Mar Zutra II, 30th Exilarch

public profile

Is your surname ben Rav David?

Research the ben Rav David family

Mar Zutra II, 30th Exilarch's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

*Mar Zutra II ben Rav David (Banu Saluba), 30th Exilarch

Dutch: bat Al Palestin bat Abaye haKohen Gaon, 30th Exilarch, Spanish: Ben Yosef, 30th Exilarch
Also Known As: "Pachda ben Merima", "30th Exhilarch of the Jews"
Birthplace: Mahoza, Babil, Iraq
Death: circa 520 (23-41)
Bridge of Mahoza, Mahoza, Bavli
Immediate Family:

Son of Rav David ben Rabeina II, Grandson of Exilarch Mar Huna IV; Rav David ben Rabeina II, Grandson of Exilarch Mar Huna IV and *Havah "The Heiress" bat Mar Huna VI
Husband of unknown bat Mar Emar
Father of Mar Zutra III a/k/a Mar Sutra I ben Mar Zutra II, 1st Exilarch of Tiberias

Occupation: 30th Exilarch of the Jews at Babylon ( 512-520), King of autonomous Jewish Mahoz, Rosh Hagola (Babylon)
Managed by: Shmuel-Aharon Kam (Kahn / שמו...
Last Updated:

About Mar Zutra II, 30th Exilarch

Mar-Zutra II was an Exilarch who led a successful revolt against Persia in the sixth century and achieved seven years of political independence in Mahoza.

Mar-Zutra II became Exilarch of the Jewish community in Babylon at the age of fifteen in the year 512. After King Kavadh I denied Jews the right to organize their own militia, Mar-Zutra took advantage of the confusion and led a successful military revolt that achieved political independence for the Jews of Mahoza in 513.

The Jewish state lasted seven years until 520 when Persian King Kavadh finally defeated Mar-Zutra and punished him with crucifixion on the bridge of Mahuza. A son was born to him on the day of his death, who was also named "Mar Zutra." The latter did not attain to the office of Exilarch, but returned to the Land of Israel, where he became head of the Academy of Tiberias, under the title of "Resh Pirka" ('Aρχιφεκίτησ), several generations of his descendants succeeding him in this office.

After Mar Zutra's death the exilarchate of Babylon remained unoccupied until 550. Mar Ahunai lived in the period succeeding Mar-Zutra II, but for more than thirty years after Mar-Zutra's defeat he did not dare to appear in public, and it is not known whether he really acted as Exilarch even in 550.

Exilarque Mar Zutra II ben Houna beni David a également été appelé Exilarque Mar Zutra II de Babylone. Il se révolta contre le Kobad fanatique du Zenduk (King Kavadh I de l'Iran), l'établissement d'un Etat juif à Babylone avec sa capitale comme Mahoza, qui a duré entre 501 et 508. Il était Exilarque (Exilarque [en hébreu: ראש גלות Rosh Galout, l'araméen: ריש גלותא Reish Galuta allumé »la tête de l'exil», en grec:. Æchmalotarcha], se référant aux dirigeants de la diaspora communauté juive après la déportation de la population de Juda en exil à Babylone après la destruction du royaume de Juda) à Babylone entre 508 et 520, quand il a été crucifié à mort.

The state lasted for seven years at the end of which the Jews were defeated and Mar Zutra was crucified to death.

Exilarch Mar Zutra II ben Huna beni David was also called Exilarch Mar Zutra II of Babylon. He revolted against the fanatic Kobad the Zenduk (King Kavadh I of Iran), establishing a Jewish state in Babylon with its capital as Mahoza, which lasted between 501 and 508. He was Exilarch (Exilarch [Hebrew: ראש גלות Rosh Galut, Aramaic: ריש גלותא Reish Galuta lit. "head of the exile", Greek: Æchmalotarcha], referring to the leaders of the Diaspora Jewish community following the deportation of the population of Judah into Babylonian exile after the destruction of the kingdom of Judah) in Babylon between 508 and 520, when he was crucified to death.

See "My Lines"

( )

from Compiler: R. B. Stewart, Evans, GA

( )

Sutra [I] (Mar-Zutra) "Rav" Prince of Judah son of the 30th Exilarch Mar-Zutra II, Sutra I was the son of his father’s second wife and took his father’s name. He was born the day of his father’s execution. He was carried to Palestine. As an adult he was accepted as Nasi or Prince/Patriarch and founded a new dynasty of the Palestinian Nesi’im ca. 550 CE, thus ending the interregnum period following the deposition of Gamaliel VI in 425 CE.

Mar-Zutra II, the 30th Exilarch reigned 512-520 in succession to Ahija(h) I. He reigned first under the regency of Pahida the brother of his first wife, (508-512), who was deposed by his father Haninai, who then became associated with his son in his reign. The execution of Mar-Zutra II was followed by a vacancy in the office of Exilarchate from 520-550 CE. Mar-Zutra II’s first son was Ahunai (Huna Mar II) who was Exilarch from 550-560 being restored after the interregnum. From his line was descended a new dynasty of Exilarchs through Hofnai, Exilarch 560-581 whose sons were Haninai (Exilarch 581-589) and Bostani (I) who founded the new dynasty.

Mar-Zutra II was the son of Hava(h) (d. 493) the heiress. His brother was Hizkiah the father of David, father of Mar Zutra III (Exilarch 589), whose execution was followed by another interregnum in the Exilarchate.

Hava(h) married Haninai, son of Maremar, s. of Zutra, s. of Kahana, s. of Nathan, s. of Kahana. This was the second time a title had passed through a female in accordance with Numbers 27:8 and Numbers 36:8 which regulates it. She was the daughter and only child of:

Huna VI (reigned 484-508, being restored after an interim).

Kahana II (reigned 456-465). His brothers were:

Nosson II Exilarch 470 executed 470 and the office was vacated after his execution until 484 when his nephew Huna VI reigned.


Mar Zutra II, Exilarch at BABYLON

0493 - 0520

   * BIRTH: 0493
   * DEATH: 0520

Father: Haninai

Family 1 :

  1. +Huna* Mar at BABYLON

Mar Zutra of Babylon

The 30th Exilarch reigned 512-520 in succession to Ahija(h) I. He reigned first under the regency of Pahida the brother of his first wife, (508-512), who was deposed by his father Haninai, who then became associated with his son in his reign. The execution of Mar-Zutra II was followed by a vacancy in the office of Exilarchate from 520-550 CE.

According to Sefer Yohassin his name is Mar Zutra.

According to 'Yashir Moshe' Pg 30 Mar Zutra is the 43rd generation since David Hamelech

During the beginning of 6th century Mar-Zutra II formed a politically independent state where he ruled from Mahoza for about seven years. He was eventually defeated by Kavadh I and cricified on a bridge by Kavadh I, son of Sassanid King Peroz I.

Sefer Yuchassin (Book of Genealogies), written by Rabbi Abraham Zacuto (1452-1515), the historian and astronomer whose charts Columbus used in his voyage, is more a chronology than a genealogy. It was written in 1505 and published in Constantinople in 1566. It covers the period from Creation to the expulsions from Spain and Portugal. Zacuto drew much from the preceding chronicles, which he quotes extensively, but the order of generations differs from that in Seder Olam Zuta. The Constantinople edition, published by Samuel Shullam, includes “Dorot Olam” (Generations of the World), a genealogy from Adam to Exilarch David ben Zakkai (died circa 940); its authorship is uncertain and may be Shullam himself.

"Yashir Moshe - A commentary on the Song of Songs" by Moshe ben Abraham Dayan, Edited by Rabbi Ezra Batsri (head of the Jerusalem Rabbinical Court), Published by Haktav Institute (Jerusalem, 5764/2004) first published in 5741/1981.

מר זוטרא השני, ראש הגולה

About Mar Zutra II, 30th Exilarch (עברית)

מר זוטרא, שידוע כמר זוטרא השני, היה ראש הגולה בבבל, בסופה של תקופת האמוראים ובפתחה של תקופת הסבוראים. נצר יחיד למשפחת ראש הגולה, המיוחסת לדוד המלך. נולד לאחר מות אביו, רב הונא מר בר רב כהנא, וסבו גידל אותו. מר זוטרא נודע כמי שמרד במלך הסאסאני קבאד הראשון והקים שלטון עצמאי בעיר מחוזא ובסביבותיה למשך שבע שנים. בסופו של דבר המרד דוכא, מר זוטרא הוצא להורג בשנת ד'ר"פ (520) ומשרת ראש הגולה בוטלה לתקופה מסוימת

רקע משפחתי

התואר "ראש הגולה" מתייחס לראש ההנהגה המדינית של היהודים בבבל והסמכות העליונה לעניינים פנים-יהודיים. משרה זו הוחזקה בידי משפחה המיוחסת לדוד המלך, ליהויכין מלך יהודה ולזרבבל בן שאלתיאל. לרוב הוכר ראש הגולה על ידי השלטון כנציג היהודים.

הספר "סדר עולם זוטא", שחובר בסוף תקופת הגאונים או בתחילת תקופת הראשונים, הוא המקור העיקרי לסיפור חייו של מר זוטרא ולמעשה המרד.

סביב לידתו של מר זוטרא קיימת אגדה, שדומה לה בפרטים רבים האגדה המסופרת על לידתו של ראש הגולה רב בוסתנאי בן חנינאי, שחי כ-160 שנה אחרי מר זוטרא.

אביו של מר זוטרא היה הונא מר בר רב כהנא. בתוקף סמכותו כראש הגולה מינה אחד מאנשיו לדיין. המינוי נעשה, שלא כמקובל, בלי הסכמתו של רב חנינא, ראש הישיבה, שהיה חמיו של ראש הגולה (בתו של רב חנינא הייתה אשתו של מר הונא). הדיין הגיע לישיבתו של רב חנינא, אשר לא הכיר במינויו ולא התיר לו לדרוש. ראש הגולה, מר הונא, ציווה להביא אליו את רב חנינא. לפקודתו, הושאר רב חנינא במשך הלילה מחוץ לעיר, ולמחרת מרטו את שערות זקנו ולא הניחו לו להתארח אצל בני העיר. רב חנינא הלך לבית הכנסת ובכה עד שמילא בדמעותיו ספל.

בבית ראש הגולה, כך נאמר בספר "סדר עולם זוטא", פרצה מגפה ומתו כולם בלילה אחד. בתו של רב חנינא, אשת ראש הגולה, שהייתה מעוברת, נשארה בחיים. רב חנינא ראה בחלומו שנכנס לבוסתן וכרת את ארזיו, פרט לאחד קטן. בבואו לכורתו, בא לפניו איש זקן ואדמוני, ואמר לו: "אני דוד מלך ישראל, והבוסתן שלי הוא". הזקן ציווה עליו שלא לכרות את העץ והיכהו בפניו, עד שראשו נטה אחורנית. רב חנינא התעורר וראשו נוטה לאחור. הלקח שלו מן החלום היה שמוטל עליו לשמור על הגחלת שלא תכבה, שלא ייאבד הנצר לבית דוד.

רב חנינא שאל את החכמים אם נותר מישהו למשפחת בית דוד, ונענה ש"לא נשאר מהם אף אחד, אלא בתך המעוברת". בלילות הבאים קיבל עליו רב חנינא לשמור על בתו שלא תוזק היא ועוברהּ, ולשם כך היה ישן סמוך לפתח ביתה בלילות, עד שילדה בן, אשר נקרא בשם זוטרא. רב חנינא טיפל בנכדו, דאג לחינוכו ולימד אותו תורה, עד שגדל והיה לתלמיד חכם.


כשראה אחד מחתני משפחת ראש הגולה, שמו רב פחרא (או רב פחדא), את המתרחש - שילם שוחד רב לשלטון, וזכה במשרת ראש הגולה.

כשהגיע מר זוטרא לגיל 15 שנה, לקח אותו סבו, רב חנינא, אל המלך, והציג אותו לפניו כיורשו החוקי של ראש הגולה הקודם, והראוי לכהן בתפקיד זה. המלך הסיר את רב פחרא מתפקידו ומינה את מר זוטרא לראש הגולה. רב פחרא נפטר לאחר מכן בגלל זבוב שנכנס לחוטמו, לפי "סדר עולם זוטא", וזוהי הסיבה שאנשי משפחת בית דוד, משפחתו של ראש הגולה, השתמשו בציור של זבוב בחותם שלהם.

מר זוטרא כיהן כראש הגולה במשך כ-20 שנה, בסך הכול. לצדו, בראשות הישיבה המקומית, עמדו רב חנינא סבו, שהדריך אותו, וחכם נוסף בשם רב יצחק. 13 שנים היה מר זוטרא ראש הגולה, עד לפרוץ המרד. בירתו של ראש הגולה באותן שנים הייתה בעיר מחוזא, הסמוכה לנהר פרת. בתקופה זו המשיכו הלימודים בישיבות בבל הגדולות - בישיבת סורא ובישיבת פומבדיתא.

המרד בשלטון הסאסאני

ראש הגולה, שלנגד עיניו הלך והחמיר מצבם של נתיניו-אֶחיו היהודים, התארגן ופתח במרד. שבע שנים מלך מר זוטרא על העיר מחוזא וסביבותיה, עד לדיכוי המרד על ידי המלך קבאד הראשון.

רקע - מצב היהודים באימפריה הסאסאנית

בבל נכבשה בידי הסאסאנים בשנת ג'תתקפ"ד (224), בתחילת תקופת האמוראים. מצבם של היהודים באימפריה הסאסאנית היה נוח בדרך כלל, הייתה להם מעין אוטונומיה בהנהגת ראש הגולה וראשי הישיבות, וחיי הדת התקיימו כסדרם. לא אחת חלה הרעה ביחס ליהודים מצד השלטונות, שהיו נתונים ללחץ של האמגושים - כמרי דת הזורואסטריות, דת האש הפרסית, שביקשו לאכוף את חוקי דתם על כל תושבי הממלכה. בתחילת השלטון הסאסאני היו גזרות כנגד היהודים, אבל לאחר מספר שנים הוטב ליהודים, תחת שלטונו של המלך שבור הראשון, שהיה ידידו של שמואל, ראש ישיבת נהרדעא. מאוחר יותר הוצרך ראש ישיבת פומבדיתא, רבה בר נחמני (דור שלישי של האמוראים), לברוח מפני הגזירות (ד'פ'-320)[3]. בתקופתו של רב אשי (דור שישי) היה ראש הגולה, רב הונא בר נתן, ממקורביו של המלך יזדגרד הראשון, וחכמי היהודים היו מצויים בחצר המלך.

הרעה משמעותית הייתה ליהודים בסוף שלטונו של יזדגרד השני. הלה נכנע ללחציהם של כמרי האמגושים, וגזר על ביטול מצוות השבת. ראשי ישיבות בבל, מר בר רב אשי (סורא, דור שביעי) ורב סמא בריה דרבא (פומבדיתא) גזרו תענית ותפילה, ולפי המסופר באיגרת רב שרירא גאון - המלך הוכש על ידי נחש ומת על מיטתו, והגזרה בטלה.

ימי שלוותם של היהודים לא ארכו. שנים ספורות אחרי כן עלה לשלטון המלך פירוז הראשון, שנקרא בפי היהודים "פירוז רשיעא" (=הרשע). הלה גזר על הוצאתם להורג של שלושה מראשי הקהילה היהודית - ראש הגולה, הונא מרי בר מר זוטרא, ועימו רב אמימר בר מר ינוקא ומשרשיא בר פקוד (ד'ר"ל-470). בשנת פטירתו של רבה תוספאה, ד'דל"ד (474), הרסו האמגושים בתי מדרשות, וחטפו ילדי יהודים ומסרו אותם לחינוך גוי, של הדת הפרסית. הגזירות הקשות גרמו ליהודים רבים לברוח מבבל אל סביבותיה, בעיקר לחצי האי ערב. מצבם של היהודים בתקופה זו לא היה שווה בכל תחומי האימפריה הסאסאנית, והמרכזים הגדולים והמבוססים של יהדות בבל, בסורא ובפומבדיתא, הצליחו לעמוד בקשיים ולהמשיך את חייהם.

בימי שלטונו של קבאד הראשון (החל משנת ד'רמ"ח-488) חלה הרעה נוספת במצבם של היהודים בבבל. בתקופה זו החלה לסחוף את ההמון תנועתו של מזדק, תנועה דתית-חברתית שדגלה בשיתוף בנשים וברכוש, דבר שלא עלה על דעתם של היהודים. המלך קבאד הושפע מהתנועה הזאת, וחופש הפעולה שניתן לאנשיה להשלטת תורתם הלכה למעשה, בתמיכה ממשלתית, הפך את חייהם של היהודים לבלתי נסבלים.

מאידך, הייתה התנגדות למלך קבאד מצדם של האמגושים והאצילים. בעלי ההון לא יכלו להזדהות עם תנועה שקוראת לשיתוף ברכוש, וודאי שלא השלימו עם התמיכה הממשלתית שזכתה לה תנועתו של מזדק. ההתנגדות למלך קבאד גברה, איפוא, ושלטונו הלך והתרופף.

מהלך המרד

מצבם של היהודים בבבל, שהמשיך והתערער בתקופתו של מר זוטרא, הביא אותו לפעול בדרך צבאית. היה זה לאחר שאחד מראשי החכמים המקורבים למר זוטרא, רב יצחק, הוּצא להורג. ראש הגולה החליט לפעול כנגד השלטון הסאסאני, שבחסותו - ואף בעידודו וביוזמתו - נערכו פרעות ביהודים, נגזרו כנגדם גזירות קשות וראשי הקהל הוצאו להורג.

מר זוטרא ניצל את מעמדו הבלתי יציב של המלך קבאד. בערך בשנת ד'שנ"ה (495) אסף צבא של 400 חיילים ונלחם בצבא הפרסי. מר זוטרא נחל ניצחון והצליח להקים ממלכה עצמאית בעיר מחוזא, אשר תושביה העלו לו מסים והתייחסו אליו כמלך. האגדה מספרת על עמוד אש שהלך לפני צבאו של מר זוטרא. שבע שנים נמשך השלטון העצמאי היהודי בראשותו של המלך - ראש הגולה.

במקביל, מאמציהם של מתנגדי המלך קבאד הצליחו לזמן מה. המלך קבאד הודח בסיוע הצבא ונכלא (שנת ד'רנ"ו-496), ובמקומו הומלך אחיו, ג'אמאספ. חוסר היציבות במשטר סייע למר זוטרא לשלוט בתחומי ממלכתו הקטנה. קבאד הצליח להימלט מכלאו, ולאחר שברח מזרחה והסתייע בצבא האפתליטי (כיום אפגניסטן), הצליח, בשנת ד'רנ"ט-499, לחזור לארצו ולתפוס שוב את המלוכה.

בשנת ד'רס"ב (502) שלח המלך קבאד, ששב בינתיים וביסס את שלטונו מחדש, את הצבא הפרסי לדיכוי מרד היהודים. צבאו הקטן של מר זוטרא לא עמד בפני הצבא הפרסי הגדול, וניגף לפניו. ב"סדר עולם זוטא" מסופר על הידרדרות מוסרית שאחזה בחייליו של מר זוטרא. מוזכרים שם חטאים של שתיית יין נסך ואף זנות בבתי הגויים. חטאים אלו, נאמר בספר, גרמו לסילוק השכינה מן הצבא היהודי, וכך נפל לפני הצבא הפרסי. מר זוטרא וסבו, ראש הישיבה רב חנינא, נתלו בשנת 520 על גשר מחוזא, ועירו של ראש הגולה נשבתה בידי החיילים הפרסים.

לאחר המרד

באותו היום, לפי "סדר עולם זוטא", נולד בן למר זוטרא, ונקרא על שם אביו - מר זוטרא. הבן הוסתר, ועלה בשנת ד'ר"פ (520) לארץ ישראל, וישב בראש ועד החכמים, הוא וצאצאיו.

בבבל התבטלה משרת ראש הגולה בעקבות המרד, ומצבם של היהודים הוסיף להתערער. קרנה של ישיבת סורא - הגדולה שבישיבות בבל - ירד עם פטירתו של רבינא האחרון (ד'ר"ס-499), והלימודים בה הופסקו. כמה שנים לאחר מכן היה ניסיון לחדש את הלימוד בישיבת סורא, בראשותו של רב עינא, אבל זה לא החזיק מעמד זמן רב. הלימוד המשיך להתקיים כסדרו בעיקר בישיבת פומבדיתא, שם הייתה קהילה יהודית גדולה ומרוכזת שהצליחה להתגבר על הקשיים, עד לפטירתו של רב סימונא בשנת ד'ש' (540) ומעט שנים אחר כך.

חוקר התלמוד ד"ר יעקב אליהו אפרתי, בספרו "תקופת הסבוראים וספרותה", קושר את דיכוי המרד (ד'רס"ב-502) עם סיומה של תקופת האמוראים: "אחרי שהמרד דוכא נתבטלה המשרה של ראש הגולה. וכך אירעו שני דברים קשים: התלמוד נסתתם, כלומר, פסק גידולו והתהוותו; ויחד עם זה היה "סוף הוראה" - במילים אחרות, ניטלה לפי שעה האוטונומיה הפנימית מדייני ישראל לדון ולהורות. אחרי שהשלטונות ביטלו את משרתו של ראש הגולה, ניטלה ממילא סמכותם של דייני ישראל, שנתמנו על ידי ראש הגולה. מכאן ואילך נקראו חכמי ישראל בשם "רבנן סבוראי", היינו רבנים מוסמכים ומומחים להוראה, ... אלא שלא קיבלו את ה"רשותא", המינוי מטעם ראש הגולה. ולפיכך לא היה בכוחם להורות ולצוות שיבצעו את פסקיהם ולכוף את הוראותיהם - וזה איפוא "סוף הוראה".

משרת ראש הגולה התחדשה רק עם הכיבוש הערבי בשנת ד'תי"א (651), ויש הרואים בכך את תחילת תקופת הגאונים. דעה אחרת גורסת שמשרת ראש הגולה התחדשה כבר במאה השישית, עוד לפני הכיבוש הערבי

view all

Mar Zutra II, 30th Exilarch's Timeline