באשר הוא".

הוא התלבט באיזה שפה ינאם בעת קבלת הפרס. תמיד חש כי הוא חב את הצלחתו לשפה האנגלית. ביידיש, אמר, ספר מוכר 2,000 עותקים, במקרה הטוב, ואילו באנגלית הוא רב מכר. עם זאת, דבר לא יכול היה להחליף את חיבתו ליידיש. הוא סבר שעל הספרות להביא שמחה, לברוא עולם אחר לקורא, ועם זאת, היא יכולה - ואולי אף חובתה - לתעד ולשמר עולמות שנכחדו. כפשרה, החל את הנאום ביידיש והמשיכו באנגלית. מתוך הנאום:

היידיש היא שפה של גלות, בלי ארץ, בלי גבולות, שאינה נתמכת בידי שום ממשלה. זו שפה שאין בה מילים לכלי נשק ולשיטות מלחמה. זו שפה שבזו לה, הן יהודים שהשתלבו באמנציפציה והן גויים. האמת היא, שאת הדברים להם הטיפו הדתות הגדולות, יישמו דוברי היידיש בגטאות יום יום. הם היו עם הספר במובן האמיתי ביותר של המילה. הם לא ידעו תענוג גדול יותר מאשר לימוד האדם והיחסים האנושיים, אותם כינו "תורה, תלמוד, מוסר, קבלה". הגטו היה לא רק מקום מקלט למיעוט נרדף, אלא גם ניסוי גדול בשלום, משמעת עצמית והומניזם..

ביידיש אפשר למצוא ביטויים של עונג, תאווה לחיים, געגועים למשיח, סבלנות והערכה עמוקה לאינדיבידואליות האנושית. ביידיש יש הומור והערכה לכל יום בחיים, לכל פרור של הצלחה, לכל מפגש של אהבה... היידיש אינה מקבלת את הניצחון כמובן מאליו. היא מתגנבת, חומקת, מבריחה את עצמה בין כוחות ההרס...

היו שקראו ליידיש שפה מתה, אך כך נקראה גם העברית במשך אלפיים שנה. היא הוחייתה בזמננו באופן ראוי לציון, כמעט פלאי. ארמית הייתה לבטח שפה מתה במשך מאות שנים, אך אז היא הביאה לחיים את ספר הזוהר, יצירה מיסטית בעלת ערך רב. עובדה היא, כי היצירות הקלאסיות של הספרות היידית הינן גם היצירות הקלאסיות של הספרות העברית המודרנית. היידיש עדיין לא אמרה את המילה האחרונה. היא מכילה אוצרות שטרם נגלו לעיני העולם. הייתה זו שפתם של קדושים מעונים וצדיקים, של חולמים ושל אנשי קבלה – עשירה בהומור ובזכרונות, אותם מי ייתן והמין האנושי מעולם לא ישכח. אם לנסות ולהמחיש זאת, יידיש היא השפה החכמה והצנועה של כולנו, צורת הדיבור של אנושות מפוחדת אך מלאת תקווה.[21]

מספריו שתורגמו לעברית העבד - סיפורו של תלמיד חכם שנמכר לעבדות לאחר גזרות ת"ח ת"ט ומתאהב באישה גויה, תרגם חיים פלג, הוצאת עם עובד, תשכ"ו 1966; תרגם שנית אברהם יבין, הוצאת עם עובד, תשס"ב 2002 האחוזה - רומן מחיי היהודים בפולין בסוף המאה ה-19, תרגמה אביבה גור, הוצאת ספרית פועלים, 1972 הנחלה - רומן (המשכו של האחוזה), תרגמה אביבה גור, הוצאת ספרית פועלים, 1976 שושה - סיפור על סופר המתאהב בנערה לא בוגרת, תרגם צבי ארד, הוצאת עם עובד, תשל"ח 1978 שונאים - סיפור אהבה - רומן על ניצול שואה בארצות הברית שמנהל שלוש מערכות יחסים עם נשים בתחושה שאיננו שולט על גורלו, תרגם ישראל זמיר, הוצאת ספרית פועלים, 1979 עושה הנפלאות מלובלין, תרגם ברוך קרוא, הוצאת ספרית פועלים, 1983; תרגמה שנית בלהה רובינשטיין בשם הקוסם מלובלין, הוצאת ספרית פועלים, 2008 תאוות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה ביתן, תשמ"ג 1983 מורשה עד ניו-יורק - פרקי אוטוביוגרפיה, תרגם צבי ארד, הוצאת עם עובד, תשמ"ד 1984 יום של עונג - סיפור ילדותו של הסופר בוורשה של תחילת המאה ה-20, תרגם אברהם זינגר, הוצאת אדם, 1985 הגולם - סיפורו של הגולם מפראג, ספרית פועלים, 1985, מאנגלית, יעקב שביט החוזר בתשובה, תרגם ישראל זמיר, הוצאת ספרית הפועלים, תשמ"ו 1986 מותו של מתושלח, תרגם משה זינגר, הוצאת מעריב, תשמ"ט 1989 ינטל בחור הישיבה - ספר זה עובד למחזות ולסרט (ינטל), תרגם שלמה צוקר, הוצאת עם עובד, תשנ"א 1990 חלאה, תרגמה עופרה עופר, הוצאת מעריב, תשנ"א 1991 משפחת מושקאט: רומאן, תרגם מיידיש יעקב אליאב (קויפמן), 3 כרכים, תל אביב, עם עובד, תשי"ג משפחת מושקאט, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה ביתן, תשנ"א 1991 (תרגום שני) מלך השדות - הרומן האחרון של זינגר, תרגם משה זינגר, הוצאת זמורה ביתן, תשנ"ב 1992 הסרטיפיקט, תרגמה עופרה עופר, הוצאת מעריב, תשנ"ג 1993 משוגע - סופר יהודי אמריקאי המסתבך במערכות יחסים מטורפות עם נשים וגברים יהודים, תרגמה מאירה לבנת, הוצאת מעריב, תשנ"ה 1995 בית הדין של אבא - אוסף סיפורים אוטוביוגרפי המפתח - סיפורים בתרגומו של ישראל זמיר, בנו של יצחק בשביס-זינגר שפינוזה מרחוב השוק - סיפורים, תרגם אורי בלסם, הוצאת הד ארצי, תשנ"ט 1998 אנשים בדרכי - סיפורים, תרגם אריה אהרוני, הוצאת ספרית פועלים, תש"ס 1999 צללים על ההדסון - רומאן המתאר את חייהם של פליטים יהודים בניו-יורק בסוף שנות הארבעים, תרגם יובל קשדן, הוצאת הד ארצי, תש"ס 2000 השטן בגוריי, תרגמה בלהה רובינשטיין, הוצאת כרמל, תשס"א 2000 חורבן קרשב, תרגמה בלהה רובינשטיין, הוצאת כרמל, תשס"א 2000 יארמה וקיילה, תרגמה מיידיש בלהה רובינשטיין, ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2011 תשמעו סיפור!, תרגמה מיידיש בלהה רובינשטיין, עם עובד, 2014 השריד שנותר, תרגמה מיידיש בלהה רובינשטיין, הוצאת ידיעות ספרים, 2016 מחזות לפי יצירותיו שהוצגו בארץ ינטל, תרגם יעקב שבתאי, במאי חנן שניר, הוצג בתיאטרון הקאמרי, ינואר 1980 הגולם, לפי ספרו על הגולם מפראג, תיאטרון אורנה פורת, בשנת 1993 ינטל, תרגם דן אלמגור, במאי משה קפטן, הפקה חדשה כהצגה מוזיקלית, התיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה, מוזיקה יוסי בן נון, בכורה ב-27 באוקטובר 2009 לכל השדים והרוחות, עיבד וביים מייקל אלפרדס, תרגמה רבקה משולח, הוצג בתיאטרון הקאמרי, 2001 העבד, עיבד וביים יבגני אריה, תרגם בן בר-שביט, הוצג בתיאטרון גשר, 2002 שושה, עיבדו ילנה לסקין ויבגני אריה, ביים יבגני אריה, תרגם בן בר-שביט, הוצג בתיאטרון גשר, 2003 הנאהבים והנעימים, עיבד מוטי לרנר עם בנו של בשביס-זינגר, ישראל זמיר, הבמאי חנן שניר, הוצג בתיאטרון הבימה, 2004 שונאים, סיפור אהבה, עיבדה וביימה אירינה גורליק, הוצג בתיאטרון מיקרו, 2004 שונאים, סיפור אהבה, עיבדו רועי חן ויבגני אריה, ביים יבגני אריה, תרגם רועי חן, הוצג בתיאטרון גשר, 2009 טייבל'ה והשד שלה, תורגם על ידי דן אלמגור, הוצג בתיאטרון חיפה (1997), בגודמן - בית ספר למשחק בנגב (2015) ובתיאטרון מיקרו (2015) שדים, בהשראת "השד מטישווייץ", "הגולם מפראג" ו"טייב'לה והשד שלה", עובד על ידי סטודנטים מסדנת התיאטרון של בית הלל בירושלים, ביים יפים ריננברג, הוצג בבית הלל באוניברסיטה העברית, 2009 כתב היד, עיבוד ובימוי אירינה גורליק, הוצג בתיאטרון מיקרו, 2015. לכל השדים והרוחות, מייקל אלפרדס עיבד עשרה סיפורים שונים של בשביס-זינגר מחייו; הוצג במספר תיאטראות לקריאה נוספת ישראל זמיר, אבי יצחק בשביס זינגר, ספרית פועלים וידיעות אחרונות, 1994 ג'נט האדה, יצחק בשביס זינגר: ביוגרפיה, רסלינג, 2009 פלורנס נואוויל, יצחק בשביס זינגר: ביוגרפיה, מצרפתית, דורית דליות רבינוביץ, ידיעות ספרים, תל אביב, 2010 יהודה אטלס, "יצחק בשביס זינגר: חשוב הסיפור, לא המסר", בספר ילדים גדולים (כרך 2, עמ' 220-215), הוצאת ידיעות אחרונות, 2003. על יצירתו:

ג'נט האדה, "אשכנז של הדמיון", רגע של הולדת, תשס"ז-2007 יעל שגב, "זהות מינית אמביוולנטית ביצירות יצחק בשביס-זינגר", חוליות 10, 2006 נתן כהן, "איגוד הסופרים והעיתונאים היהודים בוורשה בחייו וביצירתו של יצחק בשוויס-זינגר", בין שתי מלחמות עולם, תשנ"ז-1997 בלהה רובינשטיין, "תבניות סיפור ביצירות יצחק בשביס-זינגר וזיקתן למסורת הסיפור הקבלי-עממי", חוליות 2, 1994 אברהם רובינשטיין, "בין גוריי לבילגוריי: עולמו הספרותי של יצחק בשביס-זינגר ועולמה ההיסטורי החברתי של יהדות פולין", מבוע י"ח, תשמ"ג-1983 חנא שמרוק, "בין אוטוביוגראפיה לרומן ביצירת בשביס", מולד 41, 251, 1982 מרדכי אבישי, "על יצחק בשביס-זינגר, המופלא והפשוט בעולמו", מאזנים מ"ז, 6, תשל"ט-1979 (המאמר זמין לצפייה

במאגר JSTOR לאחר הרשמה) אברהם בלט, "משנתו הסיפורית של יצחק באשביס-זינגר", מבוע ט"ו, תש'ם-1980 דינה פלדות, "דון ז’ואן או שלומיאל? קזנובה ביצירתו של יצחק בשביס-זינגר", בשער 156, 1981 קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יצחק בשביס-זינגר ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יצחק בשביס-זינגר ראו ציטוטים מהספר: שיחות עם יצחק בשביס-זינגר הספרים של יצחק בשביס-זינגר , באתר "סימניה" יצחק בשביס-זינגר , באתר פרס נובל (באנגלית) ישראל זמיר, יצחק בשביס-זינגר , באתר "הבמה" עפרה אליגון, "הקוסם מניו-יורק": פגישה עם הסופר יצחק באשעביס־זינגר , מעריב, 22 בספטמבר 1968 נתן כהן, חצי תריסר פרשות אהבים , באתר הארץ, 22 באוגוסט 2008 יחיאל שיינטוך, ‏"ספרות, פוליטיקה והומור: הפולמוס בין יצחק באשעוויס ואהרן צייטלין עורכי הירחון גלאבוס לבין השבועון וואכנשריפט והירחון ליטערארישע טריבונע" , קשר 26, סתיו 1999, 67-78. יעל שמש, "אך כפשע בין לא תשחט ללא תרצח": צוואתו הרוחנית של יצחק בשביס זינגר , באתר עמותת אנונימוס יעל שמש, השוחט הטוב והשוחט הרע: דמות השוחט ביצירות בשביס זינגר , באתר עמותת אנונימוס יעל שמש, שואת בעלי-החיים בכתבי יצחק בשביס זינגר , באתר עמותת שב"י ראיון עם מעבד הרומן "שונאים סיפור אהבה"

למחזה שהועלה בתיאטרון גשר, באתר יד ושם אביבה קרינסקי, ביקור בוורשה בעקבות יצחק בשביס זינגר , באתר הארץ, 17 באוקטובר 2014 שירי לב-ארי, הפסימיסט האופטימי: החיים על פי בשביס זינגר , באתר ynet, 22 בנובמבר 2014 קטע קול בשביס-זינגר נואם בטקס קבלת פרס נובל , באתר פרס נובל קטע קול בשביס-זינגר נואם ביידיש

בסטוקהולם, 1978 סרטונים בשביס-זינגר בביתו , 31 בדצמבר 1979, ארכיון AP יצחק בשביס-זינגר , אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות .

יהושבע סמט-שינברג, סיפורם של שלושה אחים סופרים , "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, פברואר 2019 יצחק בשביס-זינגר

באתר Find a Grave (באנגלית) מכּתביו:

גימפל תם

(ביידיש) יצחק בשביס-זינגר (תירגמה מיידיש ענת אדרת), צייטל וריקל: סיפור על אהבת נשים בעיירה יהודית , באתר הארץ פרקים ראשונים מתוך הספר "העבד"

באתר עם עובד הקוסם מלובלין | יצחק בשביס-זינגר , באתר הארץ, 24 בפברואר 2008 הדר בן-יהודה, הסיפורים הראשונים והיחידים בעברית

של בשביס-זינגר, באתר הספרייה הלאומית, יולי 2017 The Boarder , The New Yorker, May 7, 2018 על כתביו:

ג'ואל שכטר, על המחזות של בשביס-זינגר

(ביידיש) תלמה אדמון, הילד המתבונן: על "בית הדין של אבא" , באתר nrg‏, 21 בפברואר 2011 על הרומן "שונאים סיפור אהבה"

באתר יד ושם על "תשמעו סיפור!", של יצחק בשביס-זינגר , 21 בנובמבר 2014 באתר "מבקר חופשי", פורסם במקור במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות" הערות שוליים

את השם באַשעוויס הוסיף לשמו כהנצחת אמו. פירושו ביידיש: 'של בת שבע'

נתן כהן, "העט מנסה לעצור את הזמן שחלף", עיתון הארץ, דצמבר 2004

בשביס-זינגר, "איגוד הסופרים", התפרסם ב"פארווערטעס", מ-28 ביוני 1979 ועד 10 בינואר 1980[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%94 הבהרה]

"מעולם לא קראתי לו אבא" , ynet, ‏2004-02-08 (בעברית)

יצחק בשביס-זינגר וריצ'רד בורגין, שיחות עם יצחק בשביס-זינגר, עמ' 86

יצחק בשביס-זינגר וריצ'רד בורגין, שיחות עם יצחק בשביס-זינגר, עמ' 91

יצחק בשביס-זינגר וריצ'רד בורגין, שיחות עם יצחק בשביס-זינגר, עמ' 97

יצחק בשביס-זינגר וריצ'רד בורגין, שיחות עם יצחק בשביס-זינגר, עמ' 109

יצחק בשביס-זינגר וריצ'רד בורגין, שיחות עם יצחק בשביס-זינגר, עמ' 24

ג'נט האדה, יצחק בשביס זינגר: ביוגרפיה, עמ' 125

ג'נט האדה, יצחק בשביס זינגר: ביוגרפיה [%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%94 הבהרה]

ישראל זמיר, אבי יצחק בשביס זינגר, עמ' 71

יצחק בשביס-זינגר וריצ'רד בורגין, שיחות עם יצחק בשביס-זינגר, עמ' 102

ג'נט האדה, יצחק בשביס זינגר: ביוגרפיה, עמ' 204

יצחק בשביס-זינגר ריצ'רד בורגין, שיחות עם יצחק בשביס-זינגר, ספריית פועלים, 1990

ג'נט האדה, יצחק בשביס זינגר: ביוגרפיה, עמ' 108

יצחק בשביס-זינגר וריצ'רד בורגין, שיחות עם יצחק בשביס-זינגר, עמ' 103

ג'נט האדה, יצחק בשביס זינגר: ביוגרפיה, עמ' 184

תרגום: נמרוד הלפרן, מעריב, 12 ביולי 2002; וראו גם, כל יום הוא טרבלינקה (ספר); מאמריה של יעל שמש בקישורים חיצוניים

"העבד", הוצאת עם עובד, פרק ששי, אות ד'

ישראל זמיר, אבי יצחק בשביס זינגר, ספרית פועלים וידיעות אחרונות, 1994, ע' 117, 131

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7_%D7%91%D7%A9...

יצחק באשעוויס (בת שבע'ס) זינגער (21סטן נאוועמבער 1902 - 24סטן יולי 1991) איז געווען א יודישער נאבעל פריז געווינער אויף ליטעראטור

ער איז געװען געװינער פֿון דער נאָבעל-פּרעמיע פֿאַר ליטעראַטור אינעם יאָר 1978. ער האָט געשריבן עטלעכע לאַנגע ביכער, װאָס זענען דערשינען אין דער צײַטונג פֿאָרװערטס

ער איז געווען א זון פון א רב און אן אייניקל פונ דער בארימטער נגידה טעמערל

ער איז געווען דער יונגערער ברודער פונעם יודישיסטישן שריטפטשטעלער ישראל יהושע זינגער

ער איז געשטאָרבן דעם 24סטן יולי 1991 אין מיאמי, פלארידא). י

יצחק בשביס זינגר (בכתיב יידי: יצחק באַשעוויס זינגער; באנגלית: 21 בנובמבר 1902?, ורשה – 24 ביולי 1991, מיאמי) היה מגדולי סופרי היידיש; חתן פרס נובל לספרות לשנת 1978. חי בפולין ולאחר מכן בארצות הברית

תולדות חייו

יצחק זינגר, בנו של רב, נולד בתחילת המאה ה-20 בכפר לאונצין שבפולין וגדל ברחוב קְרוֹכְמַלְנָה 10, ברובע יהודים עני בוורשההבירה. הציג את 14 ביולי 1904 כתאריך הולדתו, אך ההערכה היא שהוא נולד מוקדם יותר, ב-21 בנובמבר 1902. הוריו היו חרדים, פנחס מנחם ובת שבע, בתו של הרב מבילגוריי, רבי יעקב מרדכי. אך אחיו, ישראל יהושע זינגר ואסתר קרייטמן, נטו להשכלה והיו סופרים יידישאים בזכות עצמם. לוורשה עבר זינגר עם הוריו בגיל שש, אך בשל מצוקת הרעב עזב בגיל 16 עם אמו לבילגוריי, עיירת הולדתה של האם, בה שימש אבי האם ברבנות. עד גיל 12 לא קרא כלל ספרות חול, אך בשנותיו הראשונות בוורשה גברה ספקנותו הדתית והחלה התעניינותו במדעים, בפילוסופיה ובספרות העולמית

בגיל 20 שב זינגר לוורשה בהזמנת אחיו, הסופר ישראל יהושע זינגר, שהציע לו לגזוז את פאותיו ולהחליף את הקפוטה בלבוש מודרני. את סיפוריו הראשונים כתב בעברית, אך עד מהרה עבר ליידיש - השפה שרוב העם היהודי במזרח אירופה ובארצות הברית הבין וקרא באותה תקופה. לאחר מכן החל זינגר לעבוד בהגהות בעיתון ספרותי ובתרגום ספרים מגרמנית ליידיש

בזכות אחיו הסופר, בשנת 1923, נכנס זינגר לסביבת איגוד הסופרים והעיתונאים היהודיים ברחוב טְלוֹמֵצְקְיֶה 13 שכונה בפי חבריו "המלונה" ("די בודע"). על רקע המחסור והרעב שידע בוורשה, מצא באיגוד מעין "בית שני": י

"כל היהדות המודרנית של פולין נקבצה אל מועדון הסופרים. פרט לסופרים ועיתונאים הגיעו לכאן צירי 'סיים' ציונים, מנהיגים בונדאים, חברי מפלגות 'פועלי ציון' ימין ושמאל, כתבים קומוניסטים ופונקציונרים למיניהם. דרו כאן יידישיסטים והבראיסטים, רוויזיוניסטים וטריטוריאליסטים. לשחקני התיאטרון היה אמנם איגוד משלהם, אך גם הם נפגשו שם. כך נהגו אמרגנים, במאים ומוציאים לאור, ואפילו קבוצת עיתונאים אורתודוקסים השתייכה למועדון. כאן התאספו ציירים ופסלים יהודים, וכן כמה מורים בגימנסיות שבהן לשון ההוראה הייתה עברית ופולנית

איגוד הסופרים נותר מרכזי כל כך בחיי זינגר, עד ששני רומאנים קרא על שמו, ואת ידידיו הקרובים הכיר ממנו, בהם אהרן צייטלין וי"י טרונק, זינגר חבר לצייטלין בשנת 1932 לעריכת כתב העת היידי "גלובוס", והיה מושפע מהאפיקורסיות של טרונק

בוורשה היה זינגר מגיה של מוסף ספרותי וכן עסק בתרגום ספרים מגרמנית לשפת היידיש. בשנת 1935 החליט אחיו להגר לאמריקה ויצחק הצטרף אליו, שם עבד עם אחיו בעיתון היידי "פארווערטס". י

את השם "בשביס" אימץ לעצמו כדי להנציח את שם אמו בת-שבע שנספתה בשואה. כן השתמש בשמות עט בנוסף לבשביס זינגר – ורשבסקי וד. סגל. ספריו תורגמו לעשרות שפות וכמה מהם הפכו למחזות וסרטים, כמו "העבד", "שונאים סיפור אהבה" ו"ינטל" על פי ספרו "ינטל בחור ישיבה". שנים רבות הוא גר ב’’אפר איסט סייד’’ (הצד המזרחי העליון) – שכונה ברובע מנהטן שבעיר ניו יורק

נפטר במיאמי שבפלורידה ב-24 ביולי 1991, ונקבר בבית קברות קטן בצפון ניו ג'רזי. במיאמי נקראה שדרה על שמו לאחר מותו. בחודש ינואר 2008, כסלו תשס"ח, לאחר מאבק רב שנים של בנו, ישראל זמיר, נחנך רחוב על שמו בשכונת הגוש הגדול בתל אביב

ישראל זמיר, בנו של יצחק בשביס זינגר, חי בקיבוץ בית אלפא, והיה עורך המוסף השבועי של העיתון "על המשמר". אֶ‏חיו של בשביס-זינגר היו סופרים יידישאים בזכות עצמם גם כן. אחיו הוא הסופר ישראל יהושע זינגר, שבין ספריו הידועים ניתן למנות את "יושה עגל", "בית קרנובסקי" ו"האחים אשכנזי". אחותו היא הסופרת אסתר קרייטמן. י

יצחק באשעוויס (בת שבע'ס) זינגער (21סטן נאוועמבער 1902 - 24סטן יולי 1991) איז געווען א יודישער נאבעל פריז געווינער אויף ליטעראטור

ער איז געװען געװינער פֿון דער נאָבעל-פּרעמיע פֿאַר ליטעראַטור אינעם יאָר 1978. ער האָט געשריבן עטלעכע לאַנגע ביכער, װאָס זענען דערשינען אין דער צײַטונג פֿאָרװערטס

ער איז געווען א זון פון א רב און אן אייניקל פונ דער בארימטער נגידה טעמערל

ער איז געווען דער יונגערער ברודער פונעם יודישיסטישן שריטפטשטעלער ישראל יהושע זינגער

ער איז געשטאָרבן דעם 24סטן יולי 1991 אין מיאמי, פלארידא). י

-------------------------------------

Isaac_Bashevis_Singer

'

There is some doubt as to the actual date of birth - July 14 or July 21, 1902

Isaac Bashevis Singer (Yiddish: יצחק באַשעװיס זינגער; November 21, 1902 (see notes below) – July 24, 1991) was a Polish Jewish American author noted for his short stories. He was one of the leading figures in the Yiddish literary movement, and received the Nobel Prize in Literature in 1978.

Biography

Early life

Isaac Bashevis Singer was born in 1902 in Leoncin village near Warsaw, Poland, then part of the Russian Empire. A few years later, the family moved to a nearby Polish town of Radzymin, which is often and erroneously given as his birthplace. The exact date of his birth is uncertain, but most probably it was November 21, 1902, a date that Singer gave both to his official biographer Paul Kresh, and his secretary Dvorah Telushkin. It is also consistent with the historical events he and his brother refer to in their childhood memoirs. The often quoted birth date, July 14, 1904 was made up by the author in his youth, most probably to make himself younger to avoid the draft.

His father was a Hasidic rabbi and his mother, Bathsheba, was the daughter of the rabbi of Biłgoraj. Singer later used her name in his pen name "Bashevis" (Bathsheba's). His elder siblings—brother Israel Joshua Singer (1893–1944) and sister Esther Kreitman (1891–1954)--were also writers. Esther was the first in the family to write stories.

The family moved to the court of the Rabbi of Radzymin in 1907, where his father became head of the Yeshiva. After the Yeshiva building burned down in 1908, the family moved to Krochmalna Street in the Yiddish-speaking poor Jewish quarter of Warsaw, where Singer grew up. There his father acted as a rabbi — i.e., judge, arbitrator, religious authority and spiritual leader.

World War I

In 1917, because of the hardships of World War I, the family split up. Singer moved with his mother and younger brother Moshe to his mother's hometown of Biłgoraj, a traditional Jewish town or shtetl, where his mother's brothers had followed his grandfather as rabbis. When his father became a village rabbi again in 1921, Singer went back to Warsaw, where he entered the Tachkemoni Rabbinical Seminary and soon decided that neither the school nor the profession suited him. He returned to Biłgoraj, where he tried to support himself by giving Hebrew lessons, but soon gave up and joined his parents, considering himself a failure. In 1923 his older brother Israel Joshua arranged for him to move to Warsaw to work as a proofreader for the Literarische Bleter, of which he was an editor.

United States

In 1935, four years before the German invasion and the Holocaust, Singer emigrated from Poland to the United States due to the growing Nazi threat in neighboring Germany. The move separated the author from his common-law first wife Runia Pontsch and son Israel Zamir (b.1929), who instead went to Moscow and then Palestine (they would meet in 1955). Singer settled in New York, where he took up work as a journalist and columnist for The Forward (פֿאָרװערטס), a Yiddish-language newspaper. After a promising start, he became despondent and felt for some years "Lost in America" (title of a Singer novel, in Yiddish from 1974 onward, in English 1981). In 1938, he met Alma Wassermann (born Haimann) {b.1907-d.1996}, a German-Jewish refugee from Munich whom he married in 1940. After the marriage he returned to prolific writing and to contributing to the Forward, using, besides "Bashevis," the pen names "Varshavsky" and "D. Segal." They lived for many years in the Belnord on Manhattan's Upper West Side. In 1981, Singer delivered a commencement address at the University at Albany, and was presented with an honorary doctorate.

Singer died on July 24, 1991 in Surfside, Florida, after suffering a series of strokes. He was buried in Cedar Park Cemetery, Emerson. A street in Surfside, Florida is named Isaac Bashevis Singer Boulevard in his honor. The full academic scholarship for undergraduate students at the University of Miami is named in his honor.

Writing

Singer's first published story won the literary competition of the "literarishe bletter" and garnered him a reputation as a promising talent. A reflection of his formative years in "the kitchen of literature" can be found in many of his later works. I. B. Singer published his first novel Satan in Goray in installments in the literary magazine Globus, which he cofounded with his life-long friend, the Yiddish poet Aaron Zeitlin in 1935. It tells the story of events in 1648 in the village of Goraj (close to Biłgoraj), where the Jews of Poland lost a third of their population in a cruel uprising by Cossacks, and details the effects of the seventeenth-century faraway false messiah Shabbatai Zvi on the local population. Its last chapter imitates the style of medieval Yiddish chronicle. With a stark depiction of innocence crushed by circumstance, the novel appears to foreshadow coming danger. In his later work The Slave (1962), Singer returns to the aftermath of 1648, in a love story between a Jewish man and a Gentile woman, where he depicts the traumatized and desperate survivors of the historic catastrophe with even deeper understanding.

The Family Moskat

Singer became an actual literary contributor to the Forward only following his older brother's death in 1945, when he published The Family Moskat in his honor. But his own style showed in the daring turns of his action and characters, with (and this in the Jewish family-newspaper in 1945) double adultery in the holiest of nights of Judaism, the evening of Yom Kippur. He was almost forced to stop writing the novel by his legendary editor-in-chief, Abraham Cahan, but was saved by readers who wanted the story to go on. After this, his stories—which he had published in Yiddish literary newspapers before—were printed in the Forward as well. Throughout the 1940s, Singer's reputation grew. After World War II and the near destruction of the Yiddish-speaking peoples, Yiddish seemed to be a dead language. Though Singer had moved to the United States, he believed in the power of his native language and maintained that there was still a large audience that longed to read in Yiddish. In an interview in Encounter (Feb. 1979), he claimed that although the Jews of Poland had died, "something—call it spirit or whatever—is still somewhere in the universe. This is a mystical kind of feeling, but I feel there is truth in it."

Some of his colleagues and readers were shocked by this all-encompassing view of human nature. He wrote about female homosexuality ("Zeitl and Rickel" ("Tseytl un Rikl") in "The Seance and Other Stories"), transvestitism ("Yentl the Yeshiva Boy" in "Short Friday"), and of rabbis corrupted by demons ("Zeidlus the Pope" in "Short Friday"). In those novels and stories which seem to recount his own life, he portrays himself unflatteringly (with some degree of accuracy) as an artist who is self-centered yet has a keen eye for the sufferings and tribulations of others.

Literary influences

Singer had many literary influences; besides the religious texts he studied there were the folktales he grew up with and worldly Yiddish detective-stories about "Max Spitzkopf" and his assistant "Fuchs"; there was Dostoyevsky, whose Crime and Punishment he read when he was fourteen; and he writes about the importance of the Yiddish translations donated in book-crates from America, which he studied as a teenager in Bilgoraj: "I read everything: Stories, novels, plays, essays...I read Rajsen, Strindberg, Don Kaplanowitsch, Turgenev, Tolstoy, Maupassant and Chekhov." He studied many philosophers, among them Spinoza, Arthur Schopenhauer, and Otto Weininger. Among his Yiddish contemporaries Singer himself considered his older brother to be his greatest artistic example; he was a life-long friend and admirer of the author and poet Aaron Zeitlin. Of his non-Yiddish-contemporaries he was strongly influenced by the writings of Knut Hamsun, many of whose works he later translated, while he had more critical attitude towards Thomas Mann, whose approach to writing he considered opposed to his own. Contrary to Hamsun's approach, Singer shaped his world not only with the egos of his characters, but also using the moral commitments of the Jewish tradition that he grew up with and that his father embodies in the stories about his youth. This led to the dichotomy between the life his heroes lead and the life they feel they should lead - which gives his art a modernity his predecessors do not evince. His themes of witchcraft, mystery and legend draw on traditional sources, but they are contrasted with a modern and ironic consciousness. They are also concerned with the bizarre and the grotesque.

Another important strand of his art is intra-familial strife - which he experienced firsthand when taking refuge with his mother and younger brother at his uncles home in Biłgoraj. This is the central theme in Singer's big family chronicles - like The Family Moskat (1950), The Manor (1967), and The Estate (1969). Some are reminded by them of Thomas Mann's novel Buddenbrooks; Singer had translated Mann's Der Zauberberg (The Magic Mountain) into Yiddish as a young writer.

Language

Singer always wrote and published in Yiddish – almost all of it in newspapers – and then edited his novels and stories for their American versions, which became the basis for all other translations; he referred to the English version as his "second original". This has led to an ongoing controversy whereby the "real Singer" can be found in the Yiddish original, with its finely tuned language and sometimes rambling construction, or in the more tightly edited American version, where the language is usually simpler and more direct. Many of Singer's stories and novels have not yet been translated.

In the short story form, in which many critics feel he made his most lasting contributions, his greatest influences were Chekhov and Maupassant. From Maupassant, Singer developed a finely grained sense of drama. Like the French master, Singer's stories can pack enormous visceral excitement in the space of a few pages. From Chekhov, Singer developed his ability to draw characters of enormous complexity and dignity in the briefest of spaces. In the foreword to his personally selected volume of his finest short stories he describes the two aforementioned writers as the greatest masters of the short story form,

Illustrators

Several respected artists have illustrated Singer’s novels, short stories, and children’s books including Raphael Soyer, Maurice Sendak, Larry Rivers, and Irene Lieblich. Singer personally selected Lieblich to illustrate some of his books for children, including A Tale of Three Wishes and The Power of Light: Eight Stories for Hanukkah after seeing her work in an exhibition at an Artists Equity exhibit in New York. A Holocaust survivor, Lieblich was from Zamosc, Poland, a town adjacent to the area where Singer grew up. As their memories of shtetl life were so similar, Singer found Lieblich’s images ideally suited to illustrate his texts. Of her style, Singer wrote that “her works are rooted in Jewish folklore and are faithful to Jewish life and the Jewish spirit.”

Summary

Singer published at least 18 novels, 14 children's books, a number of memoirs, essays and articles, but is best known as a writer of short stories, which have appeared in over a dozen collections. The first collection of Singer's short stories in English, Gimpel the Fool, was published in 1957. The title story was translated by Saul Bellow and published in May 1953 in the Partisan Review. Selections from Singer's "Varshavsky-stories" in the Daily Forward were later published in anthologies such as My Father's Court (1966). Later collections include A Crown of Feathers (1973), with notable masterpieces in between, such as The Spinoza of Market Street (1961) and A Friend of Kafka (1970). His stories and novels reflect the world of the East European Jewry he grew up in. And, after his many years in America, his stories concerned the world of the immigrants and how their American dream proves elusive, sometimes even after they seemed to obtain it.

Prior to winning the Nobel Prize, translations of dozens of his stories were frequently published in popular magazines such as Playboy and Esquire, which attempted to raise their literary reputation by publishing Singer, and he in turn found them to be appropriate outlets for his work.

Throughout the 1960s, Singer continued to write on questions of personal morality, and was the target of scathing criticism from many quarters, some of it for not being "moral" enough, some for writing stories that no one wanted to hear. To his critics he replied, "Literature must spring from the past, from the love of the uniform force that wrote it, and not from the uncertainty of the future."

Singer was awarded the Nobel Prize in 1978.

One of his most famous novels, due to a popular movie adaptation, was Enemies, a Love Story, in which a Holocaust survivor deals with his own desires, complex family relationships, and a loss of faith. Singer's feminist story "Yentl" has had a wide impact on culture since its conversion into popular movie starring Barbra Streisand. Perhaps the most fascinating Singer-inspired film is 1974's Mr. Singer's Nightmare or Mrs. Pupkos Beard by Bruce Davidson, a renowned photographer who became Singer's neighbor. This unique film is a half-hour mixture of documentary and fantasy for which Singer not only wrote the script but played the leading role.

The 2007 film Love Comes Lately, starring Otto Tausig, was adapted from Singer's stories.

Beliefs

Judaism

Singer's relationship to Judaism was complex and unconventional. He regarded himself as a skeptic and a loner, though he felt a connection to his orthodox roots. Ultimately, he developed a view of religion and philosophy, which he called "private mysticism: Since God was completely unknown and eternally silent, He could be endowed with whatever traits one elected to hang upon Him."

Singer was raised Orthodox and learned all the Jewish prayers, studied Hebrew, and learned Torah and Talmud. As he recounted in the autobiographical "In My Father's Court", he broke away from his parents in his early twenties and, influenced by his older brother, who had done the same, began spending time with non-religious Bohemian artists in Warsaw. Although he clearly believed in a monotheistic God, as in traditional Judaism, he stopped attending Jewish religious services of any kind, even on the High Holy Days. He struggled throughout his life with the feeling that a kind and compassionate God would never support the great suffering he saw around him, especially the Holocaust deaths of the Polish Jews he grew up with. In one interview with the photographer Richard Kaplan, he said, "I am angry at God because of what happened to my brother": Singer's older brother died suddenly in February 1944, in New York, of a thrombosis, his younger brother perished in Soviet Russia around 1945, after being deported with his mother and wife to Southern Kazakhstan. But his anger did not appear to become atheism. In one story his narrator tells a woman, "If you believe in God, then he exists."

Despite all the complexities of his religious outlook, Singer lived in the midst of the Jewish community throughout his life. He did not seem to be comfortable unless he was surrounded by Jews; particularly Jews born in Europe. Although he spoke English, Hebrew, and Polish quite fluently, he always considered Yiddish his natural tongue, he always wrote in Yiddish and he was the last famous American author writing in this language. After he had achieved success as a writer in New York, Singer and his wife began spending time during the winters with the Jewish community in Miami. Eventually, as senior citizens, they moved to Miami and identified closely with the European Jewish community: a street was named after him long before he died. Singer was buried in a traditional Jewish ceremony in a Jewish cemetery.

Especially in his short fiction, he often wrote about various Jews having religious struggles; sometimes these struggles became violent, bringing death or mental illness. In one story he meets a young woman in New York whom he knew from an Orthodox family in Poland. She has become a kind of hippie, sings American folk music with a guitar, and rejects Judaism, although the narrator comments that in many ways she seems typically Jewish. The narrator says that he often meets Jews who think they are anything but Jewish, and yet still are.

In the end, Singer remains an unquestionably Jewish writer, yet his precise views about Jews, Judaism, and the Jewish God are open to interpretation. Whatever they were, they lay at the center of his literary art. [edit] Vegetarianism

Singer was a prominent vegetarian for the last 35 years of his life and often included vegetarian themes in his works. In his short story, The Slaughterer, he described the anguish of an appointed slaughterer trying to reconcile his compassion for animals with his job of killing them. He felt that the ingestion of meat was a denial of all ideals and all religions: "How can we speak of right and justice if we take an innocent creature and shed its blood?" When asked if he had become a vegetarian for health reasons, he replied: "I did it for the health of the chickens."

In The Letter Writer, he wrote "In relation to [animals], all people are Nazis; for the animals, it is an eternal Treblinka." which became a classical reference in the discussions about the legitimacy of the compararison of animal exploitation with the holocaust.

In the preface to Steven Rosen's "Food for Spirit: Vegetarianism and the World Religions" (1986), Singer wrote, "When a human kills an animal for food, he is neglecting his own hunger for justice. Man prays for mercy, but is unwilling to extend it to others. Why should man then expect mercy from God? It's unfair to expect something that you are not willing to give. It is inconsistent. I can never accept inconsistency or injustice. Even if it comes from God. If there would come a voice from God saying, "I'm against vegetarianism!" I would say, "Well, I am for it!" This is how strongly I feel in this regard."

Politics

Singer described himself as "conservative," adding that "I don't believe by flattering the masses all the time we really achieve much." His conservative side was most apparent in his Yiddish writing and journalism, where he was openly hostile to Marxist sociopolitical agendas. In Forverts he once wrote, "It may seem like terrible apikorses [heresy], but conservative governments in America, England, France, have handled Jews no worse than liberal governments...The Jew's worst enemies were always those elements that the modern Jew convinced himself (really hypnotized himself) were his friends."

Published works

Note: Publication dates here refer to English translations, not the Yiddish originals, which often predate their translations by ten or twenty years.

   * Eulogy to a Shoelace

   * The Family Moskat (1950)

   * Satan in Goray (1955)

   * The Magician of Lublin (Novel) (1960)

   * The Slave (1962)

   * Zlateh the Goat (1966)

   * The Fearsome Inn (1967)

   * Mazel and Shlimazel (1967)

   * The Manor (1967)

   * Zeitl and Rickel (1968) [13]

   * Utzel and his Daughter, Poverty (1968)

   * The Estate (1969)

   * The Golem (1969)

   * A Day of Pleasure, Stories of a Boy Growing Up In Warsaw (1969)

   * A Friend of Kafka, and Other Stories (1970)

   * Elijah The Slave (1970)

   * Joseph and Koza: or the Sacrifice to the Vistula (1970)

   * The Topsy-Turvy Emperor of China (1971)

   * Enemies, a Love Story (1972)

   * The Wicked City (1972)

   * The Hasidim (1973)

   * The Fools of Chelm and Their History (1973)

   * A Crown of Feathers, and Other Stories (1974)

   * Naftali and the Storyteller and His Horse, Sus (1976)

   * A Little Boy in Search of God (1976)

   * Shosha (1978)

   * A Young Man in Search of Love (1978)

   * Old Love (1979)

   * Reaches of Heaven. A Story Of The Baal Shem Tov (1980)

   * The Collected Stories of Isaac Bashevis Singer (1982) (stories selected by Singer)

   * The Penitent (1983)

   * Teibele and Her Demon (1983)

   * Yentl the Yeshiva Boy (1983) (basis for the movie Yentl)

   * Why Noah Chose the Dove (1984)

   * The King of the Fields (1988)

   * Scum (1991)

   * The Certificate (1992)

   * Meshugah (1994)

   * Shadows on the Hudson (1997)

   * In My Father's Court

Short stories

• Gimpel the Fool and Other Stories,trans.Saul Bellow,Martha Glicklich,E.Gottilieb,Nancy Gross,etc.,New York,The Noonday Press,1957.
• The Spinoza of Market Street,trans.Joel Bloker,M.Glicklich,Mirra Ginsburg,C.Hemley,E.Pollet,J.Singer,Ruth Witman,etc.,New York Farrar,1963.
• Short Friday and Other Stories,trans.J.Blocker,M.Glinsburg,M.Gliklich,C.Hemley,E.Pollet,J.Singer,Ruth Whitman,etc.,New York,Farrar,1963.
• The Séance and Other Stories,trans.M.Ginsburg,E.Pollet,Alma Singer,R.Whitman,etc.,New York,Farrar,1968.
• "The Mistake" The New Yorker 60/51 (4 February 1985) : 36-40. Translated from the Yiddish by Rina Borrow and Lester Goran.

Posthumous editions

• Stavans, Ilan, ed. Isaac Bashevis Singer, Stories Vol. 1 (Library of America, 2004) ISBN 978-1-93108261-7
• Stavans, Ilan, ed. Isaac Bashevis Singer, Stories Vol. 2 (Library of America, 2004) ISBN 978-1-93108262-4
• Stavans, Ilan, ed. Isaac Bashevis Singer, Stories Vol. 3 (Library of America, 2004) ISBN 978-1-93108263-1
• Burgin, Richard, and Isaac Bashevis Singer Conversations with Isaac Bashevis Singer (1985) ISBN 0-385-17999-5
• Rencontre au Sommet (86-page transcript in book form of conversations between Singer and Anthony Burgess) (1998)

Films Based on Singer's work

• Enemies, a Love Story (film)
• Love Comes Lately
• The Magician of Lublin (film)
• Yentl (film)
• "Mr. Singer's Nightmare or Mrs. Pupkos Beard"[26]

  ---

  
  

Isaac Bashevis Singer (Yiddish: יצחק באַשעװיס זינגער; November 21, 1902 – July 24, 1991) was a Polish-born Jewish-American author. The Polish form of his birth name was Izaak Zynger and he used his mother's first name in an initial pseudonym, Izaak Baszewis, which he later expanded to the form under which he is now known. He was a leading figure in the Yiddish literary movement, writing and publishing only in Yiddish, and was awarded the Nobel Prize in Literature in 1978. He also was awarded two U.S. National Book Awards, one in Children's Literature for his memoir A Day of Pleasure: Stories of a Boy Growing Up in Warsaw (1970) and one in Fiction for his collection, A Crown of Feathers and Other Stories (1974).

________________________________________________________

Early Years

Born to a family of religious Jews in Radzymin, Poland, on July 14, 1904, Isaac Bashevis Singer was raised in an overcrowded, poor Jewish quarter of Warsaw. Singer's father was a Hasidic rabbi, while his mother came from a long line of Mitnagdic rabbis. His older brother, Israel Joshua (also known as I.J.), grew up to become a novelist, and his sister, Esther Kreitman, also became a known writer.

As a youngster, Singer was a voracious reader. Benedict de Spinoza, Nikolai Gogol and Fyodor Dostoyevsky all ranked among his earliest influences.

Beginning in 1921, Singer attended the Warsaw Rabbinical Seminary, where he was provided a traditional Jewish education. Although he was being groomed to become a Hasidic rabbi like his father, Singer followed in his older brother's footsteps instead—expressing a preference to become a writer rather than a religious leader.

Journalist

Two years after enrolling at the seminary, Singer left to pursue a job in journalism. After a year spent working as a journalist, proofreader and translator in Warsaw, Singer emigrated from Poland to the United States, where his brother, I.J., awaited him. Isaac took a job in New York, writing for The Jewish Daily Forward, a Yiddish newspaper with an immigrant readership. The paper published his articles in serial format. Singer's journalistic pieces were also published in numerous journals.

Author

Despite his success in journalism, Singer's passion for literature would not be suppressed. Soon, he started writing short stories on the side. In 1925, he debuted as a fiction writer with the short story "In Old Age." In 1935, Singer's first novel, Satan in Goray, was published.

1950 marked the publication of his first major work, a novel about a family of Jews living in the ghettos of pre–World War II Poland, entitled The Family Moskat. Following its publication, Singer wrote a string of acclaimed short stories. Among them was one of his best-known works, "Gimpel The Fool."

During the 1960s, Singer's work continued to touch on questions of morality. One of his most recognized works from the time was Enemies: A Love Story, about the emotional struggle of a Holocaust survivor. His other important novels during that era included The Manor, The Estate and his memoir, In My Father's Court. His beloved story "The Spinoza of Market Street" also stemmed from this period.

By then a major writer known worldwide, Singer turned toward more contemporary topics in the 1970s. In addition to writing memoirs and his first children's books, he produced the novels The Penitent and Shosha. In 1978, he was awarded the Nobel Prize in Literature.

In the 1980s, Singer published The King of the Fields and Scum. He continued writing until he suffered a series of strokes, dying on July 24, 1991, in Surfside, Florida.

________________________________________________________

________________________________________________________