Bruce Lee 李小龍

Bruce Lee's LINKS:

• IMDb
• Wikipedia (en)
• Archive.org (Audio, Video, Photos)

Lee Jun-fan, known professionally as Bruce Lee, was a Hong Kong and American martial artist, actor, philosopher, filmmaker, and founder of the martial art Jeet Kune Do. Lee was the son of Cantonese opera star Lee Hoi-Chuen. He is widely considered by commentators, critics, media, and other martial artists to be one of the most influential martial artists of all time, and a pop culture icon of the 20th century. He is often credited with helping to change the way Asians were presented in American films.

He was married to Linda Emery and had two children, Brandon Lee and Shannon Lee. Brandon was killed during the filming of The Crow when a prop gun allegedly malfunctioned.

生於美國三藩市的李小龍，原名叫李振藩，寫在族譜內的名字叫李源鑫

https://www.facebook.com/heritagefootprints.hk/photos/a.20016311068...

https://www.wikitree.com/wiki/Lee-9574

ברוס לי Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: עיצוב והגהה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. עריכה ברוס לי 李振藩 BruceLeecard.jpg ברוס לי תאריך לידה 27 בנובמבר 1940 מקום לידה סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית תאריך פטירה 20 ביולי 1973 (בגיל 32) מקום פטירה הונג קונג שפה מועדפת קנטונזית תקנית http://www.brucelee.com/ פרופיל ב-IMDb לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית ברוס ג'ון פאן לי, הידוע יותר בשם ברוס לי (באנגלית: Bruce Lee; נולד 27 בנובמבר 1940 - 20 ביולי 1973) היה אמן לחימה ושחקן קולנוע נודע. לי נחשב עד היום לאחד מגדולי אומני הלחימה בכל הזמנים.

הפקות הסרטים בהשתתפותו, בהוליווד והונג קונג, העלו את אמנויות הלחימה הסיניות המסורתיות לפופולריות רבה בשנות השבעים של המאה העשרים. ברוס לי לא היה היחיד שעסק בהפקת סדרות וסרטים חדשניים הקשורים באמנויות לחימה באותה העת, אך משום נגישותו היתרה לקהל המערבי, סרטיו זכו לתפוצה ופופולריות רבה הרבה יותר מאחרים, והשפעתו התרבותית הייתה נרחבת הרבה יותר. סגנון הסרטים והכיוון שאליהם הם פנו נתנו את הטון לאופיים של סרטי אמנויות לחימה רבים שבאו לאחריהם.

תוכן עניינים [%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%94] 1 שמותיו של לי 2 ביוגרפיה 2.1 משפחתו, ילדותו ונעוריו בהונג קונג 2.2 רקע באמנויות לחימה כילד ונער 2.3 בארצות הברית 2.4 ככוכב טלוויזיה וקולנוע 2.5 אחרית ימיו 3 גישתו ומורשתו של ברוס לי לעניין תרגול אמנויות לחימה וספורט 4 ספרים עליו 5 ספרים שכתב 6 קישורים חיצוניים 7 הערות שוליים שמותיו של לי[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] שמו הקנטונזי של לי היה "לי ג'ון פאן" (李振藩), אשר משמעות השם הייתה "חוזר שוב". שם זה ניתן לו על ידי אמו אשר הרגישה שלי יחזור בעתיד לארצות הברית. במקור נתנה לו אמו, שהייתה מטבעה בעלת אמונות טפלות, שם מקורי אחר כשנולד: "סאי פון". זהו שם נשי בתרבות הסינית, שפירושו "פניקס קטן" (עוף החול הקטן). השם האנגלי "ברוס", נחשב כשם שניתן לו בבית החולים בו נולד על ידי הרופאה ד"ר מרי גלובר.

ללי יש שלושה שמות סיניים נוספים, "לי יואנשין" כשם משפחה\שבט; "לי יואנג'יאן" - שם שניתן לו כשלמד בקולג'; והשם הסיני אשר ניתן לו כשם מסך בסרטיו הישנים "לי שיאולונג" אשר פירוש השם הוא "דרקון קטן".

ביוגרפיה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] משפחתו, ילדותו ונעוריו בהונג קונג[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] ברוס לי נולד ב-27 בנובמבר 1940, בבית חולים סיני ברובע צ'יינטאון בסן פרנסיסקו קליפורניה ארצות הברית, שם בגיל שלושה חודשים הוא 'שיחק' בסרטו הראשון: Golden Gate Girl. אביו של לי, לי הוי צ'ואן, היה ממוצא סיני, ואמו של לי, גרייס הו, הייתה קתולית ממוצא סיני ואירופאי. לי היה הילד הרביעי מתוך חמישה ילדים במשפחתו: אגנס, פואיב, פיטר, ברוס, ורוברט. לי ומשפחתו עזבו את ארצות הברית ועברו לגור בהונג קונג כשהיה בגיל שלוש, שם גדל וספג את התרבות הסינית.

אביו של לי, לי הוי צ'ואן, היה מהשחקנים המובילים באופרה הקנטנוזית וכן שחקן בסרטי קולנוע. במשך הזמן החל במסע הופעות עם האופרה הקנטנוזית אשר החל בערב הפלישה היפנית להונג קונג. לי הוי צ'ואן הופיע גם שנים רבות בארצות הברית, בקהילות הסיניות הפזורות ברחבי המדינה. למרות ההצלחה לה זכו הופעותיו, החליט אביו של לי לחזור להונג קונג, בניגוד לשאר חברי האופרה אשר נשארו בארצות הברית. החל מן העת בה חזרה משפחתו של לי להונג קונג, גדל לי תחת הכיבוש היפני במשך שלוש שנים ושמונה חודשים. לאחר הכיבוש חודשה קריירת המשחק של אביו, ובנוסף עלתה הפופולריות של משחקו במידה רבה אף יותר משהייתה לפני הכיבוש.

אמו של לי הגיעה ממשפחה עשירה ומיוחסת ובעלת השפעה רבה בהונג קונג, היא הייתה אחייניתו של סר רוברט הו-טונג אשר היה איש עסקים ופילנטרופ ידוע, ובזכותם גדל ברקע כלכלי ותרבותי מבוססים. למרות יתרונות אלה גדל לי בסביבת מגורים קשוחה למחיה ומלאת כנופיות אלימות, עם אוכלוסייה שאהדה את הקומוניזם, אשר לא הייתה בה חיבה יתרה למשפחות מיוחסות.

ברוס לי בסרט בגיל 10, שנת 1950 עוד בילדותו התחיל לי לשחק, והשתתף ביותר מ-20 סרטים תחת השם "לי שיאולונג", בדומה לעיסוקו של אביו כשחקן מקצועי. באותה תקופה הצטרף ברוס לי לחבורת ילדי רחוב והתנסה בקרבות אקראיים בסמטאות העיר הגדולה. כילד קטן למד בבית הספר טאק סון (שני בניינים מביתו ב 218 Nathan Road, Kowloon). לאחר מכן עבר לי לבית ספר יסודי אחר, שלוחה של מכללת La Salle, ב-1950 או ב-1952 (בגיל 10 או 12). בסביבות 1956, בעקבות ביצועים לימודיים נמוכים (או שייתכן גם בגלל התנהגות בעיתית) הוא הועבר למכללת St. Francis Xavier's (בית ספר תיכון), שם היה תחת השגחתו של האח אדוארד, מורה ומאמן קבוצת האגרוף של בית הספר. בשנת 1958 זכה ברוס לי בתחרות גדולה של ריקודי צ'ה צ'ה צ'ה והחל לעבוד כמדריך ריקודים. מאוחר יותר התפרנס ממקצוע זה בהיותו סטודנט ומהגר עני בארצות הברית. במקביל התאמן בסגנון "וינג צ'אן", או "וינג-צ'ון" (בגרסה קנטונזית), אצל מורה ידוע בשם ייפ מאן (על כך בהרחבה בהמשך הערך). גרסה היסטורית אחת אודות חייו גורסת כי לי נאלץ לעזוב את לימודיו אצל ייפ מאן ואת הונג קונג, לאחר שהמשטרה הזהירה את הוריו כי בכוונתה לעצור אותו בעקבות מעורבותו בתגרות הרחוב. אביו נתן לו מאה דולר ושלח אותו לארצות הברית, תוך ניצול אזרחותו האמריקאית. גרסה אחרת היא ש-לי עזב את הונג קונג והיגר בחזרה לארצות הברית כדי לרכוש השכלה גבוהה. בעת שעזב את הונג קונג היה בן 18. השנה הייתה 1959. לי התגורר בתחילה עם אחותו הגדולה, אגנס לי, שכבר חיה עם חברים של המשפחה בסן פרנסיסקו.

רקע באמנויות לחימה כילד ונער[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] כילד ונער צעיר התאמן לי מעט בשתי אמנויות לחימה:

טאי צ'י צ'ואן בסגנונות וו ו-יאנג - אותם למד מידי אביו שהיה מתרגל טאי צ'י חובב. הונג גאר - אמנות ממנה למד במקצת אצל חברו של אביו, לי חוי צ'ואן. ההשפעה הגדולה ביותר על התפתחות אמנויות הלחימה של לי הגיע מאוחר יותר, מהחומר אותו תרגל במסגרת אמנות הלחימה ווינג צ'ון. לי התחיל להתאמן באמנות זו בגיל 15, בשנת 1955~, תחת מורה הווינג צ'ון ייפ מאן, ובאותה העת הפסיק להתאמן באמנויות שתרגל קודם לכן. יש המספרים כי המניע לכך היה קרב שהפסיד לי עם חברי כנופיה יריבה (טענה ללא סימוכין היסטוריים). השיעורים הקבועים של ייפ בדרך כלל כללו תרגול סדרות (קאטות), צ'י סאו ("ידיים דביקות" - סוג של תרגול זוגות), עבודה על בובת העץ האופיינית לווינג צ'ון (ייפ מאן התאמן ולימד באמצעות בובת עץ שעיצב בעצמו, השונה מבובות בזרמים אחרים), ולעתים גם קרבות חופשיים. לא היה דפוס קבוע בכתה. ייפ ניסה לשמור על התלמידים שלו ממלחמות בכנופיות הרחוב של הונג קונג בעזרת עידוד לחימה בתחרויות מאורגנות.

לאחר שנה באימוני הוינג צ'ון, תלמידיו האחרים של ייפ מאן סירבו להתאמן עם לי לאחר שלמדו על מוצאו (אמו הייתה חצי סינית חצי לבנה). בקהילת אמנויות הלחימה באותה העת בסין עוד רווחה גזענות תרבותית ענפה, ובדרך כלל היו מתנגדים מורים סינים ללמד אמנויותיהם לאנשים ממוצא שאינו אסיאתי מלא, או אף למי שאינו סיני. יש הטוענים שבגלל מצב עדין זה, זכה לי לייתרון משום שייפ מאן נאלץ ללמדו באופן פרטי לחלוטין (אין לכך סימוכין). ידוע כי בין השאר התאמן לי ולמד הרבה תחת וונג שון לאונג (אחד מתלמידיו הבכירים של ייפ מאן).

ייפ מאן בסיכומו של דבר, למד לי תחת ייפ מאן כ-3 שנים לכל היותר, בערך בין הגילאים 15–18, ופחות או יותר בין השנים 1955–1959. יש הטוענים כי במסגרת לימודים אלה לא סיים אפילו ללמוד את הסדרה Chum Kiu - הסדרה השנייה מתוך שלוש הקאטות הבסיסיות של ווינג צ'ון. בעוד שהטענה האחרונה שנויה במחלוקת, אין עוררין על כך שלי מעולם לא למד מייפ מאן את התרגולים היותר מתקדמים בשיטתו, כגון סדרת היד הריקה האחרונה (ביו דזה), הסדרה ושיטות הלחימה עם המוט הארוך וסכיני הפרפר, או העבודה עם בובת העץ. לי אף לא התיימר ללמד חומרים אלה מאוחר יותר, כאשר לימד ווינג צ'ון בארצות הברית טרם פיתח שיטות לחימה עצמאיות. לאורך כל חייו, היה ייפ מאן המורה הרשמי היחיד של ברוס לי. כל המורים מהם המשיך לי לשאוב ידע בבגרותו לימדו אותו משך תקופות קצרות יותר, ובאופן לא רשמי.

חשובה מאוד הבחינה הפרופורציונלית של הקורא ערך זה את תקופת לימודיו של לי תחת ייפ מאן. בניגוד למקובל למשל בהקשר של לימודי לתואר אקדמאי, במסגרת התרבות והאופי של אמנויות הלחימה, ובמיוחד אמנויות הלחימה הסיניות, תקופת זמן של שלוש שנים נחשבת 'קצרה ביותר'. לשם השוואה - בסגנונות סיניים מסורתיים כגון טאי צ'י, שינג אי צ'ואן, דאי שין-אי או בה גוואה ג'אנג, שלוש שנים ייחשבו לעתים קרובות אך תקופת לימוד בסיסה המקדמי של השיטה, ותו לא. במסגרת סגנונות קראטה מסורתיים שונים, נדיר מאוד שאדם יזכה ל"חגורה שחורה" ראשונה תוך שלוש שנים בלבד. ב-ג'וג'וטסו ברזילאי, אין זה יוצא דופן במועדונים המכבדים עצמם, שלוקח למתאמן כ-10 שנים שלמות להשיג "חגורה שחורה". ברוס לי, לא בלבד שלמד 'רק' שלוש שנים תחת ייפ מאן, אלא גם עשה זאת בהיותו נער, ובעת שעסק בפעילויות רבות אחרות (ולא הקדיש עצמו למשל רק ללימודי ווינג צ'ון). לפיכך, יש לחדד האבחנה לפיה חשיפתו של לי לאמנויות הלחימה בעודו נער לא הייתה גדולה באופן משמעותי. אמירה זו נחוצה משום שבתרבות הפופולרית, נפוצות אמירות שאין להם שחר על "מחקרו המקיף" של לי את הווינג צ'ון שלמד, או "מעמדו המיוחד" כתלמיד של אמנות זו. אין הדבר גורע מהידע שרכש לי בעבודה קשה משך 3 שנים לערך, אך יש להתייחס למידע זה בהקשרו הראוי.

ייפ מאן עצמו הוא דמות שנויה במחלוקת בקהילת הווינג צ'ון. בתחילת המאה ה-21 הופקו לפחות ארבעה סרטים המבוססים לכאורה על סיפור חייו. בנוסף, דמותו של ייפ מאן הופיעה בסרטים וסדרות על חייו של ברוס לי בעשורים המאוחרים של המאה ה-20. סרטים וסדרות אלה נתנו לסיפורו של ייפ מאן נופך הירואי ואדיר ממדים, ואינם מהווים ביוגרפיות אמינות לקורות חייו. באופן אירוני, הגדולה לה זכה ייפ מאן בתרבות הפופולרית במאה ה-21 הייתה פועל יוצא של התעניינות הציבור במקורותיו של ברוס לי באמנויות הלחימה.

בארצות הברית[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] בשנת 1959, בגיל 18 עם $100 בכיסו, תואר אלוף איגרוף בית ספר לשנת 1957 ותואר אלוף ריקודים בתחרות הצ'ה צ'ה צ'ה בהונג קונג לשנת 1958, היגר לי לארצות הברית. עוד באותה שנה, לאחר שחי בסן פרנסיסקו במשך כמה חודשים, עבר לי לסיאטל להמשך לימודיו, שם עבד בתור מלצר במסעדה לפרנסתו.

בארצות הברית החל ברוס לי ללמוד תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל, לימודים שאותם לא השלים, ובמקביל עבד כמורה לריקוד. מן העת שהגיע לי לארצות הברית, המשיך הוא גם ללמוד אמנויות לחימה באופן בלתי מוסדר, ממגוון רחב של מורים. שמותיהם של רוב המורים מהם למד לא תועדו באופן רשמי. עם הזמן החל גם ללמד אמנויות לחימה. לי לא היה המורה הסיני הראשון שלימד מערביים בארצות הברית, ואף לא המורה הראשון שלימד אמנויות סיניות בארצות הברית באופן כללי (קדמו לו עשרות מורים אחרים ששמותיהם פחות מוכרים, דוגמת לאם סאנג (גמל שלמה דרומי) ו-הנרי לאונג (ווינג צ'ון), אשר לימדו ב-צ'יינה טאון בניו יורק). כן בניגוד לאגדות אורבניות, לא נרדף על ידי קהילת אמנויות הלחימה הסיניות משום שלימד מערביים (אגדות אלה בוססו וחוזקו בעלילת הסרט הדרקון: סיפורו של ברוס לי).

לי כינה את האמנות שלימד "ג'ון פאן קונג פו" (בפשטות: הקונג פו של ברוס לי). בתחילה התייחס שם זה הלכה למעשה לגישתו של לי לתרגול וינג צ'אן. לי לימד חברים שהכיר בסיאטל, שם גם פתח את בית ספרו הראשון לאמנויות לחימה: "המוסד ללימוד ג'ון פאן קונג פו". מבין תלמידיו הראשונים היו כמה מתאמני ג'ודו. ביניהם היה ג'סי גלובר, שלימים הפך עוזר-המאמן הראשון של לי.

שנת 1964 (כחמש שנים לאחר שהיגר לארצות הברית) הייתה שנה מכרעת בחייו של לי. בשנה זו התרחשו האירועים הבאים:

לי נשר מהלימודים באביב של 1964 ועבר לאוקלנד כדי לחיות עם ג'יימס יים לי (嚴鏡海). ג'יימס לי היה מקושר לקהילת אמנויות הלחימה הסיניות באזור מגוריהם. ביחד הם ייסדו את הסטודיו השני לאמנות הלחימה ג'ון פאן באוקלנד. ג'יימס לי הכיר בין לי לאד פרקר. לי הוזמן לערוך מופע הדגמה בתחרות קראטה ארצית גדולה שארגן חברו, אד פארקר. עקב ניסיונו כשחקן, ידע לי להשתמש בתיאטרליות רבה, והצליח להרשים בקלות רבים מן הצופים בו בעת שהדגים את אמנויות הלחימה שתרגל. במאי סרטים שהיה נוכח באולם באותה תחרות הזמין את לי לצילומים, וכך נסללה דרכו לעולם הקולנוע האמריקאי. לי הכיר את ג'ון גו רי, וחברות זו הניבה לאורך השנים לימוד הדדי רב של אמנויות לחימה ביניהם. בשנה זו, לאחר שכבר התגורר באוקלנד, נערך קרב בין לי לבין וונג ג'ק מאן (Wong Jack Man), שהיה אמן לחימה שתרגל שינג אי צ'ואן ו-שאולין צפוני. זהו הקרב היחיד של לי בתור אדם בוגר שיש ראיות לעצם קיומו. האגדה האורבנית הנפוצה היא שקרב זה היה יוזמה של קהילת אמנויות הלחימה הסיניות בארצות הברית, ש"כעסה" על לי משום שלימד מערביים. ע"פ אותה אגדה אורבנית, מטרת הקרב הייתה להשפיל את לי, או אף לפצוע אותו, כדי לכפות עליו שלא ללמד אמנויות לחימה. לאגדה זו אין כל שחר. וונג ג'ק מאן בעצמו לימד תלמידים מערביים. לקרב היו מספר רב של עדים, כאשר מחציתם לערך היו חבריו ותלמידיו של לי, ואילו כל האחרים היו 'ממחנהו' של וונג. הקרב נערך כמעט ללא כללים בטיחותיים, וללא כפפות. עדים שונים לקרב נתנו גרסאות שונות מאוד לתוצאותיו, כאשר רבים טענו שידו של לי הייתה על העליונה, ואילו רבים אחרים גרסו שהוא הושפל על ידי וונג. כל הגרסאות מסכימות כי הקרב ארך דקות בודדות, וכי אף אחד מן השניים לא איבד את הכרתו במהלך הלחימה. לאחר הקרב, וונג המשיך בתרגול אמנויות הלחימה שלו כפי שעשה לפני כן. לי לעומתו שינה באופן דרמטי את שיטות האימון שלו ואת תפיסתו את אמנויות הלחימה. עבור לי, היה קרב זה זרז משמעותי להינתקות מ"ג'ון פאן קונג פו", והגעה בסופו של דבר לפיתוח גישת ג'יט קון דו ללחימה. באחד מהסרטים ההוליוודיים אודות חייו של לי, שיחזרו באופן בדיוני את הקרב המפורסם בינו לבין וונג. בשחזור ישנה היצמדות לאגדה האורבנית שהוזכרה. כמו כן, השחקן שמשחק את 'אויבו' של לי נלחם באמצעות הונג גאר (שלא הייתה אמנות לחימה שתרגל וונג ג'ק מאן). ככוכב טלוויזיה וקולנוע[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] תפקידו הראשון של ברוס לי היה בסדרת טלוויזיה בשם "Green Hornet", שם שיחק את דמות המשנית של קאטו. למרות שוליותו של התפקיד, הוא הצליח להרשים את קהל הצופים, ולעתים משך יותר תשומת לב מאשר השחקנים הראשיים.

לי החל לשחק בסרטי אמנויות לחימה אמריקנים ב-1966. השפעתו על הקולנוע בזמנו התבטאה בעיקר בהבאת אמנויות לחימה לידי ביטוי עוצמתי יותר על המסך. בין השחקנים שהושפעו ממנו ביותר נמנים צ'אק נוריס, אשר היה חברו ואף שיחק את יריבו בסרט "שאגת הדרקון", ו-ג'קי צ'אן, שהיה ניצב באחד מסרטיו. לי ונוריס היו חברים, ולמדו אמנויות לחימה זה מזה לאורך השנים. בין שאר השחקנים שאותם אימן לי היו סטיב מקווין, ושחקן הכדורסל כרים עבדול-ג'באר, שהשתתף איתו בסרט "משחק המוות".

רשימת סרטים בכיכובו:

הבוס הגדול (1971) אגרוף הזעם (1972) שאגת הדרקון (1972) הדרקון (1973) משחק המוות (1978) (סרט שהושלם חמש שנים לאחר מותו "הפתאומי", בסיועו של כפיל) סדרות שבהן הופיע:

הצרעה (The Hornet, בתפקיד ה-Side-Kick ששמו Kato) וכן הופיע בפרק בסדרה Longstreet the Way of the Dragon

אחרית ימיו[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה]

קברו של לי סרטו המלא האחרון שאותו השלים היה "הדרקון" ‏(1973).

בשנת 1973 בחודש מאי, בזמן צילומי סרט שהיה אמור לצאת לאקרנים בשם "משחק המוות", לי נמצא על ידי קולגה שוכב ומפרכס. הוא הועבר לבית החולים אליזבת' בהונג קונג, מקום צילום הסרט, והתאושש לחלוטין. הרופאים המקומיים מצאו שהייתה חריגה כלשהי ("abnormality") בפעילותו המוחית. לאחר שהדבר נאמר לו, נסע לי מיד לארצות הברית לבדיקות רפואיות מקיפות יותר, אולם הרופאים האמריקנים אמרו לו לאחר אלה שהוא בריא מאוד, ועל כן חזר להונג קונג להמשך צילומי הסרט. כחודש לאחר שובו להונג קונג, בתאריך ה-20 ביולי 1973, הוא שהה בבית ידידה קרובה והתלונן על כאב ראש חזק. לאחר שהביאה לו כדור נגד כאב ראש, שייתכן שהיה אלרגי אליו, הוא לקה מיד במפרצת במוחו, וידידתו מצאה אותו מחוסר הכרה על מיטתה. הוא מת בדרך אל בית החולים, ונקבר בסיאטל. לאחר מותו נמצא שמוחו התנפח ומשקלו עלה בלמעלה ממאה גרם, וזאת אף שלא היה סימן לחבלות חיצוניות על ראשו או מקום אחר בגופו, וכן לא היו סימנים לבקטריות במוח[1][2].

כעבור עשרים שנה (ב-1993), נקבר לידו בנו ברנדון לי, אשר נהרג בתאונה בעת צילומי סרט (נורו לעברו כדורים אמיתיים מתוך אקדח שהיו אמורים להיות בו כדורי סרק).

לאחר מותו של לי, צצו מספר אגדות אורבניות ותאוריות קונספירציה הקשורות באירוע. הדבר אירע בחלקו משום שלי היה ידוע כאדם חזק, בריא ואתלטי - כך הופיע בסרטיו - והייתה ועודנה סקפטיות רבה על נסיבות מותו של אדם כזה בגיל צעיר (32). חרף השמועות העקשות, מעולם לא "הוצא חוזה" על ראשו על ידי אף אחד - לא בהונג קונג ולא בארצות הברית. לי לא נפטר או נהרג כתוצאה מ"מכת מוות מושהית" שניתנה על ידי אמן לחימה כזה או אחר, אלא ככל הנראה כאמור משבץ מוחי אשר נגרם לו מנטילת תרופה שלגופו הייתה תגובה רעה אליה (בהמשך חוזקו אגדות אורבניות אלה באמצעות עלילת הסרט הדרקון: סיפורו של ברוס לי, לפיה נפצע לי בקרב עם אמן לחימה אחר, שנלחם מולו מטעם קהילת אמני הלחימה הסינים-אמריקנים, אשר לא היו מעוניינים שלי ילמד אמנויות לחימה סיניות למערביים).

גישתו ומורשתו של ברוס לי לעניין תרגול אמנויות לחימה וספורט[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] כמורה לאמנויות לחימה היה פעיל לי בין השנים 1959–1973. עד לסוף שנת 1964 עדיין לימד בעיקר את פרשנותו לווינג צ'ון שלמד, אותה כינה כאמור "ג'ון פאן קונג פו". את גישתו המאוחרת יותר ללחימה, ג'יט קון דו, החל לפתח וללמד רק לאחר 1964. כלומר - לי לימד ג'יט קון דו לכל היותר בין השנים 1965–1973.

לי כתב הערות שונות בעניין מה שכינה "הדאו של אמנות הלחימה". לאחר מותו קובצו ההערות אלה על ידי אשתו לספר, ששמו "The Tao of Jeet Kune Do" ("ה-דאו של דרך האגרוף המיירט"). נוסף להערות שונות בענייני פילוסופיה קרבית ולתובנות שונות בעניינים טכניים (יתרונות וחסרונות של סוגי אגרופים, בעיטות ובריחים שונים, וכן הלאה), הוא מביע בספר זה את העמדה לפיה עדיף לפעול עם המקור מאשר פיתוח צדדי שיועיל למקור. כך לדוגמה, העדיף להתאמן בחבטות ולשפרן על ידי אימון חבטות, במקום לסמוך על כך שכוח החבטות ישתפר על ידי אימון עקיף באמצעות משקולות (יש לציין אמנם שבו בעת עסק לי גם באימון גופני אינטנסיבי באמצעות משקולות, ואף נפצע בגבו עקב כך).

לי האמין בשילוב של "הטוב ביותר עבורך מאמנויות לחימה שונות", והיה מפורסם באמירתו "שמור את מה שטוב (לך), וזרוק את מה שהוא חסר תועלת (עבורך)", בהתכוונו לכך שעל המתרגל בגישתו (ג'יט קון דו) להתאמן רק בשיטות ותנועות שיש בהן תועלת ישירה עבורו, מבחינה קרבית (לי לא נהג לשים דגש על ההיבט הבריאותי באמנויות לחימה). מאפיינים מסוימים של אמנויות לחימה מסורתיות סיווג לי כ"חסרי תועלת מעיקרם", ללא קשר למתרגל אותם. כך למשל פסל כל שימוש בסדרות תנועה (קאטות) כאמצעי תרגול, בטענה שהן מקבעות את המתרגל אותן ולא מאפשרות לו לפתח תפיסה קרבית זורמת ויעילה. בילדותו ונערותו אמנם, הרבה הוא בעצמו בתרגול סדרות באמנויות שלמד.

הג'יט קון דו כפי שלימד אותו לי הושפע בעיקר מכמה אמנויות ספציפיות. ההשפעה המרכזית, יש הגורסים "כ-50% מהחומר שלי לימד", הגיעה מהווינג צ'ון שלי למד כנער. השפעות עיקריות נוספות הגיעו מכיוון איגרוף מערבי, סיף מערבי מודרני (של המאה ה-20) והיאבקות. גישות, שיטות וטכניקות מכל האמנויות הללו הועברו על ידי לי וממשיכי דרכו לתלמידיהם. מעבר לאלה, עודד לי את תלמידיו ללכת בדרכם שלהם, ולאחר תקופת לימודים בסיסית להתפתח הלאה לכיוונים נוספים באמנויות לחימה. לי לא "המציא" אמנות לחימה, אלא פיתח שיטה לשילוב אמנויות לחימה. על עיקרון זה עמד בעצמו במהלך חייו, ולא רצה להיחשב "ממציא" או "מייסד" (על כך כתב גם בספריו). בניגוד להנחה הרווחת בתרבות הפופולרית, הטכניקה "אגרוף אינץ'" (One Inch Punch) בה הרבה להשתמש לי אינה פרי המצאתו, או טכניקה ייחודית ל-ווינג צ'ון. מדובר למעשה במיומנות מסוימת של שחרור כוח מתפרץ, ולא טכניקה בפני עצמה (מיומנות זו ניתן בהתאם "להלביש" על סוגים שונים של מכות). סוג זהה או דומה של מיומנות קיים באמנויות לחימה סיניות רבות, ומן המפורסמות בשימוש במיומנות זו הן שינג אי צ'ואן, בה ג'י צ'ואן ו-קונג פו גמל שלמה דרומי. מיומנות זו, כפי שהדגים אותה ברוס לי, אינה קטלנית[3].

בראיונות שונים וכן בסרטיו, הביע לי לעתים קרובות עמדה מתנשאת כלפי אמנויות לחימה יפניות, ובמיוחד ביחס לקראטה, תוך נקיטת העדפה מובהקת ל-קונג פו (הכינוי בו השתמש בהתייחסו לאמנויות הלחימה הסיניות). עם זאת, ללי היו יחסים ענפים עם מורים משיטות יפניות שונות, ותרגל בחייו מספר לא מבוטל של אמנויות לחימה. היה הוא למשל חבר של אד פארקר, מפתח השיטה החצי-סינית-חצי-אוקינאווית אמריקן קנפו ("קנפו קראטה"). את מיומנותו המפורסמת בשימוש בנשק נונצ'קו למד בארצות הברית מאמן הלחימה פומיו דמורה, אשר תרגל קראטה ו-קובודו אוקינאוויים, וככל הנראה גם מתלמידו, דן אינוסטנטו (שהיה והינו בעל רקע באמנויות לחימה רבות). מורה הג'וג'וטסו המפורסם וואלי ג'יי (Wally Jay) היה מספר כי לי למד תחתיו, אולם במהלך חייו של לי עובדה זו נשמרה בסוד[4]. גין פו מארק, מורה מפורסם לאמנויות לחימה מארצות הברית, טוען כי לי תרגל גם את אמנותו - קונג פו גמל שלמה דרומי[5]. טענות אלה בדבר אמנויות שתרגל לי נותרו שנויות במחלוקת, משום שמן העת שלימד לי את ג'יט קואן דו כשיטת הלחימה שלו, לא נהג לפרט מאילו אמנויות לחימה שאל כל שיטה או טכניקה.

פסל לזכרו של ברוס לי שמוצב בהונג קונג החל מראשית שנות ה-90, התפתחה באופן משמעותי תופעת אמנויות הלחימה המשולבות התחרותיות במערב (MMA). באותה העת ועד ימינו, נהוגה האמירה כי ברוס לי היה "אבי ה-MMA", משום שהיה אחד מאמני הלחימה הראשונים לכאורה ששילב מספר אמנויות לחימה בהוראתו. אין הדבר מדויק, אמנם, והוא התפרסם ככזה בעוד שאחרים לא נודעו באותה המידה משום שהיה ידוען. במהלך המאות האחרונות, אמני לחימה רבים, במיוחד בסין, נהגו לשלב אמנויות לחימה וליצור מהן סגנונות חדשים. מן המפורסמים שבין אלה בסין היו לי רוידונג (מפתח סגנון לי של טאי צ'י) ו-וואנג שיאנג ג'אי (מפתח האמנות אי צ'ואן). לי לא היה הראשון שעשה זאת, ותופעת ה-MMA המודרני במערב (ולאחר מכן ברחבי העולם) התפתחה למעשה בנפרד מהשפעתו. נסיקת ה-MMA לתרבות הפופולרית הייתה כשני עשורים לאחר מותו של לי, והושפעה בעיקר מהאמנויות איגרוף, איגרוף תאילנדי, קיק-בוקסינג, קראטה (ספורטיבי), ג'וג'וטסו ברזילאי, ו-היאבקות מערבית. אף שבין מעריציו של לי (כשחקן) נמנים מספר רב של לוחמי MMA בעבר ובהווה המעידים כי לי היה השפעה גדולה עליהם (למשל אנדרסון סילבה[6]), לא היה אף אמן לחימה אחד שהשפיע על התפתחות ה-MMA שהיה לו רקע טכני שמקורו באמנויות או בגישות הלחימה שלימד לי. לי עצמו מעולם לא תועד משתתף בתחרויות אמנויות לחימה בארצות הברית כלוחם. נכח אמנם בתחרויות רבות לצורכי הדגמת אפליקציות לחימתיות עם משתפי פעולה - חלקם תלמידיו וחלקם אמני לחימה אחרים (דוגמת תצוגת התכלית שהוזכרה קודם בערך בתחרות שערך אד פארקר. כן מעולם לא זכה בתואר "אלוף עולם" בשום עיסוק שהוא או הוכתר כ"אלוף עולם" או "אמן הלחימה הטוב בעולם" על ידי ארגון כלשהו של אמנויות לחימה.

אחד התחומים בתרבות הפופולרית עליהם השפיע לי במידה רבה היה פיתוח גוף. הוא לא הפך שרירי ונאה בזכות אמנויות הלחימה, אלא תוך שילוב של גנטיקה טובה ואימוני כוח ומשקולות. לי לא היה מפתח גוף מקצועי, ומעולם לא עשה שימוש בסטרואידים. צורת שריריו הבולטת היא תולדה של אחוז שומן נמוך במיוחד - נטייה גנטית עמה נולד. כן לא הייתה מסת השריר שלו גבוהה באופן משמעותי ביחס למפתחי גוף או מרימי משקולות, אלא ששריריו בלטו הרבה יותר בשל אחוז השומן הנמוך שלו. כיוון שבכל זאת היה שרירי באופן מובהק ביחס לאדם ממוצע, והרבה להציג שריריו וגופו העירום למחיצה בסרטיו, הפך שלא במכוון לנציג של תרבות פיתוח הגוף המודרנית. ההשפעה המרכזית על השיטות בהן לי עשה שימוש לאימוני הכוח והמשקולות שלו הגיעו עצמן כאמור מתחום פיתוח הגוף, ולא מתחום אמנויות הלחימה[7], ועל כן רבים שראו בו מודל לחיקוי שאפו ללכת בעקבותיו ולהתאמן באמצעות משקולות כדי לפתח גופם לצורה נאה. לפופולריות זו סייעה אמירה מאת ארנולד שוורצנגר, ששיבח את לי והישגיו עם אימוני המשקולות[8].

ספרים עליו[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] Thomas, Bruce. Bruce Lee: Fighting Words. Frog Ltd, 2005. Thomas, Bruce. Bruce Lee: Fighting Spirit a Biography. Frog Ltd, 1994. Lee, Linda. The Bruce Lee Story. Ohara Publications, 1989. Little R. John. The Warrior Within: The philosophies of Bruce Lee. Mcgraw Hill, 1996. ספרים שכתב[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] The Tao of Jeet Kune Do. Ohara Publications, 1973. The Art of Expressing the Human Body (with John Little), Tuttle Publishing, 1968. Chinese Gung Fu: The Philosophical Art of Self-Defense, Ohara Publications, 3rd Edition, 1968. Bruce Lee's Fighting Method, Vol 1: Self-Defense Techniques (Bruce Lee's Fighting Method) with Mitoshi Uyehara, Ohara Publications, 1978. Bruce Lee's Fighting Method, Vol 2: Basic Training (Bruce Lee's Fighting Method) Ohara Publication's, 1972. Bruce Lee's Fighting Method, Vol 3: Skill in Techniques (Bruce lee's Fighting Method Ohara Publications, 1977. Bruce Lee's Fighting Method, Vol.4: Advanced Techniques (Bruce Lee's Fighting Method). Ohara Publications, 1977. קישורים חיצוניים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] מיזמי קרן ויקימדיה ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברוס לי מאמר על הפילוסופיה של ברוס לי באתר nrg אתר על ברוס לי (באנגלית) ציטוטים של ברוס לי מויקיציטוט באנגלית ברוס לי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) מארק מקדונלד, ניו יורק טיימס, ברוס לי: הקופה עדיין רושמת?, עכבר העיר, 16 בדצמבר 2009 ארז מיכאלי‏, ספיריטס: ברוס הגדול מכולם, באתר וואלה! NEWS‏, 27 בנובמבר 2013 הערות שוליים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] ^ Michael Tse, Bruce Li's Qigong, Qi Magazine, Issue 43, May/June 1999 ^ How did Bruce Lee die? ^ Bruce Lee 1 inch punch - YouTube ^ הדברים נאמרו בין השאר ישירות על ידי וואלי ג'יי ל-ניקו ויינברגר - אמן לחימה ישראלי, מורה לדאיטו-ריו אייקיג'וג'וטסו, אשר נכח בסמינר של וואלי באנגליה. ^ China Southern Praying Mantis Kungfu Survey™ ^ Anderson Silva Would Never Have Taken A Fight With His Idol Bruce Lee | UFC NEWS UFC News | MMA News - BJPENN.COM ^ Bruce Lee Weight Lifting Philosophy And Routine | Rbg Fit Club ^ Bruce Lee, The Art of Expressing the Human Body, Page 20. Arnold: ""Bruce Lee had a very -- I mean a very -- defined physique. He had very little body fat. I mean, he probably had one of the lowest body fat counts of any ath... ... are a lot of people that do all those moves and they do have the skill, but they don't look visually as believable or as impressive as Bruce Lee did." קטגוריות: ויקיפדיה: עריכה - אישיםאמני לחימה אמריקאיםשחקני קולנוע וטלוויזיה אמריקאיםשחקני קולנוע וטלוויזיה סיניםאישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: קולנועאמני לחימה בקולנועאמני קונג פו

李小龙[%E7%BC%96%E8%BE%91] 维基百科，自由的百科全书 Ambox wikify.svg 本条目部分链接不符合格式手冊規範。跨語言链接及章節標題等處的链接可能需要清理。（2016年10月23日） 請協助改善此條目。參見WP:LINKSTYLE、WP:MOSIW以了解細節。突出显示跨语言链接可以便于检查。 本文介紹的是武打巨星李小龍。關於其他之李小龍，詳見「李小龙 (消歧義)」。 李小龍 Bruce Lee 1973.jpg 1973年的李小龍 男艺人 本名 李振藩 罗马拼音 Lee Jun-fan Lee Siu Long 英文名 Bruce Lee 昵称 细凤（乳名） 别名 李鑫、新李海泉、小李海泉、李敏、李龍（童年初期藝名） 李源鑫（譜名） 李元鑒（訓名） 国籍 英屬香港[1]

美國 籍贯	廣東省佛山市順德區均安鎮 出生	1940年11月27日[2][3]

美国三藩市唐人街東華醫院 逝世	1973年7月20日（32歲）[2]

英屬香港九龍塘 墓地	華盛頓州西雅圖湖景公墓 职业	 武術家 武打演員 武術指導 導演 編劇 監製 语言	粵語、英語 配偶	蓮達·艾米莉（1964年結婚） 儿女	李國豪（1965年–1993年） 李香凝 1969年4月19日（47歲） 父母	李海泉（1901年–1965年） 何愛瑜（1907年–1996年） 出道地点	 英屬香港 出道日期	1941年 出道作品	金門女 代表作品	 唐山大兄 精武門 猛龍過江 龍爭虎鬥 死亡遊戲 活跃年代	1941至1973年 网站	Bruce Lee Foundation 李小龙官方网站 相关团体	振藩國術館 互联网电影数据库（IMDb）信息 奖项显示▼ 李小龍，本名李振藩（英文：Bruce Jun Fan Lee，1940年11月27日－1973年7月20日[2]），國際著名華人武術家、武打演員、導演，香港著名粵劇丑生李海泉之子，詠春拳宗師葉問的門生，授業師兄為「講手王」黃淳樑，李小龍更是截拳道的創始人。 李小龍生於三藩市唐人街東華醫院，年少時期在香港九龍生活，並且參與演出過多部香港電影。1959年，18歲的李小龍到美國留學、主修哲學，留學期間，他邊開展武館授徒邊磨煉武術，又客串演出多部美國電視劇。他的努力改变了亚洲人在美国影片中的形象。[5]1970年，李小龍獲得香港嘉禾电影公司邹文怀邀请，回到香港主演以功夫為題的動作電影《唐山大兄》而大获好評，李小龍迅速展開其知名度。此后他主演了《精武门》、《猛龙过江》、《龙争虎斗》及《死亡游戏》，此4部半动作电影震撼了整個影坛，而且在国际上迅速声名鹊起。 32歲的李小龍於1973年7月20日參與演出《死亡遊戲》期間，猝死於丁佩香港的家中，事件引起極大震撼，其死因至今依然充满争议。[6]然而，李小龍去世後其聲威依然不減，他的銀幕形象對全球華人以至世界各地均有影響力，他的名字是武打電影甚至是中國武術的象徵[7]，他的電影亦常常帶有中華民族主義色彩。李小龙亦带领了香港电影冲出亚洲，走向世界，为香港电影积累了丰厚的资本、技术和观众，使得香港电影在1980年代開始风靡全球、为成为东方荷里活奠定了基础。 目录  [%E9%9A%90%E8%97%8F]  1	生平 1.1	家庭背景 1.2	童年 1.3	童星時期 1.4	留美時期 1.5	回港發展 1.6	猝逝 2	截拳道 2.1	弟子 3	李小龍足迹 4	影響 4.1	對西方人的影響 5	趣聞 6	作品 6.1	電影 6.2	電視劇 7	紀念 8	影視形象 8.1	漫畫 8.2	動畫 8.3	遊戲 8.4	影視 8.5	特攝 8.6	廣告 9	相關條目 10	參考資料 11	外部連結 生平[%E7%BC%96%E8%BE%91] 家庭背景[%E7%BC%96%E8%BE%91] 李小龍的父親李海泉為香港粵劇四大名丑之一，在二战前后都享有很高的声誉。母親何愛瑜為香港富商何東爵士同母异父之弟何甘棠之养女。李小龍有兩姊李秋源、李秋鳳、兄李忠琛（林燕妮、張瑪莉之前丈夫）及弟李振輝。妻子蓮達·艾米莉為其誕下儿子李國豪和女兒李香凝。[8] 童年[%E7%BC%96%E8%BE%91]

襁褓中的李小龙。 1939年，李小龍的父親李海泉偕妻子及三個兒女從香港遠赴三藩市唐人街演出粵劇。1940年為庚辰年，中國人稱為龍年，且小龙生于辰（龙）时，后呼应其乳名“细凤”，而藝名「李小龍」為《細路祥》作者袁步雲取名，在1950年公映的《細路祥》首次使用[9]。而李小龙的英文名“Bruce”的起名者则据说是东华医院的医师玛丽·格洛弗。[10] 1941年，李小龍跟隨父母返回香港，開始時與兄長入讀嘉諾撒聖瑪利書院小學部。1949年因應天主教區要求，所有男生都需轉往德信學校繼續學業，及後再轉讀喇沙書院。尽管少年李小龙家境比较富裕，但其居住的地区由于人口激增而逐渐产生了帮派冲突，变得拥挤，危险。[11]李小龙讀至中四因打架及曠課被趕出校，轉到聖芳濟書院繼續學業。李小龍自幼身體孱弱，其父為了兒子體魄的強壯，在他7歲時便教其練習太極拳，以鍛鍊身體。 1955年16歲时，李小龍重返校院，他在一次帮派冲突中受挫，于是到油麻地利達街拜葉問為師學習詠春拳。虽然咏春练习并不固定[12]，但李小龍曾因詠春練習單調而放棄，后因与街頭流氓打架時使出一招詠春的日字衝拳擊倒對方而重新回到詠春門下。在叶问门下学武期间，李小龙曾遇到重重阻力，但李小龙坚持不懈，继续学习。[13][14] 授業師兄（相当于教练）為有“講手王”之称的黃淳樑。半年後，葉問搬遷到李鄭屋邨，李小龙比較少到這裡。在拳術方面，多與同樣曾習西洋拳的黄淳梁練習。此外，他還練過洪拳、白鶴拳、功力拳、蔡李佛、太極拳、譚腿、少林拳、戳腳、节拳等拳種。叶问试图让青少年们参加有组织的拳击，以此阻止他们参与街头帮派的冲突。作为叶问为数不多的亲授学生[15]，李小龙1957年奪得香港校際拳擊比賽少年组冠軍。[16] 童星時期[%E7%BC%96%E8%BE%91]

1950年李小龍在電影《細路祥》演出獲得好評

電影【慈母淚】(1953)劇照。 1941年，李小龍僅3個月大就在粵語片《金門女》中亮相。1948年，李小龍以「李鑫」的藝名，客串參演了俞亮導演的《富貴浮雲》，而該片廣告亦標明「新李海泉」客串演出。翌年，他先後以「小李海泉」及「新李海泉」客串參演《夢裡西施》及《樊梨花》，到了第四部客串的電影《花開蝶滿枝》（1950年），他以「李敏」為藝名參與演出，當年的電影廣告更特別標明「神童小李海泉客串」，可見當年李小龍的童星演出已相當出色[9]。 李小龍首次以男主角身份演出的電影是1950年公映的《細路祥》，片中飾演一個從好變壞，又從壞變好的孤兒，獲得一致好評，並奠定了他的童星地位，當時廣告上稱他為「李龍」。翌年，李小龍參演的《人之初》再次獲得好評，他在劇中飾演一名誤入歧途的不良少年，影評人向宸曾在《文匯報》撰文，指李小龍「配稱粵語片『天才童星』，粵片工作者應該好好重視他。」[9]

在《雷雨》中扮演二少爷周冲。 在1953年至1955年期間，李小龍先後參演中聯影業公司的七部電影，分別是《苦海明燈》（1953年）、《慈母淚》（1953年）、《父之過》（1953年）、《千萬人家》（1953年）、《危樓春曉》（1953年）、《愛 (上下集)》（1955年）及《孤星血淚》（1955年），大部分角色均為「乖仔」。隨後先後參演《守得雲開見月明》（1955年）、《孤兒行》（又名《苦命女》，1955年）、《兒女債》（1955年）、《詐癲納福》（1955年）、《早知當初我唔嫁》（1956年）等粵語片[17]。1957年公演的《雷雨》是李小龍參演唯一的「文藝片」，片中他飾演善良的二少爺，更是他在電影上首次有戀愛的戲份[18]。同年公映的《甜姐兒》，客串演出的他只與女主角文蘭跳了一場恰恰舞，卻受到觀眾的注目。 1960年上映的《人海孤鴻》是李小龍赴美求學的最後一部粵語片，片中飾演一個戰爭孤兒「阿三」，與飾演孤兒院院長的吳楚帆（他亦是本片監製及編劇）有不少對手戲，演出極為出色，影評人石琪甚至稱此片「無疑是李小龍的代表作……主要是形象鮮明、迫真」[18]。

李小龙跳恰恰。 此外，李小龙酷爱跳恰恰舞，少年时期曾获全港恰恰舞邀请赛冠军，在港期間曾以教授名拳師邵漢生恰恰舞，來換取對方教他中國拳法，不過他卻沒有學。1960年代，李小龍在美國也曾教過一些當地人跳恰恰舞，據聞他的恰恰舞老師是一位名叫Terry的菲律賓人。而李小龍在《甜姐兒》與《早知當初我唔嫁》，都有跳恰恰舞的鏡頭，後者更是教導粵劇名伶任劍輝跳舞，令人忍俊不禁[18]。 留美時期[%E7%BC%96%E8%BE%91]

李小龍遺孀蓮達（Linda Lee Cadwell） 1959年5月，家人决定將他送往出生地美國。李小龍于1961年考入西雅图华盛顿大学，主修戲劇，並副修了哲学、心理學及其他學科[19][20][21]。就讀的同時，他也結識了未來的妻子琳達。1962年4月，李小龍大二期間租用了校園的一個停車場角落，掛起了「振藩國術館」的牌子。在振藩国术馆中，他主要教授他在当地的朋友。他的第一位学生是曾练习柔道的杰西·格洛弗，第一位教学助手是木村武之。两人后来也向他人传授李氏功夫。[22]他邊教邊刻苦磨煉，技術大有長進，尤以腿法造詣更為精深。[%E4%BE%86%E6%BA%90%E8%AB%8B%E6%B1%82] 1964年，他应艾德·帕克之邀出席美國加州長堤国际空手道锦标賽，表演了双指伏地挺身（俯卧撑），即使用同一只手的拇指和食指，双脚分开大约一肩宽。李小龙还表演了寸拳，细节如下：李小龙站直，右脚靠前，右膝微微弯曲，面前站立一人。李小龙右臂部分扩展，右拳距离对方胸部约一英寸。在没有收回右臂的情况下，李用力打出一拳，同时保持姿势基本不动，将对方击退，摔倒在后面的椅子上，这张椅子放在对方身后以防止摔伤，但强大动能让对方摔倒在地。对方为来自加州斯托克顿市的志愿者鲍勃·贝克。贝克回忆道：“我告诉李小龙不要再做这种示范。在他击打我后，我的胸部疼痛得难以忍受，不得不在家休假。” 正是通过1964年的空手道大赛，李小龙结识了跆拳道大师李俊九。两人成为朋友，作为武术家，双方都从这段友谊中获益。李俊九详细教授李小龙侧踢，李小龙则授予李俊九“无预兆”出拳。 1964年8月，李小龙在加州奥克兰的4175 Broadway街成立「振藩國術館」，向非华裔教授武术。[23][24] 1964年，李小龙在加州奥克兰唐人街与黄泽民进行了一场极富争议的对决。黄泽民是形意拳、北少林拳以及太极拳的一把好手。据李小龙称，一些华人向他下达了最后通牒，命他停止向非华裔教授武术。李小龙不为所动，于是便有了这样的一次对决。比武前双方约定：如果李小龙输了，他就要关闭自己的武馆；如果他胜出，他将得以继续教授白人以及其他任何人。[25]黄泽民对此说表示否定。他表示自己是接受了李小龙在一次剧院表演之后向自己提出的挑战，而他对白人以及其他的非亚裔并没有区别对待之意。[26] 李小龙就此次对决称：“挑战书上有唐人街上所有师傅的名字，但我并不害怕。”[27] 比武的见证人包括琳达，詹姆斯·李（李小龙的同事，无血缘关系）和太极拳教练威廉·陈。黄泽民和威廉·陈表示对决持续了20到25分钟[28]；而李小龙，詹姆斯·李以及琳达却认定比赛在三分钟内就以李小龙的决定性胜利结束了。琳达·李称：“这场毫无保留的比赛在开始后总共进行了3分钟。李小龙将他打倒在地，问他：‘想放弃吗？’那人答道：‘我认输。’”[25] 黄泽民在《太平洋周报》这份旧金山的中文报纸上发表了他对比武的回忆，同时对李小龙发出了第二次挑战。[28]李小龙没有答复。此事就这么平息了。李小龙依然向白人教授武术。

李小龍在電視劇《青蜂俠》的造型 他被電視劇《蝙蝠俠》製作人威廉·多兹尔（William Dozier）賞識，邀請試鏡。1966年4月30日，李小龍與美国广播公司簽訂了30集電視劇《青蜂俠》的演出合約，擔演配角「加藤」（Kato），但只能播出一季共26集。其後以「加藤」角色演出2集《蝙蝠俠》，又在《無敵鐵探長》（Ironside）和《新娘驾到》（Here Come the Brides）中客串。[%E4%BE%86%E6%BA%90%E8%AB%8B%E6%B1%82] 1967年7月9日，李小龙正式在洛杉磯中國城的振藩國術館（Bruce Lee Martial Arts Studio），确立其武道哲学截拳道之名称，是李小龍最後親自開館授徒的武館，武館位置在628 W College St, Los Angeles，截拳道英文拼音是李小龍請教UCLA語言學教授後確定的。在早期李小龍在洛杉磯教的主要是詠春功夫，後來開始融入一些全新的內容，比如腿法以及將格鬥哲理運用於技擊之中的方式，此時他的技擊術開始變化，但這種變化並非簡單地增加或混合某些不同的技術、方法和結果，而是使技術變得更富效率且更符合哲理。在當時攔截是李振藩技擊術的基石，主動的以攻為守的攔截可運用多種方法去實現。它不是阻擋的意思，但它可作為一種積極的防禦方法來化解迎面而來的打擊。攔截意味著在對手進攻之當時或進攻之前阻止他，大多數技擊術是建基於單純的進攻和被動的防守之上，而在當時攔截已成為截拳道的首要技擊原則之一。[%E4%BE%86%E6%BA%90%E8%AB%8B%E6%B1%82] 李小龙还出席了1967年长堤国际空手道大赛，并进行了各种表演，包括对USKA世界空手道冠军威克·摩尔表演了“无敌拳”。李小龙告诉威克·摩尔，他会对着摩尔的脸打出一记直拳，而摩尔要做的就是试图阻挡这记直拳。李小龙后退几步，询问摩尔是否做好准备。当摩尔点头确定时，李小龙滑步向前进入攻击范围，并对着摩尔的脸打出一记直拳，在打中前停止。在八次尝试中，摩尔一次也没能拦下李小龙的拳。[29][30] 直到1968年，李小龍再次參與電影工作，先後在迪安·马丁主演的特務片《風流特務勇破迷魂陣》，及安東尼·奎恩主演的電影《春雨漫步》擔任動作指導。1969年公映的電影《醜聞喋血》是李小龍在成年時期首部參演的作品，劇中他飾演反派角色「黃宏度」，其後他於電影《血灑長街》（又名：《盲人追兇》，Long Street，另一名称Bloodbath on Long Street，1970年）擔演一個小角色。1970年，李小龍曾創作以民初時代為背景的中國武俠片電影劇本《無音簫》（The Silent Flute），並成功覓得美國影星詹姆士·柯本合作，但因李小龍回港拍攝《唐山大兄》而擱置[31]。 後來李小龍被江湖中人王俊開槍襲擊，身中兩彈，因為點22口徑手槍子彈殺傷力不大，李小龍當時穿皮夾克，沒受傷害。但是李小龍經此事後決定離開美國，遠走香港。[32] 回港發展[%E7%BC%96%E8%BE%91]

香港星光大道上的李小龍像

香港星光大道上的李小龍紀念牌匾 1970年代，邵氏兄弟曾透過李小龍好友小麒麟接洽邀他回港拍片，但當時李小龍提出影片製作成本不能低於60萬港元、要擔任影片的武術指導、有權修改劇本，以及由他邀請的外國演員要以美金支薪等要求，令邵氏高層無法接受，最終合作未能成事。其後，邵氏行政總裁鄒文懷因不滿薪金制度離職出走，另組嘉禾电影，並派導演羅維的太太劉亮華到美國邀請李小龍回港發展[9]。 《唐山大兄》（1971年） 《唐山大兄》是李小龍旅美回港後所拍的第一部影片。他飾演的唐山青年鄭潮安，在泰國曼谷冰廠工作，與實際為販毒分子的冰廠大老闆進行殊死的鬥爭，片中李小龍迅猛的三腳迴旋連環踢、凌空飛腳以及高亢的嘯叫等武打噱頭皆極具個性，令觀眾如癡如醉，功夫熱潮因而掀起。該片創下了香港開埠以來的電影最高票房紀錄，達到300萬港元。 當時粵語片正陷於低潮，幾乎停止生產。他替羅維拍《唐山大兄》及《精武門》，原版都是國語對白，後來嘉禾重新發行才配上粵語。在此形勢下，李小龍憑藉著一身好武藝與個人銀幕魅力，不僅在七十年代初期掀起一股電影熱潮，將觀眾拉回戲院中，讓衰退的香港電影工業重新找到一線生機，使嘉禾公司奠定基礎；亦使「功夫片」復甦，賦予新的面貌與活力。他的電影也身價百倍，轟動了全球，讓人們對中國電影刮目相看。 [%E4%BE%86%E6%BA%90%E8%AB%8B%E6%B1%82] 《精武門》（1972年） 李小龍在片中飾演霍元甲弟子陳真，他在追查中得知師父是被日本人毒死的，他大鬧日本武館，砸爛污衊中國人是“東亞病夫”和“狗與華人不得入內”的牌匾。 片中李小龍不使用蹦床等輔助工具及替身，且首次將雙節棍搬上銀幕，並道出一句經典對白：「中國人唔係病夫（中國人不是病夫）」，自此成為了一大經典。該片票房收入超過400萬，位列當年賣座港產片的亞軍。[%E4%BE%86%E6%BA%90%E8%AB%8B%E6%B1%82] 《猛龍過江》（1972年）

協和電影公司（Concord Production Inc.）为香港旧时一间电影公司，1971年开张，由当时出名武打巨星李小龙同嘉禾电影创办人邹文怀共同创立，李小龙后期的电影都有该公司参与。(视频)[33] 李小龍與嘉禾公司合組協和公司，《猛龍過江》是他唯一部自編自導自演的影片。李小龍在片中飾演一個來自香港鄉村的功夫高手唐龍，遠赴意大利幫助一家中餐館的女老闆（苗可秀饰）剷除當地惡霸。主要的打鬥部分被安排到羅馬鬥獸場，《猛龍過江》也由此成為香港電影史上第一部遠赴歐洲取景的影片。該片在台灣上映時，創有史以來的最高票房記錄，並入圍第十屆金馬獎的優等劇情片獎。[%E4%BE%86%E6%BA%90%E8%AB%8B%E6%B1%82] 《龍爭虎鬥》（1973年） 李小龍與美國華納公司合作拍攝，亦是李小龍在好萊塢電影中第一次擔任主角，從而使李小龍一躍成為世界級國際影星。片中李小龍扮演一個少林寺武功高手，隻身闖入荒島去收服一名少林叛徒，李小龍將角色冷漠嚴峻的性格表現得淋漓盡致。他深入孤島地下室，與趕來的打手對打，該片打鬥場面及使用武器較多，是系列中最賣座的一部。片中，李小龍展示出少林齊眉棍、菲律賓短棍、雙節棍等絕技。[%E4%BE%86%E6%BA%90%E8%AB%8B%E6%B1%82] 1973年5月10日，李小龍在拍攝本片時曾於戲場內昏迷。[34] 《死亡遊戲》（1973年） 講述一位強者為了奪得傳說中的稀世珍寶而勇闖七層寶塔，經過一輪惡鬥後到達塔頂，卻只換來一句古老的謁語：「生是一個等待死亡的歷程」。豈料一語成讖，該片成了李小龍的未竟遺作。 猝逝[%E7%BC%96%E8%BE%91]

李小龍實際死亡地方碧華閣，自1970年2月落成入伙後[35]，外觀並無大變化 1973年5月10日下午17時，李小龍於片場為電影龍爭虎鬥配音時突然嘔吐及抽筋[36]，陷入半昏迷，呼吸困難，情況一度危殆，被送入浸會醫院搶救[36]。2小時後逐漸甦醒，經醫生診斷證實為發高熱及低血壓，事後李小龍對醫生說：「當我在片場突然暈倒後，就甚麼都不知道了。[37]」之後轉到九龍法國醫院，留醫一星期後出院[36]，經醫生檢查一切如常，只是並未照X光檢驗腦部，李又再全情投入電影工作。同年7月20日下午15時，嘉禾電影負責人鄒文懷到達李小龍位於九龍塘金巴倫道41號的家中洽談拍攝中電影死亡遊戲的事宜[37]。至17時，李小龍與鄒文懷轉到位於九龍塘筆架山道67號碧華閣A座2樓3室的台灣女星丁佩家中[37]，商談合作拍攝《死亡遊戲》。19時30至45分左右[37]，鄒文懷原本該與李小龍及丁佩共同到日式「金田中餐廳」與澳洲影星佐治·拉辛比晚膳，然而因李感到頭痛，需要休息一會，故此鄒先行赴約。在鄒離開前不久，丁佩將一粒自己平時慣用的止痛藥給李小龍服用[37]，李隨即進入丁佩房間床上躺臥睡眠，並關上房門，丁佩在客廳與鄒交談一會。隨後鄒獨自離開應約，丁則在廳中看電視[37]。約20時30分，丁首次進入房內查看，發現李正在熟睡，接着致電餐廳知會鄒文懷，鄒回應給李多休息一會[37]。約21時，丁第二次入房，這時李仍處熟睡狀態，且無法叫醒，遂第二次撥電告知鄒[37]，此時鄒已接近完成晚飯，並謂會回來查看。21時30至45分[37]，鄒回到丁佩家中，發現李毫無反應，心感不妙，遂致電丁的私人醫生協助。22時10分[37]，住在附近的私人醫生趕到，為李小龍立即檢查，發現他沒有脈搏、心臟停止跳動，毫無生命徵兆，遂於22時30分電召救護車，救護員到場為李小龍施行人工呼吸並用手急救兩分鐘[38]，後轉用氧氣機協助其呼吸，沒有效果後立即將李送往醫院。23時送抵伊利沙伯醫院後雖經證實瞳孔放大，對光線毫無反應，心跳、呼吸完全停止，但仍被搶救一段時間，包括在左胸注射強心針並作心臟按摩[38]，但情況並無改善，直至23時38分終被簽發死亡證[38]，正式宣告其死亡。7月21日0時過後，警員抵達丁佩家中調查[37]，並取走李小龍飲過的杯及服過的藥作進一步化驗。7月25日早上，李小龍於大角咀九龍殯儀館出殯，附近街道擠滿近3萬名市民[39]，希望送別一代武術巨星並作最後致敬，人群中有12人暈倒[40]，在家屬同意後，遺容經電視台轉播並由報章刊載。遺體於7月26日隨飛機空運到美國西雅圖湖景公墓土葬[39]，當1993年3月31日其兒子李國豪於拍攝電影時意外身亡後，亦一同葬於李小龍墓旁。1973年9月3日，李小龍的死因聆訊在荃灣裁判法院開審，經過7天的審理並傳召大量證人後，9月24日3名男性陪審員一致裁定李小龍「死於非命」[37]，死亡原因為對止痛藥物產生高度敏感速致腦水腫，而該種藥物對一般人而言不會產生高度敏感。雖然李生前有服食大麻習慣，驗屍解剖時亦發現胃部有少量大麻[37]，但死因庭認為大麻並不會致命。 雖然死因至今仍然眾說紛紜，但當化驗報告出來以後，其死因為『對頭痛藥物（Equagesic）過敏』，發現他的腦部腫脹和帶有瘀血和動脈瘤。好友查克·諾里斯在1975年確認李小龍的真正死因是從1968年起，他因為舉重意外而脊椎脫位，需要長期服用肌肉鬆弛劑，但是再加上家中，助手給他服用的頭痛藥物產生化學作用。[41]2006年2月，美國芝加哥驗屍官James Filkins在西雅圖舉行的美國科學院週年會議上稱，醫院解釋是錯誤的；他說1995年才被醫學界確認的癲癇猝死症，是缺乏睡眠及壓力太大誘發的「癲癇猝死症」，相信這才是李小龍的死因。癲癇猝死症會令心臟和肺停止，「李小龍當時身心總感痛苦」。[%E4%BE%86%E6%BA%90%E8%AB%8B%E6%B1%82] 截拳道[%E7%BC%96%E8%BE%91]

师从叶问。

「以無限為有限，以無法為有法」是李小龍的截拳道哲學理念 李小龍意在破除一些武术旧习，走出一条新路。他认为“截拳功夫”这一名称带来了很大的限制，于是改名“截拳道”。他对于这个名字依然不满意，因为这一名称依然具有一些限制。[42] 弟子[%E7%BC%96%E8%BE%91] 截拳道的弟子遍佈世界各地，有杰西·格洛弗、丹尼·伊诺山度、詹姆斯·严·李、木村武之、李凱、理查德·巴斯蒂罗、黄锦铭、艾伦·乔、蓮達·艾米莉（其妻）等。 李小龍足迹[%E7%BC%96%E8%BE%91]

李小龍位於九龍塘的故居，現為羅曼酒店 李小龍襁褓時家族從美返港，居於九龍油麻地茂林街5號。後來香港淪陷，1941年一家搬遷到彌敦道的218號2樓，該處昔日是一幢西式唐樓，當年他們李家五姊弟就在那裏居住，後來該地點重建成恆豐酒店[43]，毗連的彌敦道223號新樂酒店則是李小龍家族每周日家庭聚餐的地方，至今仍然營業。 李小龍早期入學的柯士甸道103號德信小學，校舍保存至今。後來他轉校至喇沙書院，當時喇沙原址被英軍用作軍營，故他就讀時校舍遷至何文田巴富街。另一所是於1956年入讀的大角嘴區聖芳濟書院，1973年曾應邀返該校作校運會頒獎嘉賓。 李小龍主演電影《龍爭虎鬥》取景地點屯門區青山禪院，是少數在港拍戲兼保留至今的場地。[44] 李小龍在1972年入住過九龍塘金巴倫道41號，該獨立別墅從一位美籍商人手中购得，當時名為「栖鶴小築」。在李小龍去世後，業主鄒文懷等人以85萬元出售給余彭年，余氏再出租成為计时收费的“時鐘酒店”，名為羅曼酒店，2008年市值計約價值1億港幣。2008年四川地震，余氏打算將包括李小龍故居等五塊地皮出售，部分作為賑災用，在李小龍迷組織及一批電影文化界人士關注之下，最終沒有售出。[45] 影響[%E7%BC%96%E8%BE%91]

在波蘭綠山城一家文具店廣告亦可以見到李小龍形象 李小龍的事業成就對影壇以至文化方面都有影響，他不僅開創了華人進軍荷里活的先河，更創立了截拳道，亦是綜合格鬥概念引入電影之中的先驅者，讓西方人認識和學習功夫以及發展出綜合格鬥[%E4%BE%86%E6%BA%90%E8%AB%8B%E6%B1%82]，同時令動作片成為香港電影的主流片種之一。 對西方人的影響[%E7%BC%96%E8%BE%91] 李小龍的出現一改「中國人」在外國人眼中剃髮易服的形象，很多西片自此都將中國人設定為武術高手出場，使得西方人以為中國人都是武術高手。李小龍在荷里活星光大道中佔有一席位置，是黃柳霜和成龍以外的3位華人之一；在香港星光大道中更豎立了一座銅像及紀念牌匾。 趣聞[%E7%BC%96%E8%BE%91] 洪金寶憶述因誤會而與李小龍切磋的過程。李小龍回港參觀洪金寶拍片時，洪金寶曾邀請他出手見識看看，當洪一起腳時，李小龍的腳已經在洪金寶面前。[46][47][48] 作品[%E7%BC%96%E8%BE%91] 電影[%E7%BC%96%E8%BE%91] 年份 上映日 電影[%E9%A6%99%E6%B8%AF%E5%BD%B1%E5%BA%AB%E8%B6%85%E9%80%A3%E7%B5%90] 角色 職務 合作演員 / 備註 1941年 金門女[49] 幼時王萊露 演員，客串 趙月嫻、陳麗湘、劉杏裳、李沛、陳麗坤；演出時三個月大，藝名「小李海泉」 1948年 11月24日 富貴浮雲[3] 牛仔 演員，客串 羅品超、小燕飛、李海泉、半日安、胡美倫、伊秋水；藝名「李鑫」 1949年 5月6日 夢裡西施[4] 演員，客串 羅麗娟、李蘭、廖俠懷、謝君蘇、紅光光；藝名「小李海泉」 11月24日 樊梨花[5] 演員，客串 秦小梨、陸飛鴻、少崑崙、林家儀；藝名「新李海泉」 1950年 2月20日 花開蝶滿枝[6] 演員，客串 白雲、小燕飛、陳露華、陳天縱；藝名「新李海泉」/「李敏」 5月31日 細路祥[7] 細路祥 演員，領銜主演 伊秋水、李海泉、馮峰、陳惠瑜、袁步雲、高魯泉、湯園（湯婉）、王桂林、馮素波；廣告藝名「李龍」 1951年 4月12日 人之初[8] 牛仔 演員，客串 吳楚帆、黃曼梨、張瑛、麗兒、李兆芬、碧茜 1952年 誰為吾拳 江華鴻之徒小海 演員，客串 1953年 4月30日 苦海明燈[9] 童年天生 演員，客串 張瑛、吳楚帆、白燕、張活游、梅綺、李清、黃曼梨、容小意 6月28日 慈母淚[10] 童年王國樑 演員，客串 紅線女、張瑛、黃楚山、楊帆、羅衍達、艾雯 9月27日 父之過[11] 大眼狗 演員，客串 黃楚山、龐碧雲、蔣桂林、黎明、冼幹持、錢大叔、檸檬、小麒麟、徐新月、南紅、小紅荳、龐碧明、李文鉅 10月8日 千萬人家[12] B仔 演員，客串 盧敦、黃曼梨、容小意、馮應湘、紫羅蓮、吳楚帆、周志誠、容玉意、李清、李月清 11月27日 危樓春曉[13] 華仔 演員，客串 張瑛、吳楚帆、紫羅蓮、黃曼梨、黃楚山、葉萍、梅綺 1954年 無風 演員 1955年 1月1日 愛 (上集) [14] 馬師侯之子 演員 吳楚帆、白燕、張活游、馬師曾、紅線女、黃曼梨、黎灼灼、李月清、容小意、小燕飛、梅綺、紫羅蓮、李清 1月8日 愛 (下集) [15] 馬師侯之子 演員 吳楚帆、白燕、張活游、馬師曾、紅線女、黃曼梨、容小意、石堅、小燕飛、李清 2月11日 孤星血淚[16] 童年王復群 演員 吳楚帆、張活游、容小意、梅綺、蕭亮（蕭芳芳）、劉克宣、黃楚山、葉萍、周志誠、高魯泉、王菲菲 6月24日 守得雲開見明月[17] 洪仔 演員 芳艷芬、江一帆、胡楓、朱丹、譚倩紅、楊業宏、馬笑英 9月8日 孤兒行[18] （別名：苦命女） 少年吳中興 演員 鄧碧雲、梁醒波、鳳凰女、劉克宣、黃楚山、林妹妹、馬笑英、張雪英、藍菲 10月21日 兒女債[19] 阿仔 演員 黃曼梨、黃楚山、張活游、紫羅蓮、容小意、李清、林妹妹 1956年 2月25日 詐癲納福[20] 楊小龍 演員 新馬師曾、胡楓、白露明、林家儀、朱丹、馬笑英 12月22日 早知當初我唔嫁[21] 張少佳 演員 芳艷芬、任剑辉、胡楓、朱丹 1957年 3月14日 雷雨[22] 周冲 演員 白燕、張瑛、梅綺、盧敦、黃曼梨 12月6日 甜姐兒[23] 同學 演員，客串 張瑛、文蘭、梁醒波、吳回、葉萍、丁櫻、李鵬飛、張英才、方華 1960年 3月3日 人海孤鴻[24] 阿三 演員 吳楚帆、白燕、馮峰、李月清、李鵬飛 1968年 12月30日美國 風流特務勇破迷魂陣 （The Wrecking Crew） - 空手道顧問 甸·馬田（迪安·马丁）、Elke Sommer、Sharon Tate、關南施 1969年 9月19日西德 10月22日美國 醜聞喋血 （Marlowe） 黃宏度（Winslow Wong） 演員 詹姆斯·加納（詹姆斯·加纳）、Gayle Hunnicutt、Carroll O'Connor、Rita Moreno、Sharon Farrell 1970年 6月17日美國 春雨漫步 （A Walk in the Spring Rain） - 武術指導 安東尼·奎恩、英格麗·褒曼（英格丽·褒曼）、Fritz Weaver 1971年 10月31日 唐山大兄[25] 鄭潮安 演員 田俊、衣依、苗可秀、李昆、韓英傑、劉永、金山、林正英 1972年 3月22日 精武門[26] 陳真 演員、武術指導（無列名） 苗可秀、田豐、田俊、李昆、魏平澳、馮毅、橋本力、羅拔．貝加（Robert Baker） 12月30日 猛龍過江[27] 唐龍 導演、演員、武術指導 苗可秀、羅禮士、黃仁植、羅拔窩（Robert Wall）、瑪麗莎、魏平澳、黃宗迅、劉永、小麒麟、胡奀、Jon T. Benn 1973年 3月1日 麒麟掌[28] （原名：獨霸拳王） - 武術顧問 小麒麟、孟秋、金霏、倉田保昭、陳菁、程世英 12月18日 龍爭虎鬥[29] 李先生 演員、武術指導 尊薩遜（John Saxon）、占基利 (Jim Kelly)、石堅、羅拔窩（Robert Wall）、楊斯、鍾玲玲、安娜·姬貝莉、茅瑛、喬宏、洪金寶、董瑋 - 死亡遊戲 （原裝版本） 海天 導演、演員、武術指導 田俊、解元、伊魯山度、渣巴、池漢載 《死亡遊戲》乃李小龍表達心中最高武術境界的哲理電影，但電影只停留在初步構思的階段，並打算邀請武術界眾多高手客串演出，已拍攝的片段有他和伊魯山度、池漢載及渣巴的對打戲。 故事原意講述一名武術奇才海天（隱喻李小龍自己）與另外五名武術家（其中兩名分別由田俊、解元飾演），同時闖入一座五層寶塔，尋找塔中一個神秘寶盒；寶塔各層皆有一名不同國籍的武術家把守，每上一層都要進行生死較量……，最後李小龍贏得了寶盒，但裡面卻是一張字條，上面寫着：「生命只是一個等待死亡的歷程」…… 後因李小龍要接拍《龍爭虎鬥》，所以停拍正在攝製中的《死亡遊戲》，結果他拍畢《龍爭虎鬥》後便突然逝世，因此電影的故事與劇情發展成為永遠的謎題。 1978年 3月23日 死亡遊戲[30] （公映版本） 盧比利 演員、武術指導 唐龍、吉楊（Gig Young）、甸積加（Dean Jagger）、歌蓮簡（Colleen Camp）、曉奧勃連（Hugh O'Brian）、米路佛（Mel Novak）、羅拔窩（Robert Wall）、伊魯山度、渣巴、池漢載、洪金寶、元彪 由於李小龍突然逝世，其角色由韓籍演員唐龍（原名金泰中）補充飾演，部份動作則由元彪演出。 電視劇[%E7%BC%96%E8%BE%91] 參演年份 劇名 角色 演出集數 備註 1966年 青蜂俠 (The Green Hornet) 加藤 26 1966-09-09至1967-03-17 1966年 蝙蝠俠 (Batman) 加藤 3 "The Spell of Tut", 1966-09-28 "A Piece of the Action", 1967-03-01 "Batman's Satisfaction", 1967-03-02 1967年 無敵鐵探長 (Ironside) Leon Soo 1 "Tagged for Murder", 1967-10-26，客串 1969年 白朗黛 (Blondie) Karate Instructor 1 "Pick on Someone Your Own Size", 1969-01-09，客串 1969年 新娘駕到（Here Come the Brides） 阿尹（Lin） 1 "Marriage, Chinese Style", 1969-04-09，客串 1971年 血灑長街（又名：盲人追兇） (Longstreet) Li Tsung 4 "The Way of the Intercepting Fist", 1971-09-16 "Spell Legacy Like Death", 1971-10-21 "Wednesday's Child", 1971-11-11 "I See, Said the Blind Man", 1971-11-18 紀念[%E7%BC%96%E8%BE%91]

香港文化博物館「武‧藝‧人生─李小龍」展覽，一尊高3.5公尺的李小龍銅像立於博物館大堂。 2001年台灣男歌手周杰倫創作歌曲《雙節棍》致敬與紀念李小龍，此歌曲收錄在其創作專輯《范特西》中。 2005年11月27日，一尊高2米，按照電影《龍爭虎鬥》造型的李小龍銅像在香港星光大道揭幕，以紀念李小龍65歲冥壽。 全球最大的李小龍紀念館於2008年11月9日在其祖籍順德均安鎮開幕，總用地面積3.7萬平方米，分為紀念館、演藝廣場、雕塑廣場等。[50] 台灣郵局於2011年1月6日代售推出李小龍70週年典藏組，限量紀念發行。 「武‧藝‧人生──李小龍」：於2013年7月20日（即李小龍逝世40周年當日）揭幕，為期5年，在香港文化博物館展出其逾600件文物，包括戲服、親筆繪圖和筆記等。展覽場地總面積達850平方米，設立有多組特別建置，包括布置了李小龍5齣經典武術電影的重要場景、模擬李小龍的健身室及書室。展覽亦特設了收藏家系列，定期更換和展出來自不同收藏家借出的珍藏。 2013年7月20日正值李小龍四十周年忌辰，亞洲電視《星動亞洲》特别節目《傳奇40年 - 李小龍》－李小龍逝世四十周年紀念特輯，於亞洲電視及YouTube全球同步直播。 2013年11月27日李小龍73歲冥壽，香港團體發起《全球簽署興建李小龍紀念館活動記者招待會》，吳思遠、米雪、元華、冼灝英、韋然、方文，以及獲李小龍遺孀認可的「香港振藩截拳道總會」主席陸地等名人一起聯署支持在香港興建李小龍紀念館。 香港有機會在大磡村建立李小龍紀念館，2014年5月底立法會議員陳婉嫻與規劃署及房屋署等多個政府部門會面后引述官員稱會在大磡村預留地方興建李小龍館和電影資料館九龍分館，配合包括已故著名影星喬宏故居的「大磡村三寶」等三幢有歷史價值的建築物，打造成電影文化旅遊點。[51] 影視形象[%E7%BC%96%E8%BE%91]

以李小龍為藍本的人偶 因為鮮明的個人特色和武術特色，有許多作品以李小龍為人物原形。 漫畫[%E7%BC%96%E8%BE%91] 《李小龍》: 香港著名漫畫家上官小寶的同名武俠漫畫,於1970年出版。 《北斗之拳》：日本格鬥漫畫，主角拳四郎的很多地方都是模仿李小龍，如格鬥時的吼聲，還有他使用的武器（雙節棍）等。 《抓狂一族》：日本搞笑漫畫，主角之一春捲龍以李小龍為藍本。 《通靈王》：日本少年漫畫，配角之一李白龍以李小龍為藍本，及其師父沙問，與李小龍師父葉問相差一字。但漫畫中的死因為槍殺。 《庫洛魔法使》，1996年至2000年連載的少女漫畫及電視劇，劇中有位香港出生的男主角「李小狼」，被指其出身和名字皆與李小龍有淵源。 《火影忍者》中的李洛克，除了外表跟李小龍極相似外，其出生日期跟李小龍乃同一日，而且只使用體術。 《死神》：反派組織十刃中的一員「少龍」有中國風外型。 《遊戲王》：主角武藤遊戲的偶像是李小龍，而其中一回以格鬥遊戲為主題的故事也出現外表類似李小龍的反派角色。 《ONE PIECE》：角色「黃猿」的服裝和飛踢源自於李小龍的動作。 動畫[%E7%BC%96%E8%BE%91] 《七彩卡通老夫子》：李小龍在片裡面擔任主角老夫子的師父，最終得到武術大賽的冠軍。 《星际牛仔》：Spike Spiegel格斗技术与体型酷似李小龙，且同样具有华人世界背景。 《婚紗小天使》：反派惡魔族；柏杜拉／岩本剛三郎（ペトラー／いわもと ごうざぶろう，水魔波絲被感化後由他負責狙擊愛天使，長相和造型像是李小龍。來到人間後混入聖花園學園當教師，化名為「岩本剛三郎」，並取消學校假期和嚴禁學生談戀愛。並首先發現風摩洋介的惡魔戰士身份。最後與天使利文捲入黑暗旋渦。 遊戲[%E7%BC%96%E8%BE%91] 《雙截龍系列》：由於開發群是李小龍的影迷，所以在設定上可見到李小龍與截拳道的影子。例如兩位主角分別叫作「李比利」（Billy Lee）與「李吉米」（Jimmy Lee），而李小龍英文名為「Bruce Lee」。 《World Heroes》系列：日本ADK（ALPHA電子工業）公司製作的格鬥遊戲，其中一名角色金龍无论相貌动作还是功夫都与李小龙无異。 《Big Bang Beat》：日本製作的格鬥遊戲，有一位使用截拳道的高中生掘田大悟，出招時的吼叫聲跟李小龍如出一轍。 《街頭霸王系列》：日本Capcom公司製作的格鬥遊戲，有一位使用截拳道，來自香港的格鬥家飛龍（Fei Long），其樣貌幾乎與李小龍一致。 《餓狼傳說系列》：日本SNK公司製作的格鬥遊戲，有一位使用截拳道，以雙截棍及腿為招式的香港警察 Hon-Fu 韓虎，其原型為李小龍及香港電影警察故事中的角式設定[52]。 《Bruce Lee》，Sony Ericsson上的一款3D手机游戏。 《铁拳》，Namco的一款3D格斗游戏，有一位使用截拳道的厨师出生的格斗家Marshell Law，出招时的吼叫声和穿着的衣服都跟李小龍如出一辙。 《Mortal Kombat》系列，美國遊戲廠商Midway的一款格斗游戏，故事大綱與《龍爭虎鬥》一片結構相似。男主角Liu Kang的設定以李小龍為基礎。 《生死格鬥》中的Jann Lee，跟李小龍神似，從小被人欺負看李小龍電影，而變強，招式也跟李小龍差不多。 《光輝歲月》:香港手機遊戲，配角之一唐龍，以李小龍《猛龍過江》的角色名稱『唐龍』來命名，在《熱血高校》和《獅王爭霸》的關卡出沒，以首領角色出現。 《英雄聯盟》:角色『李星』其中造型『龍的傳人』在中國龍年過年推出該造型以向李小龍致敬 《王牌對決（LostSaga）》中的可使用稀有英雄 外型極酷似李小龍 影視[%E7%BC%96%E8%BE%91] 《李三腳威震地獄門》：1977年香港電影。 《複製人李小龍：三龍怒火》：1981年外片。 《李小龍傳 (1993)》由李截（Jason Scott Lee）主演，羅伯柯恩（Rob Cohen）執導，講述李小龍從年輕時赴美發展並結識妻子琳達，而後回到香港成名，開創截拳道的故事，李截本人主演本片後也開始學習截拳道，並且取得導師資格。 《臭屁王》又名《蠟筆小小生》1999年朱延平導演的作品：其中一段由學生阿武（金城武飾）因阿珍而與混混爭執，達叔吳孟達爲幫他遂以催眠大法令阿武回到前世，變成李小龍打敗混混。 《追殺比爾》：2003年美國動作電影，女主角鄔瑪舒曼殺入日本黑幫的黃黑運動服造型就是參考李小龍的遺作《死亡遊戲》；不過女主角手中的武器是使用武士刀，與李小龍的雙節棍截然不同。 《李小龙传奇》，50集电视连续剧，陈国坤主演，讲述李小龙传奇的一生。2008年由CCTV-1黄金档首播并创收视率新高，不仅取得了平均收视率11.25%，最高收视率14.86%的骄人成绩，还获得了八年来CCTV平均收视、最高收视、最高份额、平均份额四项第一。 《李小龍 (2010年電影)》：此電影亦是為李小龍誕生70周年致敬。 特攝[%E7%BC%96%E8%BE%91] 《超人力霸王雷歐》：本作超人力霸王雷歐的王牌招式雷歐飛踢是參考李小龍的飛踢而來。而裡面也出現雷歐手持雙節棍與怪獸對打一幕。 《獸拳戰隊激氣連者》：2007年2月18日起於朝日電視台放映的日本特攝劇集，激獸拳的七名創始者，師承獸拳創始人李小隆一（ブルーサ・イー）一獣拳創始人，七拳聖和三拳魔的師父，使用激獸犀牛拳。形象原型是李小龍。 《假面騎士Fourze》：2011年9月4日起於朝日電視台放映的日本特攝劇集，裡面有一位的可以變身為假面騎士Meteor，修行截拳道武術的高中生朔田流星。 廣告[%E7%BC%96%E8%BE%91] 樺達硬喉糖廣告。 真功夫餐厅商标形象：以中餐蒸品为产品，管理模式学习麦当劳肯德基式的快餐经营，餐厅商标形象采用酷似李小龙招牌动作的剪影形象，打擦边球。 《Johnnie Walker廣告》:2013年推出的一個酒商廣告，製作者以3D技術使李小龍「復活」，並由李小龍介紹生前他提倡的哲學思想。 相關條目[%E7%BC%96%E8%BE%91] 中国主題 中国主题 香港主題 香港主题 电影主題 电影主题 人物主題 人物主题 截拳道 詠春拳 李海泉 李振輝 蓮達·李·卡德威爾，即蓮達·艾米莉 李國豪 李香凝 葉問 黃淳樑 丹尼·伊諾山度，即伊魯山度 卡里姆·阿卜杜勒·賈巴爾，即渣巴 羅曼酒店，原為李小龍故居「栖鶴小築」 橙天嘉禾，前身是嘉禾影業公司 小约翰，李小龍研究專家 參考資料[%E7%BC%96%E8%BE%91] ^ Bruce Lee ^ 2.0 2.1 2.2 Bruce Lee Foundation - Biography ^ Astro-Databank Wiki - Lee, Bruce ^ 4.0 4.1 Awards, Honors, Achievements, and Activities. Los Angeles: Bruce Lee Foundation. [June 7, 2010]. ^ Stein, Joel. Bruce Lee: With nothing but his hands, feet and a lot of attitude, he turned the little guy into a tough guy. The Time 100. New York. June 14, 1999 [June 7, 2010]. ^ 李小龍之死丁珮將出自傳揭密民視新聞7/19/2003 ^ 武打巨星誕辰70週年香江猶唱李小龍來源：中國新聞網2010年11月28日 ^ 这一信息由李振辉在有线电视纪录片《最强家庭：李小龙》3分35秒时给出。该节目于1999年10月26日在福克斯家庭频道播出。 ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 余慕雲（2000）「李小龍與電影」《不朽的巨龍－李小龍電影回顧展》頁16，2000年11月 ^ Lee, Grace. Bruce Lee The Untold Story. United States: CFW Enterprise. 1980. ^ Bruce Lee: the immortal Dragon, January 29, 2002, A&E Television Networks ^ Black Belt: Bruce Lee Collector's Edition Summer 1993 ^ Thomas 1994，第26页 ^ Sharif 2009，第56页 ^ Black Belt: Bruce Lee Collector's Edition Summer 1993 p. 19 ^ Black Belt: Bruce Lee Collector's Edition Summer 1993, p. 18 ^ 香港電影資料館（2000）「李小龍電影年表」《不朽的巨龍－李小龍電影回顧展》頁47，2000年11月 ^ 18.0 18.1 18.2 余慕雲（2000）「李小龍與電影」《不朽的巨龍－李小龍電影回顧展》頁17，2000年11月 ^ U. of Washington alumni records. Washington.edu. [January 22, 2010]. ^ Little 2001，第32页 ^ Thomas 1994，第42页 ^ Biography. The Bruce Lee Foundation. [2015%E5%B9%B45%E6%9C%8811%E6%97%A5]. ^ Bruce Thomas. Bruce Lee: Fighting Words. Frog Books. 2005: 83. ISBN 978-1-58394-125-6. ^ In Oakland, Bruce Lee transformed martial arts ^ 25.0 25.1 Bruce Lee: The Immortal Dragon, January 29, 2002, A&E Television Networks ^ Dorgan, 1980 ^ Black Belt: Bruce Lee Collector's Edition. Rainbow Publications Inc. 1993: 117. ^ 28.0 28.1 Dorgan，1980 ^ [1] ^ [2] ^ 余慕雲（2000）「李小龍與電影」《不朽的巨龍－李小龍電影回顧展》頁18，2000年11月 ^ 身中兩彈離美 再沒回三藩市. 星島日報 ^ 徽標 協和電影公司 ^ 7月8日為“李小龍日”重溫李小龍的光影傳奇半島網-半島都市報2008-07-08 15:45 ^ 碧華閣 - 物業資料. 中原地產.（繁体中文） ^ 36.0 36.1 36.2 《特別新聞報導》. 無綫新聞. 1973年7月21日.（粵語） ^ 37.00 37.01 37.02 37.03 37.04 37.05 37.06 37.07 37.08 37.09 37.10 37.11 37.12 李小龍死因大白死於非命陪審團經七天聆訊一致裁定. 華僑日報第二張第一頁. 1973年9月25日.（繁体中文） ^ 38.0 38.1 38.2 李小龍死因研訊一證人初次向法庭透露李曾有過發羊吊丁佩十七仍需出庭將有一批專家來港可能有新的醫學證據向法庭提供出來. 華僑日報第二張第一頁. 1973年9月5日.（繁体中文） ^ 39.0 39.1 數萬男女影迷昨日爭睇李小龍喪禮李遺體今晨運美蓮黛偕兒女護送搭珍寶七四七巨型機九時飛出. 華僑日報第二張第一頁. 1973年9月26日.（繁体中文） ^ 李小龍遺體昨殯殮影劇界武術界等人士前往致祭靈柩今晨將空運往西雅圖安葬. 大公報第四版. 1973年9月26日.（繁体中文） ^ Chuck Norris Explains What Really Killed Bruce Lee At The 1975 San Diego Comic-Con Convention ^ Thomas,1993, p. 81 ^ 李振輝尋找哥哥足迹蘋果日報2010年11月14日 ^ 70冥壽　生前事蹟串連10景點重踏李小龍足印蘋果日報2010年11月27日 ^ 李小龙故居被拍卖售屋金额作为赈灾善款【星島網訊】2008-05-23 ^ 不打不相識！洪金寶硬食李小龍一腳. 東方日報. 2015年4月25日 [2015%E5%B9%B47%E6%9C%8819%E6%97%A5] （粵語）. ^ 最佳男主角2 - 第十集. [2015%E5%B9%B47%E6%9C%8819%E6%97%A5] （粵語）. ^ 洪金寶談與李小龍過招. [2015%E5%B9%B47%E6%9C%8819%E6%97%A5]. ^ 香港電影資料館 - 金門女 ^ （繁体中文） 全球最大李小龍紀念館順德開幕，2008年11月11日，雅虎新聞，引自《明報》，於2008年11月11日查閱 ^ （繁体中文） 李小龍紀念館擬落戶大磡村，東方日報2014-05-30 ^ http://snk.wikia.com/wiki/Hon_Fu 外部連結[%E7%BC%96%E8%BE%91] 维基语录上的相关摘錄：李小龍 维基语录上的相关摘錄：李小龍（英文） 维基共享资源中相關的多媒體資源： 李小龍（分類） The Official Bruce Lee site（官方李小龍網，英文） Bruce Lee Foundation（李小龍基金會，英文） Bruce Lee (Facebook)（官方李小龍Facebook專頁，英文） 香港影庫上李小龙的頁面（繁体中文） Bruce Lee在互聯網電影數據庫（IMDb）上的資料（英文） 「活化」小龙的大师－专访雕塑家朱达诚

[%E9%9A%90%E8%97%8F] 查 论 编 李小龍 童星時期電影 金門女 (1941) · 富貴浮雲 (1948) · 夢裡西施 (1949) · 樊梨花 (1949) · 花開蝶滿枝 (1950) · 細路祥 (1950) · 人之初 (1951) · 誰為吾拳 (1952) · 苦海明燈 (1953) · 慈母淚 (1953) · 父之過 (1953) · 千萬人家 (1953) · 危樓春曉 (1953) · 無風 (1954) · 愛 (上集) (1955) · 愛 (下集) (1955) · 孤星血淚 (1955) · 守得雲開見明月 (1955) · 孤兒行 (1955) · 兒女債 (1955) · 詐癲納福 (1956) · 早知當初我唔嫁 (1956) · 雷雨 (1957) · 甜姐兒 (1957) · 人海孤鴻 (1960) 留美時期電影 醜聞喋血 (Marlowe) (1969) 回港時期電影 唐山大兄 (1971) · 精武門 (1972) · 猛龍過江 (1972) · 龍爭虎鬥 (1973) · 死亡遊戲 (1978) 電視作品 青蜂俠 (The Green Hornet) (1966-1967) · 蝙蝠俠 (Batman) (參演3集，1966-1967) · 血灑長街 (Longstreet) (參演4集，1971) 家屬 李海泉 · 蓮達·艾米利 · 李國豪 · 李香凝 相關條目 截拳道 · 振藩國術館 · 葉問 · 黃淳樑 · 伊魯山度 · 渣巴 · 栖鶴小築 规范控制 WorldCat VIAF: 51692172 LCCN: n79068505 ISNI: 0000 0003 6855 300X GND: 118570803 SELIBR: 254060 SUDOC: 026978148 BNF: cb11912061r（数据） NLA: 35296927 NDL: 00447176 NKC: jn20000720143 BNE: XX820882 分类：1940年出生1973年逝世20世纪哲学家20世纪演员李姓香港順德人舊金山人香港裔美國人德國裔美國人德國裔香港人武术家武術流派創始人近現代武術家香港武術家美國武術家截拳道习武者詠春拳香港武打演員香港前兒童演員香港電影演員香港电影监制香港電影導演香港編劇海外港人華人電影演員华人电视演员華人導演華盛頓大學校友美國電視演員美國電影演員美国华裔演员美籍华人動作片演員青蜂俠好萊塢星光大道喇沙書院校友华裔混血儿德裔混血兒動作指導李小龍