Ruchama Marton

Ruchama Marton (Hebrew: רוחמה מרטון‎) (born 1937) is an Israeli psychotherapist, psychiatrist, and feminist, and the founder of Physicians for Human Rights-Israel.

Contents 1 Early life and work 2 Public activities 3 Physicians for Human Rights 4 Awards 5 Publications 6 Further reading 7 References 8 External links Early life and work Ruchama Marton was born in Jerusalem, to Bilha and Aaron Smuelevitch who arrived from Poland in 1929. In Jerusalem she attended the Lemel School, a non-religious school for girls. Her family then moved to Tel Aviv, where she attended high school.[citation needed]

During her military service, she was a soldier in the Givati Brigade and served during the Sinai War in 1956. She saw members of her regiment killed in the Air Force bombing of the IDF, and witnessed the murder of Egyptian prisoners of war who had surrendered and were unarmed by soldiers from the battalion in which she served[1] In the battlefields of Sinai the first seeds of her anti-militarist (but non-pacifist) attitude and her lifelong commitment to fighting for human rights began. At a time when criticism of the army was practically unheard of, she openly protested the execution of the Egyptian prisoners. After her military service, Marton studied medicine at the Hebrew University in Jerusalem and completed medical school in 1963. During this time, she gave birth to her daughter, Orna, and her son, Yuval.

While a student in medical school, Marton became active in struggles for women's rights. Together with Professor Dreyfus, she organized activities to change the medical school's policy that only 10% of students could be women.[1] Marton struggled with this policy for many years and was eventually successful. She also organized a fight against an existing ban that forbade female students from wearing pants. This battle almost cost her her place at the medical school, which was at the time the only medical school in Israel, though the university eventually removed the ban.[citation needed]

From 1974 to 1986 she worked as a senior psychiatrist at the Mental Health Center "Shalvata" in Hod Hasharon. While there, she tried along with Professor Davidson, director of the hospital, to promote community attitude and access, which was then not accepted in the field of psychiatry. Their idea was to create mental health clinics outside of psychiatric hospitals or centers where patients could go for care.[citation needed]

In her work at the hospital she initiated professional survey of private psychiatric hospitals in the Sharon area on a team that included a psychiatrist, a psychologist and a social worker. The goals of the study were to determine whether hospitalization is justified, whether the medication patients received was appropriate, and whether patients could be released if there was improvement in their mental state. This survey was the first of its kind in Israel.[citation needed] From 1975 until 1990, she taught a post graduate program in psychiatry at the Institute of Psychotherapy at Tel Aviv University. At the School of Medicine she made extensive efforts, together with Professor Micha Neumann, director of the university clinic in the Shlvata hospital, to change the criteria for acceptance to medical school, so that a student's grades from humanities courses would bear equal weight to grades in math and the sciences. She believed that the change would improve the quality of the relationship between doctors and patients. In addition, for two years she directed a dynamic group of medical students in processing their experiences with patients in hospitals. After the success of these groups, group dynamics became an accepted part of training.[citation needed]

Along with her public activities, Marton pursued academic work in human rights and was a research fellow at the Mary Ingraham Bunting Institute at Radcliffe College of Harvard University from 1997 to 1998, as well as a Research Fellow for Peace and Human Rights at the Research Center for the Middle East at Harvard in 1998 and 1999, and human rights fellow and visiting scholar at the University of Chicago from 1999 to 2000.[citation needed]

Public activities Ruchama Marton has participated since 1962 in many organizations working in the field of human rights, promoting the right to health, the rights of women and the struggle for peace. From 1976 to 1990, she was a member of the Israeli-Palestinian Council for Peace, and was extensively involved promoting dialogue through seminars and meetings with representatives of the PLO. She was a volunteer in the Tel Aviv center for female victims of sexual assault and in another grassroots group called ELA, or Citizens for the Rights of the Hatiquva neighborhood.[citation needed]

In 1980–1981 she co-founded "Liberated Territories" - a group which published a weekly article in the Haaretz newspaper showing a radical view of the problems of Israeli society. In 1982 to 1984 she was a co-founder of the "Committee Against the War in Lebanon", which started opposition to the 1982 Lebanon War.[citation needed] In 1983 to 1984 she was a co-founder of "Alternative", a bi-national, extra-parliamentary organization that strove to promote peace through a two-state solution.[citation needed] In 1984 to 1987 she was a co-founder and a member of "Forum, Teachers from Tel Aviv University", an organization for peace and human rights.[citation needed] In 1988 she founded the Association of Israeli-Palestinian Physicians for Human Rights, later known as Physicians for Human Rights-Israel,[2] a human rights organization working against the occupation of the Palestinian territories and defending the right to health. She served as the organization Chairwoman for its first ten years. In 1989-1991 she was a co-founder of "Palestinians and Israelis Together for Peace," where she organized seminars and discussion groups to help advance the peace process. In 1989 she co-founded "The Public Committee Against Torture in Israel", which still exists today, and was designed to create a lobby to stop torture in Israel.[citation needed] She was one of the founders of the committee against the closure of Bir Zeit University and in 1989 she co-founded "Verification", an organization of mental health workers for peace.[citation needed]

In 1993 she co-founded "One in Nine: Women for Women with Breast Cancer"- a lobby and support group for women suffering from breast cancer. In 2005 she co-founded the "Committee for Political Prisoners." In 2006 she co-founded the "ICRR," the Committee for the Rights of Residency. She was also member of the "International Committee for Palestinian NGOs."

Ruchama Marton was among the founders of the Progressive List for Peace, a bi-national party to the Knesset in 1984, which elected two representatives to the Knesset.

Physicians for Human Rights

Physicians for Human Rights – Israel Open Clinic in Jaffa, 2010 In 1988 Marton founded the Association of Israeli-Palestinian Physicians for Human Rights, which later changed its name to Physicians for Human Rights-Israel (PHR-IL). She put together a group of Israeli and Palestinian doctors, working together in full equality and solidarity. The organization works towards a common goal of fighting against the occupation and promoting human rights and health. Physicians for Human Rights sees the occupation as a "sickness," creating injustice and human rights violations.[3] The organization works to maintain and defend human rights, with a focus on the right to health. Ruchama Marton bequeathed to the association a broader understanding of the concept of health - not just as medicine, but in the spirit of the World Health Organization - as "physical, psychological and social well-being" including access to water, sanitation, education, electricity, sewage, work, and free mobility.[4]

PHR was the first Israeli NGO run by a woman, as well as the first that introduced the concept of human rights to the Israeli public, and through its activity along the years contributed much the public discourse about human rights. PHR-IL has worked to protect human rights in general, as well as the right to equitable healthcare and to bodily integrity, dignity and mental health.

In her public work, Marton has co-worked with Palestinian and international organizations dealing with mental health and human rights. She is on the board of the Mental Health Center in Gaza. PHR's partnership with organizations in Europe and the United States led to the "Network of International Organizations for Health and Human Rights" in 1992, of which Marton is a board member. She has been invited many times for meetings with the United Nations (in Geneva, Vienna, Strasbourg, New York City and more) to discuss and analyze the Israeli–Palestinian conflict.

Awards 2019 Yeshayahu Leibowitz Award from the Yesh Gvul movement - award ceremony on April 2, 2019.

Ruchaama Marton with her Right Livelihood Award 2010 "Right Livelihood Award", PHR-IL, Stockholm, December 6, 2010. 2009 "Distinction of Honor" by the Jenin Refugee Camp Committee. 2007 "The American Friends Service Committee", one of 40 Palestinians and Israelis selected by AFSC Middle East peace building program, Faces of Hope, to honor contribution to ending the occupation and building a just peace. Chicago, June 2007 2007 "Women that Bring About Change", one out of 40 women selected by TheMarker, Tel Aviv, January 2007 2005 "1000 Women Nobel Peace Prize 2005", one of 1000 women nominated for the prize. 2005 "Alternative Independence Torch", May 11, Jerusalem, Presented by Yes Gvul Movement. 2002 "Jonathan Mann Award for Global Health and Human Rights", the Gates Foundation, May 30th, Washington DC.

2000 Israeli Prime Minister Award: “Shield of the Child” was given to PHR Israel, November 26, Jerusalem 2000 "Helen Prize for Humanitarian Works, International Organization of the Helen Prize for Women", March, Montreal, Canada 1999 "Emil Grunzweig Human Rights Award", presented by the Association for Civil Rights in Israel 1998 The Mary Ingraham Bunting Institute of Radcliffe College, Harvard University, United States 1997 "Palestinian Award for Human Rights" Gaza, October 1994 "Patient Friends Society" Tulkarem 1993 "Operation Smile International", Norfolk, VA. 1989 "Jewish Committee for Israeli-Palestinian Peace," Washington, DC Publications "Introduction" and a chapter in "The White Coat Passes like a Shadow: The Health Professions and Torture in Israel" in Torture: Human Rights, Medical Ethics and the Case of Israel, Neve Gordon and Dr. Ruhama Marton, eds, Zed Books, London, 1995 Personal Profile, Journal of the American Medical Women's Association, Human Rights and Women's Health. Volume 52, Number 4, fall 1997. "Solitary Confinement as a Form of Torture," a chapter in Vanunu and the Bomb, The Israel Committee for Mordechai Vanunu and for a Middle East Free of Atomic, Biological and Chemical Weapons, Israel, 1998. "Doctors and the Duty of Intervention", Palestine-Israel Journal, Volume VI, Number 1, 1999.[5] "The Politics of Health Care in the Occupied Territories", a chapter in Looking Back at the June 1967 War, Haim Gordon, Editor, Praeger, London, 1999. "Building a Bridge of Mutual Respect", Radcliffe Quarterly, Volume 85 Number 2, Fall 1999. "A View from Within: Problems Confronting Human Rights Organizations in Israel and the Occupied Territories", Arab Studies Quarterly, Volume 22, Number 1, Winter 2000.[6] "About Loneliness and Radicalism", Medico International Report 25, Institute of Pedagogic, Frankfurt University, March 2003.[7] "The Psychological Impact of the Second Intifada on Israeli Society", Palestine-Israel Journal, Volume 11, No. 1, May 2004.[8] "The Right to Madness: From the Personal to the Political - Psychiatry and Human Right", a chapter in From the Margins of Globalization: Critical Perspective on Human Right, Neve Gordon, Editor, Lexington Books, Lanham, MD, 2004.[9] "Tactics of Oppression in the Peace Negotiations between Israel and the Palestinians: A Feminist Perspective", Sozial.Geschichte, 2/2005.[10] "Transparent Wall, Opaque Gates", a chapter in Against the Wall, Israel's Barrier to Peace, Michael Sorkin, Editor, The New Press, New York, 2005.[11] "Human rights violations during Israel's attack on the Gaza Strip":27 December 2008 to 19 January 2009, Global public Health Vol.6, No. 5 July 2011, 560-569, Routledge Taylor & Francis Group[12] "The Impact of Isolation on Mental Health" A chapter in Threat - Palestinian Political Prisoners in Israel, Abeer Baker and Anat Matar, Editors, London: Pluto Press, May 2011 The Absolute Political Independence, the Condition of the Action, Revue Humanitaire/26, MDM, September 2010[13] "Sight without Insight" Challenge, no. 106, November–December 2007[14] "What's Happening in Gaza?" Palestine/Israel News from Within, Vol .XXII, No. 7, August 2006[15] Further reading 1000 Peacewomen Across the Globe, published by the Association 1000 Women for the Nobel Peace Prize, Scalo Publishing, 2005. pp. 551–552 Broken Promises, Broken Dreams: Stories of Jewish and Palestinian Trauma and Resilience, Alice Rothchild, Pluto Press 2007, Chapter two: Dr. Ruchama Marton: An Allergy to Lies 1000 Women and a Dream, Documentary Film by Gabriela Neuhaus and Angelo Scudeletti about the Peace Prize Project - covering Rushama's work. Offroad Reports GmbH, 2005 References https://en.wikipedia.org/wiki/Ruchama_Marton

Awards

• 2010 "Right Livelihood Award", PHR-IL, Stockholm, December 6, 2010.
• 2009 "Distinction of Honor" by the Jenin Refugee Camp Committee.
• 2007 "The American Friends Service Committee", one of 40 Palestinians and Israelis selected by AFSC Middle East peace building program, Faces of Hope, to honor contribution to ending the occupation and building a just peace. Chicago, June 2007
• 2007 "Women that Bring About Change", one out of 40 women selected by TheMarker, Tel Aviv, January 2007
• 2005 "1000 Women Nobel Peace Prize 2005", one of 1000 women nominated for the prize.
• 2005 "Alternative Independence Torch", May 11, Jerusalem, Presented by Yes Gvul Movement.
• 2002 "Jonathan Mann Award for Global Health and Human Rights", the Gates Foundation, May 30th, Washington DC.
• 2000 Israeli Prime Minister Award: “Shield of the Child” was given to PHR Israel, November 26, Jerusalem
• 2000 "Helen Prize for Humanitarian Works, International Organization of the Helen Prize for Women", March, Montreal, Canada
• 1999 "Emil Grunzweig Award for Human Rights", presented by the Association for Civil Rights in Israel
• 1998 The Mary Ingraham Bunting Institute of Radcliffe College, Harvard University, USA
• 1997 "Palestinian Award for Human Rights" Gaza, October
• 1994 "Patient Friends Society" Tulkarem
• 1993 "Operation Smile International", Norfolk, VA.
• 1989 "Jewish Committee for Israeli-Palestinian Peace," Washington, DC

רוחמה מרטון (נולדה ב-3 בספטמבר 1937) היא פסיכותרפיסטית, פסיכיאטרית ופמיניסטית ישראלית, מייסדת ונשיאת עמותת רופאים לזכויות אדם.

תוכן עניינים 1 חייה ופועלה 2 פעילויות ציבוריות 3 רופאים לזכויות אדם 4 פרסים בהם זכתה 5 פרסומיה 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים

חייה ופועלה רוחמה מרטון נולדה בירושלים לבלהה ולאהרון שהגיעו ארצה מפולין בשנת 1929, במסגרת העלייה הרביעית. למדה בבית הספר למל ואחר כך עברה משפחתה לתל אביב ולמדה בבית ספר 'לדוגמה'. היא המשיכה בתיכון עירוני א'.

בעת שירותה הצבאי הייתה מרטון חיילת בחטיבת גבעתי ושירתה בחטיבה בסיני בזמן מבצע קדש, ב-1956. היא חוותה הרג של חבריה לגדוד בהפצצת חיל האוויר של צה"ל, ורצח שבויים מצריים על ידי חיילי הגדוד שבו שירתה. לאחר שנים אמרה שבשדות הקרב של סיני נבטו הניצנים הראשונים של גישתה האנטי-מיליטריסטית (אך הלא-פציפיסטית) והצורך להיאבק על זכויות אדם, ניסתה למחות על הוצאה להורג של שבויים מצריים.

לאחר שירותה הצבאי למדה רוחמה מרטון רפואה באוניברסיטה העברית וסיימה את בית הספר לרפואה בשנת 1963. בזמן לימודיה נולדו בתה אורנה ובנה יובל.

בזמן לימודיה בבית הספר לרפואה החלו מאבקיה לשוויון זכויות לנשים: היא ניסתה, יחד עם פרופסור פריץ דרייפוס, לארגן פעילות של סטודנטים ושל מורים לשינוי המדיניות הקובעת שרק 10% מכלל התלמידים יהיו נשים. מאבק שנמשך שנים והוכתר בהצלחה. כמו כן ארגנה מאבק נגד האיסור על סטודנטיות ללבוש מכנסיים. מאבק זה כמעט עלה לה במקומה בבית הספר לרפואה, שהיה אז היחידי בארץ, בסופו של דבר הוסר האיסור על לבישת מכנסיים לסטודנטיות.

משנת 1974 ועד 1986 עבדה כרופאה פסיכיאטרית בכירה במרפאה של המרכז לבריאות הנפש שלוותה בהוד השרון. במסגרת זו ניסתה, יחד עם פרופסור דוידסון, מנהל בית החולים, להשפיע על הנהלת קופת חולים הכללית לקדם גישה קהילתית שהייתה אז לא מקובלת בישראל בתחום הפסיכיאטריה וליצור מרפאות לבריאות הנפש מחוץ לכותלי בתי החולים הפסיכיאטריים.

במסגרת עבודתה בבית החולים שלוותה יזמה מרטון סקר מקצועי של בתי חולים פסיכיאטריים פרטיים באזור השרון, על ידי צוותים שכללו פסיכיאטר, פסיכולוג, ועובד סוציאלי של בתי חולים פסיכיאטריים פרטיים באזור השרון, מתוך תחושת אחריות ציבורית למטופלים במסגרות פרטיות שטובת החולה לא תמיד לנגד עיניהן. מטרות הסקר היו לברר האם האשפוז מוצדק והאם הטיפול הפסיכיאטרי הולם, וכן לבדוק אפשרויות שיקום לחלק מהמאושפזים הללו.

לימדה מ-1975 עד 1990 בחוג לפסיכותרפיה ובלימודי המשך ברפואה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. בבית הספר לרפואה עשתה מאמצים רבים, יחד עם פרופסור מיכה נוימן, מנהל המרפאה, לשינוי הקריטריונים לקבלה לבית הספר לרפואה, כך שלציוני המועמדים במגמה ההומאנית יהיה משקל שווה לזה של ציונים במגמה הריאלית. היא סברה כי השינוי ישפר את איכות היחסים בין רופא לחולה. כמו כן היא הנחתה במשך שנתיים קבוצות של סטודנטים לרפואה בעיבוד חוויותיהם מול החולים בבתי החולים. לאור הצלחת הקבוצות הללו הפכה הדינמיקה הקבוצתית הזו לחלק מקובל של הכשרת הרופאים בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

מרטון שילבה את פעילותה הציבורית עם פעילות אקדמית בתחום זכויות האדם והייתה עמית מחקר במכון באנטינג ע"ש מארי אינרהאם באנטינג בקולג' ראדקליף שבאוניברסיטת הרווארד בשנים 1998-1997, עמית מחקר לשלום וזכויות אדם של המרכז לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת הרווארד בשנים 1999-1998, ועמית זכויות אדם וחוקרת אורחת באוניברסיטת שיקגו בשנים 1999–2000.

הייתה נשואה למיכאל מרטון, לשעבר אלוף ישראל בירי מאקדח, שהשתתף במשחקים האולימפיים. בשנים 1969–1984 הייתה שותפתו לחיים של ג'אד נאמן.

פעילויות ציבוריות רוחמה מרטון לקחה חלק מאז שנת 1962 בהקמתם של ארגונים רבים הפועלים בתחום זכויות האדם, בדגש על הזכות לבריאות וזכות האישה, ובתחום השלום. בשנים 1990-1976 הייתה חברה ב"מועצה הישראלית-פלסטינית לשלום", קידמה מאמצי דו-שיח, סמינרים ופגישות עם נציגי אש"ף, מתנדבת במרכז התל אביבי לנשים נפגעות תקיפה מינית. הייתה חברה "באזרחים למען התקווה" (אל"ה) - קבוצה לקידום שוויון חברתי של תושבי שכונת התקווה בתל אביב. בשנים 1981-1980 הייתה מייסדת-שותפה של "שטח משוחרר" - קבוצה שפרסמה טור שבועי בעיתון הארץ שעסק בבעיות של החברה הישראלית. בשנים 1984-1982 הייתה מייסדת-שותפה של "הוועד נגד המלחמה בלבנון", שיזמה פעולות עממיות להתנגדות למלחמת לבנון. בשנים 1984-1983 הייתה מייסדת משותפת של "אלטרנטיבה", שהוקמה כארגון דו-לאומי וחוץ פרלמנטרי, לקידום השלום דרך הפתרון של שתי מדינות. בהמשך הייתה בין המקימים של המפלגה הרשימה המתקדמת לשלום, שהכניסה שני נציגים לכנסת. בשנים 1987-1984 הייתה מייסדת-שותפה של פורום, "מרצים מאוניברסיטת תל אביב", ארגון אוניברסיטאי למען שלום וזכויות אדם. ב-1988 יסדה את "עמותת רופאים ישראלים-פלסטינים לזכויות אדם", ארגון זכויות האדם הפועל נגד הכיבוש ולהגנת זכויות אדם בשטח הבריאות.

בשנים 1991-1989 הייתה מייסדת משותפת של "פלסטינים וישראלים נפגשים לשלום". סמינרים מאורגנים וקבוצות דיון על מנת לסייע בקיום פגישות לצורך התקדמות בתהליך השלום. בשנת 1989 הייתה מייסדת משותפת של "הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל", הקיים עד היום ונועד ליצור שדולה לעצירת העינויים בישראל. הייתה ממקימי "ועד נגד סגירת אוניברסיטת ביר זית". בשנת 1989 הייתה מייסדת משותפת של "אימות", ארגון של עובדים ועובדות בתחום בריאות הנפש למען שלום. ב-1993 הייתה מייסדת משותפת של "אחת מתשע: נשים למען נשים בסרטן השד" - שיצרה שדולה וקבוצות תמיכה של נשים למען נשים החולות בסרטן השד, עמותה הפועלת עד היום. בשנת 2005 הייתה מייסדת שותפה של "הוועד למען אסירים פוליטיים". בשנת 2006 הייתה מייסדת משותפת של "ICRR", הוועד הישראלי לזכויות תושבים. כמו כן הייתה חברה בוועד המנהל של "הוועד המתאם הבינלאומי של האו"ם לארגונים הלא-ממשלתיים הפלסטיניים".

מרטון תומכת בקידום חרם על ישראל, כחלק מקמפיין BDS. ב-2008 השתתפה בשבוע האפרטהייד הישראלי בלונדון. בעקבות פעילות זו, קראו חברי כנסת ממפלגות הימין להפסקת מימון ציבורי ומתן הטבות מס לעמותת "רופאים למען זכויות אדם", שייסדה מרטון.[1] ב-2017 הביעה תמיכה ב-BDS מספר פעמים נוספות, ואמרה בהתייחס לכך: "זה עניין לבוגדים. והבוגדים של היום הם הגיבורים של מחר. מי שלא מוכן לשלם את המחיר הזה לא יודע להיאבק. בלי לשלם מחיר אתה נלחם רק על היופי שלך. ובעיניי כל עוד הכיבוש נמשך, האפרטהייד נמשך, זה לא משנה אם אתה קצת יותר יפה או קצת פחות יפה. זה לא מעניין ולא מאבק".[2][3] גם בנאומה ב"צוותא" ב-2 באפריל 2019, עם קבלת הפרס על שם פרופ' ישעיהו ליבוביץ' לשנת 2019, דיברה רוחמה מרטון על שלטון האפרטהייד הישראלי ועל תנועת ה-BDS.

רופאים לזכויות אדם

המרפאה הפתוחה של רופאים לזכויות אדם ביפו, 2010 ב-1988 ייסדה מרטון את עמותת רופאים ישראלים-פלסטינים לזכויות אדם שלימים שינתה את שמה לרופאים לזכויות אדם (ר.ל.א.). היא גיבשה סביבה קבוצה של רופאים ישראלים ופלסטינים והקימה ארגון שפעיליו עובדים בשיתוף פעולה ומתוך שוויון גמור עם עמיתים פלסטינים למען מטרה משותפת של מאבק נגד הכיבוש וקידום זכויות אדם והזכות לבריאות. מאז, היא מהווה את הרוח החיה והמצפן של עבודת העמותה. רופאים לזכויות אדם רואה בכיבוש סוג של מחלה הגורם לאי צדק והפרת זכויות אדם. הארגון עוסק בפעולה רחבה בשמירה ובהגנה על זכויות האדם, עם התמקדות בזכות לבריאות. רוחמה מרטון הנחילה לעמותה הבנה רחבה של המושג בריאות - לא רק כ"היעדר מחלה", אלא ברוח הגדרת ארגון הבריאות העולמי - כמצב של "רווחה פיזית, פסיכולוגית וחברתית".

לאורך שנות פעילותה תרמה רופאים לזכויות אדם רבות לשיח הציבורי של זכויות האדם בישראל, והגיעה להישגים במאבקיה להגנה על זכויות אדם בכלל וזכויות בריאות בכלל, כשהיא מתמקדת בהבטחת הזכות לטיפול רפואי הוגן ושוויוני ובהגנה על זכות האדם לשלמות הגוף, לכבוד ולבריאות הנפש.

עבודתה הציבורית הביאה את מרטון לשיתוף פעולה עם ארגונים פלסטינים ובינלאומיים העוסקים בבריאות הנפש ובזכויות האדם. היא חברת הנהלה של המרכז לבריאות הנפש בעזה. שותפותה עם עמיתים מארגונים של רופאים לזכויות אדם באירופה ובארצות הברית הובילה ליצירת "רשת ארגונים בינלאומית לבריאות ולזכויות אדם" ב-1992. מאז ועד עתה רוחמה מרטון היא חברת הנהלה של גוף זה. היא הוזמנה פעמים רבות למפגשים באו"ם (בז'נבה, בווינה, בשטרסבורג, בניו יורק ועוד) בהקשרים העוסקים בזכויות אדם.

פרסים בהם זכתה 1989 - תעודת הוקרה מהוועד היהודי למען שלום ישראלי-פלסטיני, בוושינגטון, ארצות הברית. 1993 - תעודת הוקרה מארגון הומניטארי אמריקאי, Operation Smile, נורפוק, וירג'יניה. 1994 - אות כבוד מאגודת ידידי החולה, טולכרם. 1997 - פרס פלסטיני לזכויות אדם, מוענק על ידי ד"ר חיידר עבד א-שאפי, עזה. 1998 - ציון לשבח על הישגים במסגרת מכון בנטינג, ראדקליף קולג', אוניברסיטת הרווארד. 1999 - אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג, מטעם האגודה לזכויות האזרח, ירושלים. 2000 - פרס הלן לנשים בתחום זכויות האדם, מונטריאול, קנדה. 2000 - 'מגן לילד': פרס ראש הממשלה של מדינת ישראל ניתן לארגון רופאים לזכויות אדם בירושלים. 2002 - פרס על שם ד"ר יונתן מאן על תרומה לבריאות העולם ולזכויות אדם, נתרם על ידי ביל גייטס, בוושינגטון, ארצות הברית. 2005 - הדלקת המשואה האלטרנטיבית ליום העצמאות, מטעם יש גבול, ירושלים. 2007 - נשים שמביאות שינוי, הדה מרקר העניק פרס ל-40 נשים שהצטיינו בפעילותן למען שינוי בחברה. 2007 - The American Friends Service Committee, (פרס של הקוויקרים שהוענק ל-40 אישים נבחרים - ישראלים ופלסטינים על פעלם למען שלום צודק לציון 40 שנים לכיבוש, שיקגו, ארצות הברית. תמר דרסלר, פרס נובל האלטרנטיבי האירופי - לארגון ישראלי , באתר ynet 2019 - פרס על שם פרופ' ישעיהו ליבוביץ' 2019, מטעם תנועת יש גבול. פרסומיה במשך כל השנים עוסקת רוחמה מרטון בהרצאות ובכתיבת מאמרים העוסקים בהפרת זכויות אדם, עינויים, בריאות נשים, זכויות נשים ובניתוח פסיכולוגי של החברה הישראלית. פרסומיה כוללים את המאמרים הבאים:

"Introduction" and "The White Coat Passes Like a Shadow: The Health Professions and Torture in Israel" in Torture: Human Rights, Medical Ethics and the Case of Israel, Niv Gordon and Dr. Ruhama Marton, eds, Zed Books, London, 1995 Personal Profile, Journal of the American Medical Women's Association, Human Rights and Women's Health. Volume 52, Number 4, fall 1997. "Solitary Confinement As a Form of Turture," Vanunu and the Bomb, The Israel Committee for Mordechai Vanunu and for a Middle East Free of Atomic, Biological and Chemical Weapons, Israel, 1998. "Doctors and the Duty of Intervention", Palestine-Israel Journal, Volume VI, Number 1, 1999. "The Politics of Health Care in the Occupied Territories", Looking Back at the June 1967 War, Haim Gordon, Editor, Praeger, London, 1999. Building a Bridge of Mutual Respect", Radcliffe Quarterly, Volume 85 Number 2, Fall 1999. "A View from Within: Problems Confronting Human Rights Organizations in Israel and the Occupied Territories", Arab Studies Quarterly, Volume 22, Number 1, winter 2000. "מערכת בריאות הזקוקה לשיקום", הווירוס לא עוצר במחסום, תמרה ברנע ורפיק חוסייני עורכים, עם עובד, תל אביב, 2002. "About Loneliness and Radicalism", Medico International Report 25, Institute of Pedagogic, Frankfurt University, March 2003. "The Psychological Impact of the Second Intifada on Israeli Society", Palestine-Israel Journal, Volume 11, No. 1, May 2004. "The Right to Madness: From the Personal to the Political - Psychiatry and Human Right", From the Margins of Globalization: Critical Perspective on Human Right, Niv Gordon, Editor, Lexington Books, Lanham, MD, 2004. "Tactics of Oppression in the Peace Negotiations between Israel and the Palestinians: A Feminist Perspective", Sozial.Geschichte, 2/2005. "Transparent Wall, Opaque Gates", Against the Wall, Israel's Barrier to Peace, Michael Sorkin, Editor, The New Press, New York, 2005. לקריאה נוספת 1000 Peacewomen Across the Globe, published by the Association 1000 Women for the Nobel Peace Prize, Scalo Publishing, 2005. pp. 551-552 Broken Promises, Broken Dreams: Stories of Jewish and Palestinian Trauma and Resilience, Alice Rothchild, Pluto Press 2007, Chapter two: Dr. Ruchama Marton: An Allergy to Lies נטע אחיטוב, "אני חושבת שתקווה זו מחלה", העיר תל אביב גיליון 1457, 11 באפריל 2008 קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוחמה מרטון בוויקישיתוף אתר הבית של רופאים לזכויות אדם - ישראל נאום של רוחמה מרטון בפרס נובל האלטרנטיבי , ערוץ רופאים לזכויות אדם ביו טיוב דנה שגב, שמונה מועמדות ישראליות לפרס נובל לשלום , אתר "אסימון", 29 ביוני 2005 מדליקה את המשואה, ד"ר רוחמה מרטון, רופאים לזכויות אדם רוחמה מרטון, ד"ר חיידר עבד שאפי 1919-2007 , באתר "הגדה השמאלית" רוחמה מרטון, מה קורה שם בעזה? , באתר "הגדה השמאלית" ורד לי, ולא לשכוח להשיג תרומה של אולטרסאונד נייד קטן , באתר הארץ, 20 בפברואר 2006 רוחמה מרטון, עלובי החיים - ההתעללות בחוסים היתה כאן מאז ומתמיד , באתר הארץ, 30 בדצמבר 2012 רוחמה מרטון, פה שצריך לסתום עם זונדה

- מאתר העוקץ, 18 ביוני 2015. אלון מזרחי, פשעי מלחמה ופצעים פתוחים: הרופאה שנלחמת בהפרדה ממשיכה למרוד , באתר שיחה מקומית, 7 בספטמבר 2017 רוחמה מרטון, למה BDS? כי אי אפשר לשנות אריה מבפנים , באתר הארץ, 25 בספטמבר 2017 דברים נוקבים, שנשאה ד"ר רוחמה מרטון עם קבלת פרס על שם פרופ' ישעיהו ליבוביץ' 2019, מטעם תנועת יש גבול. רוחמה מרטון מזכירה בנאום שלה את שלטון האפרטהייד הישראלי ואת תנועת ה-BDS. , מאתר הטלוויזיה החברתית, 2 באפריל 2019. הערות שוליים https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%94_%D7%9E...