Prof. Shneior Lifson

Shneior Lifson שניאור ליפסון (born 18 March 1914 in Tel Aviv – died 22 January 2001 in Rehovot), (Heb: שניאור ליפסון) an Israeli chemical physicist, scientific director of the Weizmann Institute of Science, a founder of the Open University of Israel, laureate of the 1969 Israel Prize in the life sciences. Lifson is best known for his consistent force field method, one of the major theories behind 3-D computer modeling of large molecules.

In 2013, two scientists who early in their career had worked under his guidance at the Weizmann Institute – Arieh Warshel, who was his Ph.D. student, and Michael Levitt – won the Nobel Prize in Chemistry. That research focused on the development and applications of the consistent force field method to molecular dynamics of proteins.

Israel Prize in Life Sciences, 1969

_____________________________________________________________

• Reference: MyHeritage Genealogy - SmartCopy: Nov 13 2022, 9:03:08 UTC

ויקיפדיה

פרופ' שניאור ליפְסוֹן (18 במרץ 1914 – 22 בינואר 2001) היה המנהל המדעי של מכון ויצמן למדע וממקימי האוניברסיטה הפתוחה בישראל, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל למדעי החיים (תשכ"ט). י

קורות חייו

ליפסון נולד ב-1914 בתל אביב להורים יוצאי רוסיה. את לימודיו השלים בגימנסיה "הרצליה". באותה תקופה החל להיות פעיל בתנועת"השומר הצעיר". לאחר לימודיו הצטרף לקן התנועה בייסוד קיבוץ חדש בעמק יזרעאל, שם שימש כמורה למדעי הטבע. בשנת 1942 התגייס לשורות הפלמ"ח, וכעבור שנה שוחרר ללימודים אקדמיים. לאחר שסיים תואר ראשון בפיזיקה ובמתמטיקה, חזר ללמד במוסד החינוכי של קיבוץ משמר העמק, בו הורה עד מלחמת העצמאות

עם פרוץ המלחמה, גויס ליפסון לחיל המדע ושירת תחת אהרון קציר, שהיה באותה עת מנהל מחלקת הפולימרים במכון ויצמן. לאחר שחרורם נענה ליפסון להצעתו של קציר ובא לעבוד עמו במכון, על אף אי-היכרותו עם התחום העיקרי שבו עסקה המחלקה – כימיה. מחקריו עסקו בתחום התפר של תגובתם הפיזיקלית של חומרים כימיים. במקביל הוא המשיך בלימודיו באוניברסיטה העברית, ובשנת 1954 סיים את לימודי הדוקטורט (כותרת הדיסרטציה שהגיש: "האנרגיה החפשית של תמיסות פוליאלקטרוליטיות"). י

בראשית עבודתו העצמאית כחוקר, יצא ליפסון לאוניברסיטת קורנל ועבד עם פרופ' פיטר דבי, מומחה בעל שם עולמי לכימיה פיזיקלית. בתקופה זו פיתח את הנוסחה לחישוב תכונות תמיסה של שרשרות פולימריות, ובסופה חזר למכון ויצמן. עבודתו זו, כמו גם עבודתו כחוקר אורח באוניברסיטת הרווארד, הובילו אותו לפיתוח תאוריות נוספות, בהן תאוריה למעברי הליקס ופיתוח שיטות SGF‏ (Sequence Generating Function) ו-CFF‏ (Consisten Force Field), המתארות את התנהגותן התרמודינמית של שרשרות פולימריות והשימוש האופטימלי בפרמטרים המצויים בהן (באמצעותן, למשל, נחשף המבנה הטבעי של החלבון). י

בשנים 1963–1967 כיהן ליפסון כמנהל המדעי של מכון ויצמן. לאחר מכן, בין 1973–1978, כיהן כדקאן הפקולטה לכימיה במכון. בשנת 1970 מונה ליפסון על ידי שר החינוך יגאל אלון לעמוד בראש ועדה לבדיקת נחיצותה של אוניברסיטה פתוחה בישראל. הוועדה נתנה את המלצתה על הקמת האוניברסיטה במתכונת הנהוגה באנגליה.‏ לאחר הקמתה מונה ליפסון כרקטור האוניברסיטה והיה בין מתווי דרכה

בשנת 1959 זכה ליפסון בפרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים, על מחקרו "בעיות מכניקה סטטיסטית של פולימרים". בשנת תשכ"ט זכה בפרס ישראל למדעי החיים. כמו כן היה חבר כבוד של האוניברסיטה הפתוחה, דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה העברית, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ויקיר העיר רחובות לשנת 2000

בשנת 2013 זכו תלמידיו אריה ורשל ומיכאל לויט בפרס נובל לכימיה