Otto Heinrich Frank

Otto Frank From Wikipedia, the free encyclopedia For the physiologist of the same name, see Otto Frank (physiologist). Otto Frank Otto Frank (1961).jpg Otto Heinrich Frank (1961) Born 12 May 1889 Frankfurt am Main, German Empire Died 19 August 1980 (aged 91) Birsfelden, Basel-Landschaft, Switzerland Cause of death Lung cancer Nationality Dutch, German,(rev) Swiss Occupation Banker, spice merchant[1] Known for father of Anne Frank; The Diary of a Young Girl Religion Judaism Spouse(s) 1) Edith Holländer (1925-1945; her death) Elfriede Geiringer (1953-80; his death) Children Margot Frank (elder daughter) Anne Frank (younger daughter) Parent(s) Michael Frank Alice Stern Frank Otto Heinrich "Pim" Frank (12 May 1889 – 19 August 1980) was a German-born businessman and the father of Anne Frank and Margot Frank. As the sole member of his family to survive the Holocaust, he inherited Anne's manuscripts after her death, arranged for the publication of her diary in 1947, and oversaw its transition to the stage and screen.

Contents [hide] 1 Early life 2 World War I 3 Marriage and children 4 World War II 5 Post-war life 6 References 7 Further reading 8 External links Early life[edit] Otto Frank was born in Frankfurt to a Jewish family. He was the second son of Michael Frank and Alice Betty Frank née Stern.[2] His siblings were Robert Frank, Herbert Frank and Helene (Leni) Frank.[3] Otto was a cousin of the well known furniture designer Jean-Michel Frank, and a grandson of Zacharias Frank. He studied economics in Heidelberg from 1908 to 1909 and had a work experience placement at Macy’s Department Store in New York.[4]

World War I[edit] Frank served in the Imperial German Army during the First World War. He was called up for military service in August 1915 and after training at a depot in Mainz he served in an artillery unit on the Western Front in which most soldiers were mathematicians and surveyors. He was attached to the infantry as a range-finder at the Battle of the Somme in 1916 and in 1917 he was promoted in the field to lieutenant and then served at the Battle of Cambrai.[5][4]

Marriage and children[edit] He worked in the bank his family ran until it collapsed in the early 1930s. He married Edith Holländer—an heiress to a scrap-metal and industrial-supply business—on his birthday 12 May 1925 in Frankfurt. Their elder daughter, Margot Betti, was born on 16 February 1926, followed by their younger daughter Anne (Annelies Marie) on 12 June 1929.[6]

World War II[edit] As the tide of Nazism rose in Germany and anti-Jewish decrees encouraged attacks on Jewish individuals and families, Frank decided to evacuate his family to the safer western nations of Europe. In August 1933 he moved his family to Aachen, where his wife's mother resided, in preparation for a subsequent and final move to Amsterdam in the Netherlands. There he started a company, Opekta, that sold spices and pectin for use in the manufacture of jam. After Germany invaded the Netherlands in May 1940, Otto made his business look "Aryan" by transferring control to non-Jews.

In 1938 and 1941, Frank attempted to obtain visas for his family to emigrate to the United States or Cuba. He was granted a single visa for himself to Cuba on 1 December 1941, but it is not known if it ever reached him. Ten days later, when Nazi Germany and Fascist Italy declared war on the United States, the visa was canceled.[7][8]

Otto Frank took his family into hiding on 6 July 1942 at the age of 53, in the upper rear rooms of the Opekta premises on the Prinsengracht. They were joined a week later by Hermann van Pels, who was known as Herman van Daan in Anne's diary, and his wife and son, and in November by Fritz Pfeffer, also known in Anne's diary as Mr. Dussel. Their concealment was aided by Otto Frank's colleagues Johannes Kleiman, whom he had known since 1923, Miep Gies, Victor Kugler, and Bep Voskuijl.

They were concealed for two years, until they were betrayed by an anonymous informant in August 1944. Frank, his family, the four people he hid with, and Kugler and Kleiman were arrested by SS Officer Karl Silberbauer. After being imprisoned in Amsterdam, the Jewish prisoners were sent to the Dutch transit camp of Westerbork and finally to Auschwitz. During his time at Auschwitz, Otto Frank wrote to his mother in Switzerland. She had fled there in 1933 after Hitler came to power.[2][9] It was at Auschwitz, in September, that Frank was separated forever from his wife and daughters. He was sent to the men's barracks and found himself in the sick barracks when he was liberated by Soviet troops on 27 January 1945. He travelled back to the Netherlands over the next six months and set about tracing his arrested family and friends. By the end of 1945, he knew he was the sole survivor of the family, and of those who had hidden in the house on the Prinsengracht.

Post-war life[edit] After Anne Frank's death was confirmed in the summer of 1945, her diary and papers were given to Otto Frank by Miep Gies, who had rescued them from the ransacked hiding place. Frank left them unread for some time but eventually began transcribing them from Dutch for his relatives in Switzerland. He was persuaded that Anne's writing shed light into the experiences of many of those who suffered persecution under Nazis and was urged to consider publishing it. He typed out the diary papers into a single manuscript and edited out sections he thought too personal to his family or too mundane to be of interest to the general reader. The manuscript was read by Dutch historian Jan Romein, who reviewed it on 3 April 1946, for the Het Parool newspaper. This attracted the interest of Amsterdam's Contact Publishing, and, in the summer of 1946, they accepted it for publication.

On 25 June 1947, the first Dutch edition of the diary was issued under the title Het Achterhuis (meaning: "The [Secret] Annex"). Its success led to an English translation in 1952, which subsequently led to a theatrical dramatisation and a cinematic version.

Otto Frank married a former neighbor from Amsterdam[10] and fellow Auschwitz survivor, Elfriede Geiringer (1905–1998), in Amsterdam on 10 November 1953, and both moved to Basel, Switzerland, where he had family, including relatives' children, with whom he shared his experiences.

In response to a demolition order placed on the building in which Otto Frank and his family had hidden during the war, he and Johannes Kleiman helped establish the Anne Frank Foundation on 3 May 1957, with the principal aim of saving and restoring the building, to allow it to be opened to the general public. With the aid of public donations, the building (and its adjacent neighbour) was purchased by the Foundation. It opened as a museum (the Anne Frank House) on 3 May 1960, and it can still be visited today.

Otto Frank died of lung cancer on 19 August 1980 in Basel.[11]

References[edit] Jump up ^ Carol Ann Lee, The Hidden Life of Otto Frank (Harper Collins, 2003) ^ Jump up to: a b SPIEGEL ONLINE, Hamburg, Germany. "Photo Gallery: Treasures of the Anne Frank Family". SPIEGEL ONLINE. Jump up ^ SPIEGEL ONLINE, Hamburg, Germany. "Photo Gallery: Treasures of the Anne Frank Family". SPIEGEL ONLINE. ^ Jump up to: a b Otto Frank at Anne Frank Guide. Retrieved 29 May 2014 Jump up ^ Lee, Carol Ann (2000). The Biography of Anne Frank – Roses from the Earth. London: Viking Press. ISBN 978-0-7089-9174-9. Jump up ^ Carol Ann Lee, The Hidden Life of Otto Frank (Harper Collins, 2003), pp. 8–9 Jump up ^ the only frank to escape a concentration camp "Anne Frank family letters released". CNN.com. 14 February 2007. Archived from the original on 16 February 2007. Retrieved 14 February 2007. Jump up ^ Patricia Cohen (15 February 2007). "In Old Files, Fading Hopes of Anne Frank's Family". The New York Times. Retrieved 15 February 2007. In order to reach a neutral country, Frank then tried to obtain a Cuban visa, a risky, expensive and often corrupt process. In a Sept. 8 letter to Straus, he wrote, “I know that it will be impossible for us all to leave even if most of the money is refundable, but Edith urges me to leave alone or with the children.” On Oct. 12, 1941, he wrote, “It is all much more difficult as one can imagine and is getting more complicated every day.” Because of the uncertainty, he decided first to try for a single visa for himself. It is granted and forwarded to Otto Frank on Dec. 1. No one knows if it ever arrived; 10 days later, Germany and Italy declared war on the United States, and Havana cancelled the visa. Jump up ^ SPIEGEL ONLINE, Hamburg, Germany. "Photo Gallery: Treasures of the Anne Frank Family". SPIEGEL ONLINE. Jump up ^ Goldsmith, Belinda (April 8, 2013). "Anne Frank's step-sister highlights post-Holocaust traumas". Reuters. Retrieved April 13, 2013. Jump up ^ "Otto Frank, Father of Anne, Dead at 91. Daughter's Famed Diary Described Life in Hiding From the Nazis. Family Died in Camps". United Press International. 21 August 1980. Retrieved 4 November 2010. Otto Frank, whose teen-age daughter Anne described two years of hiding from the Nazis in a diary that became world renowned, died in a hospital here last night. He was 91 years old. Further reading[edit] The Diary of a Young Girl, Anne Frank ISBN 0-553-29698-1 Anne Frank Remembered, Miep Gies and Alison Leslie Gold ISBN 0-671-66234-1 The Hidden Life of Otto Frank, Carol Ann Lee ISBN 0-670-91331-6 Roses from the Earth: the biography of Anne Frank, Carol Ann Lee ISBN 0-670-88140-6 Love, Otto, Cara Wilson ISBN 0-8362-7032-0 Eva's Story, Eva Schloss ISBN 0-9523716-9-3 External links[edit] Wikimedia Commons has media related to Otto Frank. Profile of Otto Frank's early life, written by the Anne Frank House Otto Frank during World War One, written by the Anne Frank House Article about Otto Frank and the opening of the Anne Frank House BBC video interview with Otto Frank in 1976 (requires RealPlayer) Video interview with Otto Frank's second wife (Requires QuickTime) Short article about Otto Frank's last years, with a photo taken in 1979 Otto Frank Returns [hide] v t e Occupants of the Secret Annexe In hiding Otto Frank Edith Frank Margot Frank Anne Frank Hermann van Pels Auguste van Pels Peter van Pels Fritz Pfeffer Helpers Jan Gies Miep Gies Victor Kugler Johannes Kleiman Bep Voskuijl Johannes Hendrik Voskuijl Authority control WorldCat VIAF: 54201385 LCCN: n94114911 ISNI: 0000 0001 0902 2327 GND: 119356082 SUDOC: 031083889 BNF: cb122369606 (data) NLA: 35412972 NKC: xx0048838 Categories: 1889 births1980 deathsPeople relating to Anne FrankCancer deaths in SwitzerlandDeaths from lung cancerGerman expatriates in the NetherlandsGerman JewsGerman military personnel of World War IPeople from FrankfurtPeople from Hesse-NassauAuschwitz concentration camp survivorsRecipients of the Iron Cross (1914), 1st classBurials in Switzerland19th-century JewsJewish people of World War II

http://freepages.genealogy.rootsweb.com/~prohel/names/geir/geiringe...

http://www.gettyimages.com/detail/news-photo/otto-frank-father-of-a...

https://www.findagrave.com/memorial/9337549/otto-heinrich-frank

אוטו פרנק

עטיפת הספר "חייו של אוטו פרנק" ועליו תמונת אוטו ואנה פרנק אוטו היינריך "פים" פרנק (גרמנית: Otto Heinrich "Pim" Frank;‏ 12 במאי 1889 - 19 באוגוסט 1980) היה איש עסקים יהודי ממוצא גרמני ואביהן של אנה פרנק ומרגוט פרנק. פרנק נאסר על ידי הנאצים במחבוא באמסטרדם והועבר עם כל בני משפחתו למחנה ריכוז. הוא היה הניצול היחיד ששרד את השואה מבני המשפחה, ירש את כתב היד של יומנה של אנה פרנק, והקדיש את חייו לפרסום היומן והפיכתו לזיכרון עבור בני משפחתו שנרצחו ולקורבנות הרבים שנטבחו בשואה מבלי להשאיר עקבות.

תוכן עניינים [%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%94] 1 קורות חייו 1.1 עד מלחמת העולם השנייה 1.2 הגירה להולנד 1.3 במחבוא 1.4 מאסר 1.5 לאחר המלחמה 2 ראו גם 3 לקריאה נוספת 3.1 פרסומים בעברית ומתורגמים לעברית 3.2 פרסומים באנגלית ומתורגמים לאנגלית 4 קישורים חיצוניים קורות חייו[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] עד מלחמת העולם השנייה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] הוא נולד בעיר פרנקפורט שבגרמניה, בנם השני של מיכאל פרנק ואליס שטרן פרנק. שירת בצבא הגרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן עבד בבנק שבבעלות המשפחה עד לפשיטת הרגל של הבנק בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים. ב-12 במאי 1925 נשא לאשה את אדית הולנדר, בת למשפחת תעשיינים. בתם הבכורה מרגוט פרנק נולדה ב-16 בפברואר 1926, ואחריה נולדה אנה ב-12 ביוני 1929.

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933 החל פרנק לחפש מקלט מהגזירות והרדיפות כנגד יהודים, באותה שנה עקרה המשפחה לעיר אאכן שם התגוררו הורי אדית פרנק, הוא החל את קשריו עם חברת המזון אופקטה ויזם את הקמת סניף הולנד של החברה, במטרה לעקור את המשפחה להולנד.

הגירה להולנד[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה]

אוטו פרנק, 1961 באמסטרדם פתח אוטו פרנק סניף של חברת אופקטה, שעסקה בהפצה של פקטין לשימוש בתעשיית המזון, משרדי החברה נקבעו בבית שידוע כיום כבית אנה פרנק. בשנת 1934 הגיעה אנה בלווית אמה ואחותה לאמסטרדם והמשפחה השתכנה בבית מגורים בכיכר מרוודה (הולנדית: Merwedeplein) שבעיר. בשנת 1938 פתח אוטו פרנק חברה בשם פקטקון ( Pectacon) שעסקה במכירה בסיטונאות של חומרים המשמשים בתעשיית השימורים כגון תערובות תבלינים ומלחים. בחברה זו הועסק הרמן ואן פלס, (Hermann van Pels) קצב גרמני -יהודי, אף הוא פליט, כמומחה ויועץ. בשנת 1939 הצטרפה סבתה של אנה - רוזה הולנדר - למשפחת פרנק, והתגוררה במחיצתם עד למותה בשנת 1942.

בשנת 1938 ניסה אוטו פרנק להשיג ויזה למשפחתו לארצות הברית אך בקשתו נדחתה. בשנת 1940 ניסה אוטו פרנק לקבל ויזה למשפחתו לקובה, ובקשתו אושרה חלקית - רק הויזה שלו אושרה ובוטלה עם פלישת גרמניה להולנד.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה ב-1939 הכריזה הולנד על נייטרליות. למרות זאת, ב-10 במאי 1940 תקפה גרמניה הנאצית את הולנד ובלגיה. הולנד נכבשה תוך חמישה ימים ונכנעה ב-15 במאי. בשנת 1941, על מנת להימנע מהחרמת חברת פקטקון על ידי השלטונות - בהיותה חברה בבעלות יהודית, העביר אוטו פרנק את החברה ומניות השליטה בה לידי יוהנס קליימן (Johannes Kleiman) החברה פורקה וכל נכסיה הועברו ליאן חיס (Jan Gies) בדצמבר של אותה שנה העביר אוטו פרנק את חלקו בחברת אופקטה לחברה החדשה של חיס. כתוצאה ממהלכים אלו הובטחה למשפחת פרנק הכנסה כספית קטנה שהבטיחה קיום בדוחק. בחודשים הראשונים של שנת 1942 הפך אוטו פרנק, בשיתוף עובדיו הקרובים בחברת אופטקה, את החלק האחורי של בית המשרדים ברחוב פרינסנחראכט 263 (Prinsengracht, בעברית: "תעלת הנסיך"), שלא היה עד אז בשימוש, למקום מסתור עבור משפחת פרנק. הכניסה למחבוא הוסתרה מאחורי ארון ספרים מסתובב על ציר, החלונות נצבעו והואפלו, וכך נעלם הבית האחורי מעין זר. חלונות הצד האחורי של הבית הואפלו כמו כל חלונות אמסטרדם באמצעות לוחות שחורים. הדבר נעשה בפקודת הגרמנים כדי להכביד על מטוסי צבאות בעלות הברית במציאת דרכם בלילות, והקטין את סיכויי ההתגלות של המסתתרים בבית האחורי. בחודש יולי 1942 קיבלה מרגוט פרנק זימון מטעם הלשכה המרכזית להגירת יהודים, שהורה לה להתייצב לצורך העברה למחנה עבודה. אוטו פרנק החליט כי הגיע העת לעבור למחבוא המוכן.

במחבוא[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] ביום 6 ביולי 1942 עברה משפחת פרנק למקום מחבואה. דירת המשפחה נותרה ריקה. המשפחה הותירה במכוון סימנים לבריחה חפוזה, חתול המחמד של המשפחה נותר בדירה, ואוטו פרנק הותיר מסמך המרמז כי המשפחה ברחה לשווייץ. מאחר שליהודים לא הותר להשתמש בתחבורה הציבורית נאלצו בני המשפחה ללכת אל המחבוא, כשהם לובשים שכבות מספר של פריטי לבוש, מחשש שיעוררו חשד וייעצרו אם ייראו הולכים עם מזוודות. המחבוא, (הולנדית:Achterhuis) שנודע כ"האגף הסודי" בתרגומים לאנגלית של יומנה של אנה פרנק, היה חלל בן 3 קומות שהכניסה אליו הייתה ממבואה בקומה העליונה של משרדי החברה. בקומה הראשונה של החלל היו 2 חדרים קטנים ובצמוד אליהם חדר אמבטיה ושירותים. בקומה השנייה היה חדר גדול ואליו צמוד חדר קטן, ממנו הוביל סולם לעליית הגג. הכניסה למחבוא הוסתרה, זמן מה לאחר כניסת המשפחה, בארון ספרים. אנשי הקשר של משפחת פרנק ואנשי שלומם היו אחדים מעובדיו של אוטו פרנק- ויקטור קוגלר, יוהנס קליימן, מיפ חיס ובעלה יאן ובפ ווסקאול. אנשים אלו היו הקשר היחיד של משפחת פרנק ותושבי המחבוא האחרים לעולם החיצון. הם סיפקו את צרכיהם, דאגו לשלומם והביאו להם חדשות מהולנד, אירופה והעולם. המשימה הקשה ביותר לסייענים הייתה אספקת מזון למחבוא והיושבים בו, תוך סיכון ממשי של חייהם אם ייתפסו בידי השלטונות.

מאסר[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] בבוקר 4 באוגוסט 1944, פרצו למחבוא שוטרים ממשטרת הביטחון הגרמנית (גרמנית: Ordnungspolizei) שפעלו על סמך הלשנה של אדם שנותר אלמוני עד היום. בראש הכוח עמד נגד אס אס קרל זילברבאואר מהאס דה ואיתו עוד 3 קציני משטרה נוספים. משפחת פרנק ושאר דיירי המחבוא נלקחו למטה הגסטאפו ומשם הועברו, לאחר חקירה, לבית מעצר בו שהו יומיים ולאחר מכן הועברו למחנה המעבר המשטרתי ליהודים וֶסְטֶרְבּוֹרְק.

בראיון שנתן לעיתונות ההולנדית בשנת 1964 הודה סילברבאואר בחלקו במעצר אנה פרנק ומשפחתה. הוא טען כי שמו של המלשין שהסגיר את המסתתרים לגסטאפו אינו ידוע לו וכי מפקדו הישיר באותה תקופה התאבד עם כניעת גרמניה הנאצית. עם זאת הוא זכר היטב את אירוע המעצר לדבריו הוא שאל את אוטו פרנק כמה זמן הם שהו במחבוא, תשובתו של פרנק כי הם התחבאו במשך שנתיים וחודש הדהימה אותו ואוטו פרנק הראה לו סימנים שנחרטו על קיר המחבוא ותיעדו את צמיחתה לגובה של אנה פרנק. סילברבאואר סיפר כי פנים אל פנים נראתה אנה פרנק מבוגרת ויפה יותר מהנראה בתמונותיה וציין כי בעת המעצר הוא אמר לאוטו פרנק "יש לך ילדה מקסימה". ביום 3 בספטמבר 1944 יצאה קבוצת דיירי המחבוא במשלוח האחרון מוסטרבורק לאושוויץ אליו הגיעה לאחר מסע של 3 ימים. באושוויץ נערכה סלקציה לאסירים במשלוח, מתוך 1,019 נשלחו 549 מיד להשמדה. קבוצת המסתתרים במחבוא שרדה את הסלקציה הראשונית אך נשות משפחת פרנק הופרדו מאבי המשפחה והקשר נותק. אוטו פרנק הועבר למחנה הגברים, שם שהה עד לשחרור המחנה על ידי הצבא האדום ביום 27 בינואר 1945. אוטו פרנק החל את מסעו חזרה להולנד והחל לחפש את בני משפחתו אך התברר לו כי אשתו ובנותיו ניספו.

לאחר המלחמה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה]

אוטו פרנק, 1968 בחודש יולי 1945 לאחר שהצלב האדום אישר את דבר מותן של האחיות לבית פרנק מסרה מיפ חיס את הניירות שנמצאו במחבוא לאחר פשיטת הגסטאפו, ניירות ששמרה על מנת למסור חזרה לאנה פרנק - לכשתחזור. בעדות מאוחרת ציין אוטו פרנק כי למרות שידע על כתיבת היומן הוא לא תיאר לעצמו כי התוצאה של עבודתה של אנה תהיה תיאור מדויק של הזמן שעבר על חבורת המסתתרים במחבוא. בזכרונותיו הוא מתאר את התהליך הכאוב של קריאת היומן שכתבה בתו המנוחה, זכרונות של רגעים ואירועים שתוארו ביומן מעורבים בזיכרון של אנה מקריאה קטעים מכתביה. לזכרונות אלו נוספה ההכרה - לראשונה - בעולמה הפרטי של אנה פרנק, עולם המתואר בפירוט ביומן אך לא נחלק עם איש מעולם. הוא מציין "עבורי הייתה זו התגלות... לא ידעתי על עומק מחשבותיה ורגשותיה... היא שמרה בקרבה את כל הרגשות הללו". לאחר פרסום היומן הפך אוטו פרנק לשומר על מורשת בתו אנה ונותר ב"תפקיד" זה עד ליום מותו. במחקר על חיי אנה פרנק מצוטט אוטו פרנק: "זה תפקיד ייחודי, במהלך חיים רגיל של משפחה זה תפקידו של הילד של אדם מפורסם לשאת בכבוד והנטל של השמירה על הגחלת, במקרה שלי התהפכו היוצרות". הוא גם חזר על דברי המוציא לאור של היומן בנוגע להצלחה הלא-צפויה של הספר: "הוא אמר שהיומן מכיל ומכסה את כל תחומי החיים והעניין האנושי כך שכל קורא מוצא דבר מה הנוגע לו באופן אישי". על מנת להביא את היומן לדפוס שילב אוטו פרנק, בסיוע קרובי משפחה משווייץ, את שתי הגרסאות, הוא צינזר קטעים מהיומן בהם אנה משתלחת בהוריה ובעיקר באם וקטעים הנוגעים למיניות המתעוררת אצל אנה במהלך השנים במחבוא. הוא החזיר את השמות המקוריים של בני המשפחה אך הותיר את שמות העט הבדויים של שאר הנפשות הפועלות.

ביום 10 בנובמבר 1953 התחתן אוטו פרנק עם אשתו השנייה, ניצולת אושוויץ ותושבת אמסטרדם אלפרידה גרירינגר (1905 -1998) והזוג עבר להתגורר בעיר בזל. ב-3 במאי 1957 הקימו אוטו פרנק ויוהנס קליימן את קרן אנה פרנק שמטרתה לאסוף כסף על מנת לרכוש את בית אנה פרנק ולשמרו. באוקטובר באותה שנה, בשל הלחץ הציבורי וחרם צרכנים, החליטה החברה אשר בבעלותה המבנה לתרום אותו לקרן. בכספי הקרן נרכש המבנה הסמוך על מנת להקים מבנה כניסה למוזיאון. יתר מבני גוש הבניינים נהרסו כמתוכנן. המוזיאון נפתח לציבור בשנת 1960. כ-9,000 מבקרים ביקרו במוזיאון בשנת קיומו הראשונה, וכעבור עשור ביקרו במוזיאון כ-20,000 מבקרים מדי שנה. המבנה שופץ על מנת להתאימו למספר המבקרים ההולך וגדל בשנת 1970 ובשנית בשנת 1999.

אוטו פרנק נפטר ב-19 באוגוסט 1980 בבזל מסרטן הריאה.

ראו גם[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] בית אנה פרנק העץ של אנה פרנק יד אנה פרנק השואה השואה - מונחים יהדות הולנד לקריאה נוספת[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] פרסומים בעברית ומתורגמים לעברית[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] אנה פרנק - יומנה של נערה, הוצאת דביר מליסה מילר, הנערה אנה פרנק, ביוגרפיה, הוצאת דביר קרול אן לי, ורדים מן האדמה - ביוגרפיה של אנה פרנק, הוצאת מחברות לספרות פרסומים באנגלית ומתורגמים לאנגלית[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] Carol Ann Lee. The Hidden Life of Otto Frank Harper Perennial 2003 Miep Gies. Anne Frank remembered : the story of the woman who helped to hide the Frank family. New York : Simon and Schuster, 1987 Carol Ann Lee. A friend called Anne : one girl's story of war, peace, and a unique friendship with Anne Frank. New York: Viking, 2005 Melissa Müller. Anne Frank : the biography. New York: Metropolitan Books : Henry Holt, 1998. Ruud van der Rol; Rian Verhoeven. Anne Frank, beyond the diary : a photographic remembrance New York: Viking, 1993 קישורים חיצוניים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוטו פרנק בוויקישיתוף

יומנה של אנה פרנק מתחבאים אנה פרנק • אוטו פרנק • אדית פרנק • מרגוט פרנק • משפחת ואן-פלס • פרידריך פפר Anne Frank at Madame Tussauds Amsterdam (5524687197).jpg מסייעים מיפ ויאן חיס • ויקטור קוגלר • יוהנס קליימן • בפ ווסקאול קטגוריות: יהודים בשואה: הולנדפליטי רדיפות הנאציםאנה פרנקאמסטרדם: אישיםניצולי השואהיהודים בצבא הקיסרות הגרמנית